סדר יום חברתי-כלכלי חדש לישראל

הצלחתו והיקפו של המאבק כנגד מחירי הדיור ויוקר המחייה מציב את הכלכלה הישראלית בצומת דרכים משמעותית. כדי להצליח ולהפוך את הסיסמאות על צדק חברתי למציאות מציע מומי דהן למקד את המאבק בשלושה תחומים: הגברת המיסוי הישיר על זה העקיף, צמצום הריכוזיות ופתיחת השוק לתחרות אמיתית ואכיפת תנאי העסקה הוגנים בשוק העבודה. קראו את מאמרו.

אנחנו עומדים על מפתן של פספוס היסטורי או בשערו של שינוי היסטורי. אומנם המחאה החברתית השיגה את תשומת לב הציבור ואת העניין של מקבלי ההחלטות אבל אם היא לא תתורגם לעיצוב סדר יום חברתי-כלכלי חדש לישראל היא תרשם כהחמצה היסטורית. סדר היום החדש שנדרש לחברה הישראלית מקיף שלוש זירות. הרחבתה של מדינת הרווחה, צמצום הריכוזיות והגברת התחרות והכתבת כללי משחק חדשים בשוק העבודה.

חיזוק היסודות של מדינת הרווחה כולל השקעה גדולה יותר בחינוך הציבורי, חיזוק והרחבה של הרפואה הציבורית והגשת סיוע נדיב יותר לאוכלוסיות החלשות בישראל. חייבים לומר ביושר כי סדר יום חברתי כזה מחייב מקורות מימון. חייבים להתנגד למי שדורש בו זמנית הגדלת ההוצאה הציבורית לחינוך, לבריאות ולרווחה יחד עם הורדת מסים. מהלך כזה יערער את הכלכלה הישראלית ויפגע בחברה. הראשונים להיפגע ממשבר כלכלי הם האוכלוסיות החלשות ביותר. אסור לנו לאמץ את חוסר האחריות הכלכלי של יוון או ארגנטינה.

כדי להפוך את הסיסמא "מדינת הרווחה, בשבילי ובשבילך" למציאות חיים אמיתית יש הכרח בהעלאת מסים, ביטול פטורים ממס וביטול העדפות תקציביות סקטוריאליות. ניתן להעלות את המסים ללא פגיעה ממשית בכלכלת ישראל. חיזוק התשתית החברתית של ישראל יניב תשואה גבוהה, והיא צפויה להיות גדולה יותר מנזקי התמריצים השליליים שנלווים להעלאת מיסוי. לא ניתן לצמוח לאורך זמן כאשר התשתית החברתית של ישראל היא כל כך רעועה. אחד הביטויים לכך הוא היבול הדל של ילדי ישראל בתחום בחינוך. מחקרים רבים הראו כי אי שוויון מופרז מעכב באופן ברור את הצמיחה של המשק. כלומר, השקעה בחינוך ילדי ישראל וצמצום אי השוויון עשויים להיות ברכה לצמיחה כלכלית למרות המיסוי שנדרש לשם כך.

הזירה השנייה היא צמצום הריכוזיות במשק והגברת התחרות. המחירים של חלק מן המוצרים גבוהים משמעותית יחסית לעולם בגלל התחרות המוגבלת. כדי לצמצם בצורה דרמטית את הריכוזיות יש למנוע מאנשי עסקים מעטים לשלוט באמצעות מעט כסף על הרבה הון על ידי ביטול המבנה הפירמידלי של חברות בישראל, יצירת הפרדה בין בעלות על תאגידים ריאליים לתאגידים פיננסיים, ואיסור על שליטה באמצעי תקשורת מצד בעלים של תאגידים כלכליים. בנוסף לכך, יש לצייד את הרשות להגבלים עסקיים ביותר כלים כדי לחזק את התחרות בישראל.

הזירה השלישית היא שוק העבודה. אסור לקבל את אופי ההעסקה הנרחב של חברות כוח אדם. אין להסכים עם העובדה שישראל מככבת בצמרת שיעור העובדים שמועסקים על ידי חברות קבלן. הממשלה חייבת להיות המנהיגה של הלך רוח חדש שרואה בהעסקת עובדי ניקיון ומאבטחים על ידי חברות קבלן נורמה פסולה. אין גם לקבל את האכיפה הרופפת של חוקי העבודה בישראל. למרות חוקי העבודה המתקדמים של ישראל, יותר מדי עובדים בישראל סובלים מהעסקה פוגענית. הממשלה חייבת להקצות יותר משאבים לפיקוח ולפעול בנחרצות ובנחישות נגד מעסיקים המפרים את חוקי העבודה. אין גם לקבל את הממדים העצומים של עובדים זרים בשוק העבודה. בישראל יש היום שישה עובדים זרים לכל עשרה ישראלים בעלי השכלה נמוכה (פחות מ-12 שנות לימוד). התופעה הזו משחיתה מבחינה מוסרית ופוגעת בעובדים החלשים ביותר וביטוייה בעלייה דרמטית בשיעור העוני של משפחות עובדות בעשור האחרון. אסור גם להסכים עם השכר המרקיע שחקים של מנהלים. הממשלה חייבת לאותת כי זה מצב בלתי נסבל מבחינה מוסרית שאדם מרשה לעצמו שכר חודשי של 6 או 7 ספרות ועיניו עצומות לרווחתם של עובדת הניקיון והמאבטח בכניסה. שיעור מס גבוה במיוחד יהיה איתות מוסרי כזה.

זה מלבב לראות כי הצעירים של היום אינם מוכנים לקבל את כללי המשחק שבני דורי הריעו להם או חשו מיושנים מדי לערער עליהם. תרגום ההתפרצות החברתית לסדר יום חברתי-כלכלי חדש אינו חייב להיות מידי. הצעירים צריכים לדרוש גיבוש תוכנית כלכלית-חברתית לעשור הקרוב לפי העקרונות של סדר היום החדש.

* פורסם ב Ynet ב 2.8.2011

ד"ר מומי דהן הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וראש בית הספר למדיניות הציבורית באוניברסיטה העברית