מיליציות פוגעות בדמוקרטיה וביציבות המדינה

מה שמאפשר לחבורות השוטרים מטעם עצמם, דוגמת אלה שפעלו בירושלים, לפעול בלי לעורר התנגדות ציבורית הוא קיומם של גורמי ביטחון פנים מרובים במרחב האזרחי. המשטרה נדרשת לפעול כלפיהם בנחישות ולהימנע מיצירת רושם שהיא נמנעת מכך ממניעים פוליטיים או בשל חשש מחוסר שביעות רצון של הדרג הפוליטי.

Photo by Chaim Goldberg/Flash90

בשבוע שעבר פורסמו סרטונים בהם מופיעה קבוצת גברים צעירים מעכבת נהגי משאיות ברחובות ירושלים ומבצעת חיפוש במשאיות, לכאורה במטרה לשבש את יישום החלטת הקבינט להעביר סיוע הומניטרי לעזה. הסרטונים האלה מגיעים אחרי שבשבועות שקדמו לכך, קבוצות אזרחים תקפו משאיות מזון והשמידו את תכולתן בשטחי יהודה ושומרון, כדי למנוע סיוע לתושבי עזה. לנוכח החלטת בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג בסוף השבוע ברור שמניעת מענה הומניטרי לעזה מערערת את מעמדה של ישראל ויכולתה לנהל את המלחמה בתמיכת בעלות בריתה. אף שהסרטונים מירושלים לא מראית אלימות או השמדת מזון, מדובר בתופעה מסוכנת לא פחות, שמערערת את זהותה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית.

תופעה זו והיעדר האכיפה נגדה, פוגעת באופן בוטה בחובתה של המדינה להגן על שלום כלל הציבור, ומעידה על פער משילות חמור ועל קושי ממשי של המדינה להתמודד עם פעילות אזרחית עצמאית בביטחון הפנים. למעשה, האזרחים שנצפים בסרטון מפעילים באופן עצמאי סמכויות עיכוב וחיפוש נגד אזרחי ותושבי המדינה. כדאי לזכור: לאדם פרטי אין שום זכות לבצע חיפוש אצל אדם אחר. אדם פרטי גם לא רשאי לעכב אדם אחר אלא בתנאים מסוימים ומחמירים, שבבירור לא מתקיימים כאן. בנוסף, עצם ההתקהלות של אזרחים היא אסורה אם היא מטילה אימה על הציבור.

ההתארגנות הקבוצתית בירושלים לא התפתחה בחלל ריק. ההקשר הברור לכך הוא העדר אכיפה ואלימות גלויה נגד פלסטינים בשטחי יהודה ושומרון. אך הרקע הנוסף לכך הוא השבר של השבעה באוקטובר, שהביא אזרחים רבים לתחושה שהמדינה לא תגן עליהם ושעליהם לקחת חלק בהגנה על הבית. מתוך שבר זה ראינו צמיחה של תופעות מעוררות הערכה כמו התגייסות נרחבת לכיתות הכוננות המשטרתיות. עם זאת, התרחבו גם תופעות מדאיגות וביניהן צמיחתן של קבוצות אזרחים עצמאיות שמפעילות סמכויות שיטור על-דעת עצמן וכראות עיניהן – על-פי הכללים שלהן. ההשלכות של פעילות קבוצות אלו חמורות פי כמה וכמה כאשר לוקחים בחשבון את ריבוי הנשקים במרחב הציבורי.

תופעות אלו לא התחילו בשבעה באוקטובר. למעשה, מה שמאפשר לחבורות השוטרים מטעם עצמם לפעול בלי לעורר התנגדות ציבורית רבה הוא קיומם של גורמי ביטחון פנים מרובים במרחב האזרחי. ב-"רשת שיטור" זו פועלים מגוון גורמים, רובם יכולים גם לשאת נשק: שיטור עירוני, סיירות ביטחון עירוניות, עמותות עם מתנדבים בעלי רישיון נשק פרטי, מאבטחים ועוד. אם לא נתעלם מכך שהמשטרה איננה עוד השחקן היחיד בעולם ביטחון הפנים, נוכל לפתח את הכלים היעילים והראויים לפקח באופן רציני על השחקנים הנוספים ברשת השיטור הישראלית ולמנוע את קיומן של מיליציות.

אסור להתבלבל מריבוי השחקנים ברשת השיטור ויש להציב בה גבולות ברורים. בפרט, ברור כי אין מקום להתארגנויות לא מוסדרות בתחום ביטחון הפנים בישראל. זהו מצב חמור יותר מכך שאזרח יחיד לוקח את החוק לידיים. ההתארגנויות האזרחיות העצמאיות מאיימות על עצם הסדר הציבורי, ועל הסמכות של המדינה – ושל המשטרה כבאת כוחה – לקיום הסדר הציבורי וביטחון הנפש והרכוש. גם אם בפועל נדרש עדכון של תפיסת ביטחון הפנים בישראל, המשטרה צריכה להישאר שחקן משמעותי בה.

המשטרה נדרשת לפעול באופן אקטיבי כלפי התארגנויות אזרחים עצמאיות באשר הן. להציב גבולות באמצעות אכיפה נחושה ותקשורת מתמדת עם הציבור, שמסבירה את הגבולות האלה. במיוחד בעת הזו, אסור שייווצר רושם שהמשטרה לא מטפלת בתופעה ממניעים פוליטיים או בשל חשש מחוסר שביעות רצון של הדרג הפוליטי.

בטווח הארוך, נדרש דיון ציבורי-ממשלתי רציני בהפרטת המשילות שאנו עדים לה ובהשלכותיה. הפרטה כזו עתידה לפגוע בכולנו, ראשית - כפי שמדגימים הסרטונים של עיכוב נהגי המשאיות - באלו מאתנו שמראש בטוחים פחות (מיעוטים, נשים, אנשים שחיים בעוני). שנית, פעילות עצמאית כזו עלולה להתפתח ולהוביל להתלקחות ולפתיחה של חזית נוספת ובעלת השלכות חמורות למדינה.