שימרו על הדמוקרטיה, והיא תשמור עליכם
המחאה החברתית של הקיץ מזכירה לכולנו את משמעותה האמיתית של דמוקרטיה. דווקא בימים אלה יש לדאוג בייחוד לאושיות הדמוקרטיה בישראל: חופש הביטוי, חופש המחאה והיכולת להשמיע ביקורת על השלטון. קראו את מאמרם של מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס.
גל של הפגנות ומחאות על רקע חברתי עובר בימים אלה על ישראל. המוני אנשים יוצאים לרחובות בכדי למחות כנגד מדיניות השלטון. נעים להיזכר, בימים אלה, שדמוקרטיה מהותית, איננה רק בחירות פעם ב-4 שנים, שביניהן עושים הנבחרים ככל העולה על רוחם בכנסת, וכפועל יוצא מכך בממשלה. בדמוקרטיה - האזרחים והאזרחיות מקיימים דיאלוג מתמשך ומשמעותי עם נציגיהם הנבחרים. הציבור מביא לידיעת המדינאים "היכן לוחצת הנעל" והאחרונים מחויבים למצוא מזור לבעיות החברה. הדמוקרטיה מבוססת על רעיון השוויון ומחויבת לו. היא כוללת זכויות אדם בסיסיות, גם חברתיות-כלכליות, אותן לא ניתן לשלול, גם לא בהליך "דמוקרטי" שזכה לרוב בכנסת. בדמוקרטיה - הרוב הוא רב כוח, אך איננו כל יכול.
ואכן, ישראל היא עדיין דמוקרטיה, במובן זה שהאזרחים רשאים להפגין למען מטרות של צדק חברתי. אך לנוכח המתרחש בכנסת בשנתיים האחרונות, לא בטוח שהמצב הזה יימשך. מהכנסת נושבת רוח של דיכוי ביטויים פוליטיים שלא נושאים חן בעיני השלטון. מדובר בפגיעות בזכות להתאגד ובזכות למחות תחת נימוקים פופוליסטיים של "הגנה מפני נזק למדינה", שבעצם מכסים על הגנה על מדיניות השלטון. כך גם היוזמות למניעת תרומות של מדינות זרות לעמותות, כגון האגודה לזכויות האזרח - שדגל הזכויות החברתיות הוא מהדגלים העיקריים שהיא מניפה, בעיקר בעת האחרונה. עמותות אלה, שהן מעמודי התווך של הדמוקרטיה שלנו, כונו לאחרונה על ידי שר החוץ ופוליטיקאים נוספים "ארגוני טרור" או "סייעני טרור נטו".
אם לא יזהו אזרחי ישראל בזמן את המגמה המדאיגה הזו, לא ירחק היום שגם מחאות כמו שנראו בסוף השבוע האחרון יוצאו אל מחוץ לחוק. לא יקשה למצוא נימוקים של סדר ציבורי, שלום הציבור, מניעת ליבוי יצרים ותסיסה, כדי להצדיק חקיקה שכזו. במקום שסותמים את פיו של פלוני ואין מזעיקים שמים וארץ - אל נתפלא כי יסתמו את פיו של אלמוני, ולבסוף יהיה מותר - בשם אחדות האומה - רק להלל ולשבח את השלטון.
רצף החקיקה, ויוזמות החקיקה האנטי דמוקרטיות עלולות להפוך את ישראל מדמוקרטיה למשטר אוטוריטארי המקיים שוק אוליגרכי. אין זה מקרה שהמפלגה העומדת במרכז המהלך הזה, "ישראל ביתנו", הייתה המפלגה שהתנגדה בצורה העיקשת ביותר לחוק שישינסקי, למיסוי רווחי הגז. וזאת, בניגוד גמור לטובתם של בוחריה ושל הציבור בכללו.
ראוי שכל מי שמפגין, יזכור שבלי דמוקרטיה אין זכות להפגין. בלי דמוקרטיה אין חופש ביטוי. הדמוקרטיה היא המאפשרת את עצם קיומו של מאבק על צדק חברתי. היא ראויה להגנה ראשונית, כמי שמאפשרת את כל שאר הזכויות הנגזרות ממנה. היא איננה נכס של השמאל. היא האוויר לנשימה של כל בני החורין, של כל המבקשים להיות עם חופשי בארצנו.
טיבם של מהלכים שפוגעים בזכויות, שהם מתחילים בפגיעה בזכויות ה"אחר" והמוחלש. כך היה בחוקים שעיקר פגיעתם בערבים. ההמשך היה בפגיעה ב"שמאלנים" ובארגוני זכויות האדם, המעוררים התנגדות בקרב חלק מן הציבור. אולם, אם לא ייעצר המהלך הזה, הוא יגיע לכל מי שמבקר את השלטון. יש לקוות שהמחאה הנוכחית תביא, בין שאר הישגיה, גם לבלימת גל אנטי דמוקרטי עכור זה.
*פורסם במקור בגלובס בתאריך 10.08.2011
פרופ' מרדכי קרמניצר הוא סגן נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה
עו"ד עמיר פוקס הוא עוזר מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה