דו"ח "השין גימלים" של אסון מירון ומשמעותו לגבי ועדת השבעה באוקטובר
בעוד שברמת המסקנות נקטה הוועדה לשון חריפה וביקורתית, ברמת ההמלצות היא הייתה זהירה ומאופקת. על אף הטון התקיף והביקורתי של הוועדה גם ביחס לנבחרי ציבור, היא לא תחליף למשפט הציבור ולכן בכל הנוגע למחדל אוקטובר הלקח של הציבור צריך להיות לא להמתין לדוח של ועדת חקירה כדי לתבוע אחריות מנבחריו.
Photo by Chaim Goldberg/Flash90
דוח הוועדה לחקר אסון מירון הוכיח שוב את מה שכבר ידענו: בישראל אין תרבות של אחריות ציבורית. נבחרי הציבור ובעלי תפקידים ציבוריים ממונים לא מתביישים להיות "ראש קטן". קריאת דו"ח הוועדה ודחיית טענותיהם של אלה שהוועדה בחנה את ענייניהם מלמדת שרובם ככולם מבינים אחריות במובנה הצר ביותר – כאשמה ישירה. לשיטתם, אם הם לא גרמו ישירות לאסון, אין להם שום אחריות על מה שהתרחש. התרגום של אחריות של ממלא תפקיד ציבורי לתפיסת אשמה, ברמה ילדותית כמעט, היא רעה חולה בשירות הציבורי ובדרג הפוליטי בישראל.
הוועדה הקדישה פרק להבחנה בין סוגי אחריות שונים. לשיטת הוועדה, שהלכה בעקבות ועדות חקירה קודמות, יש הבחנה בין אחריות מיניסטריאלית לבין אחריות אישית. אחריות מיניסטריאלית היא האחריות הציבורית הרחבה לכל מה שהוא בתחום האחריות של נושא המשרה, בין אם הוא נבחר או ממונה, ונוגעת גם לדברים שנעשו בתחום אחריותו אפילו ללא ידיעתו ומבלי שהייתה לו נגיעה ישירה אליהם. הוועדה החליטה שלא לעסוק בסוג זה של אחריות, ולהותיר אותה לזירה הציבורית. הוועדה התמקדה במה שמכונה אחריות אישית, שיכולה להיות ישירה או עקיפה ושיש בה יסוד של אשמה. אחריות אישית ישירה פירושה שפעולה או אי-פעולה של נושא המשרה היא שהובילה לכשל. אחריות אישית עקיפה מתייחסת למקרה שבו הכשל נעשה על ידי מישהו שכפוף לנושא המשרה, אך אפשר לקשור אותו בכל זאת למעשה או לאי מעשה של נושא המשרה (דוח הוועדה, עמ' 196).
האחריות האישית מתייחסת בראש ובראשונה, ובמובנה הצר ביותר, לשאלה האם נושא התפקיד פעל לפי החוק. מעבר לכך נבחנת האחריות האישית באופן שבו ממלא תפקיד, בין אם הוא נבחר או ממונה, פועל ומתפקד בשלושה מישורים: המישור הניהולי המוסדי (פרסום הנחיות, דאגה לקיומם של מנגנוני פיקוח ובקרה, מינויים ראויים); מישור קבלת ההחלטות (תהליכי קבלת החלטות סדירים וראויים), ובמישור הערכי שבו חלה על נושא המשרה חובת הנאמנות לאינטרס הציבורי וחובת הזהירות. בנוגע לדרג הממונה קיים גם ההיבט של מישור מקצועי – דהיינו שיש לאדם את ההכשרה והניסיון המתאימים למילוי תפקידו. הוועדה מציינת כי כל נושא תפקיד ציבורי – נבחר או ממונה - צריך לנקוט גישה מרחיבה ביחס למילוי תפקידו, כלומר להיות "ראש גדול", וכן חובה מיוחדת ללמוד את הנושא שבתחום אחריותו במקרה של תחומים שכרוכים בסיכון חיי אדם, ואין די בלפעול כמו קודמיו בתפקיד.
במסקנותיה מצאה הוועדה שראש הממשלה, השר לביטחון פנים לשעבר, השר לענייני דתות, מפכ"ל המשטרה ואישים נוספים נושאים באחריות אישית לאסון. בדומה לוועדות בעבר, בעוד שברמת המסקנות נקטה הוועדה לשון חריפה וביקורתית, ברמת ההמלצות היא הייתה זהירה ומאופקת. לגבי ראש הממשלה נתניהו, על אף שמצאה שהוא נושא באחריות אישית, החליטה לא להמליץ המלצות אופרטיביות בשל טבעו המיוחד של התפקיד הנבחר. גורמים אחרים עשו לוועדה חיים קלים יותר כי חלקם אינם מכהנים עוד בתפקידם (ביחס לשר לשעבר אוחנה, למשל, המליצה רק שלא יהיה שר לביטחון פנים, מה שלא ימנע ממנו בעתיד להיות שר בכל תפקיד אחר), או שהם עומדים לסיים את תפקידם בלאו הכי (מפכ"ל המשטרה). כך שבסופו של יום, הנפגעים העיקריים מדו"ח הוועדה הם "השין גימלים", שבוודאי נושאים באחריות ישירה לאסון, אך העובדה שרק ביחס אליהם הוועדה ממליצה להעבירם מתפקידם, מחזקת את הנטייה שעליה הצביע כבר דוח מבקר המדינה באסון הכרמ: "להאשים את הש.ג".
כתמיד, ההמלצות החשובות של הוועדה במישור המוסדי-מערכתי, אלה שיכולות למנוע את האסון הבא (למשל בנוגע לאופן תפקודה של המשטרה) יישארו בצל. הן לא יזכו לסיקור תקשורתי, הציבור לא יתבע את מימושן והממשלה, גם אם באופן סמלי תאמץ את המסקנות, תוכל למסמס את מימושן.
מה הלקח שאפשר ללמוד מדוח הוועדה באסון מירון לגבי ועדת חקירה ממלכתית עתידית בנוגע לאירועי השבעה באוקטובר? הלקח הציבורי החשוב ביותר הוא לא לחכות לדוח הוועדה. ועדת חקירה ממלכתית היא כלי חשוב ביותר לבירור העובדות, וגם לעיצוב של נורמות של אחריות ציבורית, אבל על אף הטון התקיף והביקורתי של הוועדה גם ביחס לנבחרי ציבור, היא לא תחליף למשפט הציבור. הציבור צריך לתבוע אחריות מהדרג הנבחר והדרג המקצועי, ולא לחכות למוצא פיה של הוועדה. בהקשר של השבעה באוקטובר יש חשיבות רבה להקמת ועדת חקירה ממלכתית כדי לייצר את הנראטיב הלאומי של הטראומה, להפיק לקחים מקצועיים ומערכתיים שיש לקוות שימנעו מחדל ואסון עתידי. אך במישור האישי, עד שהוועדה תאמר את דברה, רבים מבעלי התפקידים בדרג המקצועי כבר בלאו הכי לא יכהנו בתפקידם, וכמותם גם חלק מהדרג הפוליטי. מי שימשיך לכהן – לא הוועדה תעביר אותו מתפקידו. לכן יש להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי השבעה באוקטובר, אך אין לתלות בה תקוות.
גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה לראשונה ב"מעריב"