"למה אף אחד לא מדבר על מנטליות של דחיפות": השתקפות אסון מירון במדיה החדשים בחברה החרדית
האתרים החרדיים, בדומה לעיתונות המפלגתית המסורתית, היו יכולים להוביל לשימוש שלילי של סימום, עם עוד ועוד תמונות מזעזעות והסברים על איטיות העבודה באבו-כביר. הרשתות החברתיות, לעומתם, זעקו לבדק בית פנימי הן בקרב הפוליטיקאים והעסקנים החרדיים והן בקרב בני הקהילה.
Photo by David Cohen/Flash90
מאז פורסם דו״ח ועדת החקירה על אסון מירון, התמקדה התקשורת הישראלית בעיקר בשאלות של אחריות ואשמה ובהשוואות המתבקשות בין האסון האזרחי הגדול ביותר בישראל (מירון, ל״ג בעומר תשפ״א), לבין האסון הצבאי הגדול ביותר (עוטף עזה, שמחת תורה, תשפ״ד). בעוד שבליכוד טענו שהוועדה הפכה ל״כלי ניגוח פוליטי״, באתר החרדי ״כיכר השבת״ כתב ישי כהן (6.3.24)https://www.kikar.co.il/haredim-news/s9xmh8 ״כמי שעקב במשך עשרות שעות אחרי דיוני הוועדה, אני יכול לכתוב בוודאות: הוועדה לא היתה פוליטית״. הוא טען באומץ שאין להסתמך על הנס: ״כל מי שהשתתף במהלך השנים בהילולות במירון, ראה במקום שהכל מתנהל ברשלנות ובעסקנות, ובעיקר היתה תחושת ה׳סמוך׳ הישראלית של ׳יהיה בסדר׳. זה המקום לעשות בינינו לבין עצמנו חשבון נפש אמיתי ונוקב״.
קריאה זו לחשבון נפש – חרדי וישראלי – החזירה אותי אל המראות הקשים שהשתקפו מזירת האירוע. בשנתיים האחרונות הצטמררתי שוב ושוב מול התמונות והטקסטים שהופיעו אחרי אסון מירון. במחקר שערכתי בנושא מדיה חדשים בחברה החרדית בישראל, במכון הישראלי לדמוקרטיה, נותחו מעל 1,500 טקסטים שהופיעו בחודש אייר תשפ"א (אפריל-מאי 2021) באתרי חדשות חרדיים וברשתות חברתיות. מטבע הדברים, רוב הטקסטים עסקו באסון מירון.
אסון מירון מלמד כי למדיה החדשים בחברה החרדית, לסוגיהם השונים, יש פונקציות קריטיות של מתן מידע, נטילת אחריות והצבעה על אשמים והכרה בטראומה, פונקציות שלא תפקדו כמעט במדיה המסורתיים (העיתונות הכתובה החרדית הרשמית). ההשוואה בין המדיה החדשים הרשמיים – אתרי החדשות "כיכר השבת" ו"בחדרי חרדים" לבין הרשתות החברתיות, מלמדת כי בעוד המדיה החדשים הרשמיים משמיעים קולות ביקורתיים מועטים, הרשתות החברתיות סוערות מרוב ביקורת.
הממצא המרכזי במחקר הוא שהן האתרים החדשותיים והן הרשתות החברתיות עסקו בראש ובראשונה במידע. הם ניסו לספק לקהל הקוראים המודאגים תוכן שיאפשר להם לדעת מה קורה במירון, בבתי החולים, באבו כביר – ובהמשך גם בניחומי האבלים. גם האתרים וגם הרשתות החברתיות מילאו את חמש הפונקציות התקשורתיות הקלאסיות - סיקור הסביבה, תיאום (הסבר), המשכיות חברתית (סוציאליזציה), בידור וגיוס. במבט על התקשורת החרדית לאחר אסון מירון ניתן למצוא את כולן, למעט פונקציית הבידור שלא הופיעה כאן, מטבע האסון.
הסוציאליזציה החברתית והגיוס הקהילתי הובילו למרחבים מרגשים של סיוע ועזרה הדדית. הן באתרים והן ברשתות החברתיות הופיעו מספרי טלפון של משפחות המתגוררות בצפון, או באזור אבו-כביר, ופותחות את בתיהן לאלו שלא יספיקו להגיע הביתה לפני שבת. הוקמו קרנות צדקה, יחד עם יוזמות פרטיות לתרומות מזון ומשחקים למשפחות ולילדים האבלים ורבים נקראו והגיעו לתרום דם.
חוקרי התקשורת לזספלד ומרטון (1948) הדגישו את הפונקציות התקשורתיות של הענקת מעמד (לאדם או לאירוע), ואכיפת נורמות באמצעות הוקעת סטיה. הם מציעים גם פונקציה שלילית של סימום, הגורמת לצרכני התקשורת לשקוע עמוק בכורסה ולהמשיך לקרוא/לצפות, בלי לעשות דבר.
ניתוח של הענקת המעמד בטקסטים מראה כי גם האתרים וגם הרשתות החברתיות המשיכו להעניק מעמד על ידי האדרת הרבנים. תמונות של רבנים מתוודעים לאסון, ובהמשך מגיעים לניחומי האבלים, מציפות את כלי התקשורת. אולם בעוד האתרים הרשמיים העניקו לעסקנים החרדים מעמד כלשהו, הרשתות החברתיות עסקו בהוקעת סטיה וערערו את מעמדם של העסקנים. הביקורת, הזעם, התסכול – הובילו לאצבעות קלות על המקלדת.
האתרים החרדיים השמיעו (מעט) קולות של ביקורת, אך הרשתות החברתיות זעקו לאכיפת נורמות באמצעות הוקעת סטיה. לא רק ביקורת על (חוסר) המקצועיות של המשטרה וביקורת על המדינה והפוליטיקאים. אנשים היכו על חטא – על חטא שחטאו באי הקשבה להנחיות (גם בתקופת הקורונה), על חטא שחטאו בזלזול בהנחיות הבטיחות, ועל חטא שחטאו בצפיפות באירועים חרדיים.
נראה שהאתרים החרדיים, בדומה לעיתונות המפלגתית המסורתית, היו יכולים להוביל לדיספונקציה של סימום. עוד ועוד תמונות מזעזעות, ועוד ראיונות עם איש זק"א, ועוד ביקורת והסברים על איטיות העבודה במכון לרפואה משפטית באבו-כביר, ומשם עברו ישירות לדיונים פוליטיים על הקמת הממשלה. לעומתם, הרשתות החברתיות זעקו לפעולה, לשינוי, לניקוי אורוות. הן זעקו לבדק בית פנימי הן בקרב הפוליטיקאים והעסקנים החרדיים, והן בקרב בני הקהילה.
הרשתות החברתיות – קבוצות הפייסבוק והפורומים - הדהדו שינוי עומק נוסף שמתרחש בחברה החרדית בעשורים האחרונים – ההכרה במורכבות ובאתגרי בריאות הנפש. פורסמו טלפונים של גורמי טיפול, ונכתבו הסברים לזיהוי תופעות של חרדה ופוסט-טראומה. הקשיים הרגשיים של אנשי זק"א והצלה קיבלו מקום נרחב, כמו גם התייחסות לנפגעי החרדה שהיו במקום.
שנים זעקו מנהיגי החברה החרדית שהאינטרנט ימיט אסון על הקהילה ככלל ועל המשתמשים כפרטים. הפחד מפני היכולת להגיע לכל מקום ואתר בלחיצת כפתור היה עצום. אבל נראה שלאינטרנט, ולרשתות החברתיות בפרט, יש תפקיד משמעותי בתיקונים הפנימיים שהחברה החרדית (כמו כל חברה) צריכה לעבור. יכולת הפרטים להשמיע את קולם, יחד עם יכולת החברים לזעוק "המלך הוא עירום" – יובילו לשינויי עומק בקהילה זו.
הסקירה פורסמה לראשונה ב"העין השביעית"