ממלכתיות והחברה האזרחית
הדברים נכתבים בסוף מארס ובראשית אפריל 2023. מדינת ישראל עתידה לחגוג בקרוב 75 שנים לעצמאותה. צירוף הסמלים המאפיין את שלושת השבועות מחג הפסח ועד יום העצמאות היה כרוך במשך השנים לבלי הפרד במושג הממלכתיות, אך קיבל בשנה זאת משמעות מיוחדת לנוכח סערה ציבורית חסרת תקדים השוטפת את הציבוריות הישראלית. במסגרת סערה זו המושג ממלכתיות מקבל מעמד מרכזי ומוגדר מחדש בידי החברה האזרחית.
Photo by Ayal Margolin/Flash90
לאחרונה נדמה כי הממלכתיות פסה מן הארץ והוקרבה על מזבחו של שבר חברתי עמוק וכי המארג החברתי שהסתייע בה נפרם ונקרע באופן שספק אם ניתן לאחותו. רבים אחזו בעמדה שלפיה ממילא לא נותר בשנים האחרונות מן הממלכתיות אלא מעטה דק ומדומיין. לעומתם, אני מן הגורסים כי לממלכתיות קיים ערך ציבורי שהחברה מעוניינת בו ומצפה לו. יתרה מכך, כעת, לנוכח התנערות השלטון מן הממלכתיות, אנו חוזים בה מופקעת על ידי החברה האזרחית ומקבלת מעמד ואופי חדשים. אנו חוזים כיצד הממלכתיות נפרדה מייצוגה באמצעות מוסדות המדינה, ובפרט באמצעות הרובד הפוליטי, וכיצד תוחלתה מתבררת להיות בראש ובראשונה אזרחית, מבוססת החוזה החברתי הליבתי: יהודית ודמוקרטית בדיבור אחד, תרה אחר ישראליות "אומתית", מחויבת לדמוקרטיה ליברלית על פי עקרונות הכרזת העצמאות ומלווה בהיבטים של רפובליקניות.
ההיפוך הונע בתחילת שנת 2023, לאחר ששר המשפטים ויושב ראש ועדת החוקה של הכנסת החלו לקדם מהלכי חקיקה באופן כוחני, דורסני וחפוז, ללא הסכמה ציבורית נרחבת. מהלכי החקיקה ביקשו להחליש במידה ניכרת את מנגנון הפרדת הרשויות ואת האיזונים והבלמים על כוחה של הרשות המבצעת. עיקר מטרתם הייתה להחליש את מערכות שלטון החוק ואת הרשות השופטת ולצמצם את אפשרות ההגנה על זכויות יסוד אזרחיות ועל עקרונות הדמוקרטיה הליברלית. רבים ראו במהלכי החקיקה איום על שיטת המשטר עד כדי הפיכה משטרית וביטול אופייה הדמוקרטי של המדינה, העלולים להביא את החברה ואת המדינה לפי תהום ולהעלות חשש להמשך קיומן. התומכים במהלכים ראו בהם הזדמנות היסטורית לבטל ערכים ליברליים או למנוע את השלטתם, ובה בעת לבסס ערכים שמרניים ואת יהדות המדינה על פי דרכם.
זמן קצר לאחר הצגת המהלכים פרצה מחאה ציבורית חסרת תקדים בהיקפה, אשר מתקיימת ללא הפסקה כבר כמה חודשים. המשבר החברתי מלווה בתחושת קרע בלתי ניתן לאיחוי ופער בלתי ניתן לגישור בין ערכים, תחושה כי החוזה החברתי שביסוד קיום המדינה הופר כליל, החברה מתפרקת לגורמים ונדרש חוזה חברתי חדש. המאבק הציבורי רב=התעצומות מגייס אליו בני קבוצות מגוונות, המתאחדים סביב סמלים ממלכתיים: דגל, המנון, הכרזת העצמאות. הדגל נישא בגאון, העצרות נפתחות בשירת ההמנון, הססמה "נאמנים למגילת העצמאות" מתנוססת על חולצות, על מכוניות ועל בניינים. המוחים נאבקים לשמירת העקרונות הממלכתיים הגלומים במגילה ונגד המהלכים של הממשלה המכהנת וראשי הקואליציה בכנסת המאיימים לשנות עקרונות אלו מן היסוד. המוחים מביעים הערכה לבית המשפט העליון ולמערכות שלטון החוק, נושאים שלטי תמיכה בנשיאת בית המשפט העליון וביועצת המשפטית לממשלה, שבח לתפקודן ולאומץ לבן.
עד לאחרונה ראיתי במונח ממלכתיות ייצוג של מושג המגלם את החוזה החברתי שביסוד קיום המדינה, משלב את ערכיה עם המבנה המשטרי, אך מפנה אל השלטון את הציפייה לממש שילוב זה ולפעול על פיו. הרכיב הראשון עניינו ברובד ליבתי משותף ומוסכם של קיום המדינה כ"ממלכה". הממלכה היא עכשווית, ישות מדינית מודרנית לתקומת העם היהודי בארצו. היא משקפת את "יהודה השבה על כנה" במובן הלאומי, ובה בעת חברה במשפחת העמים המודרניים, כמו מדינות אחרות שנוסדו לאחר מלחמת העולם השנייה על רקע מוראותיה ולנוכח הלקחים הכלל=אנושיים שהוסקו הימנה. הישות המדינית קמה על פי עקרונות שנמנו בהכרזת העצמאות, והיא משלבת את עקרונות הנוסחה "יהודית ודמוקרטית" שהתגבשה בחוקי היסוד. הממלכתיות כורכת אפוא זהות לאומית יהודית עם יסודות המשטר של המדינה, יסודות שהם דמוקרטיים=ליברליים. המתח המתמיד המתקיים בכריכה זו מוכר גם במדינות לאום מודרניות אחרות, והוא מציב אתגר מתמשך, כמו בשילוב סמלי זהות של קבוצת הרוב עם כיבוד בני קבוצות אחרות וזהותם או בביסוס תחושות של לכידות ושל שייכות בקרב כלל האזרחים במדינה.
הרכיב השני בממלכתיות משקף ציפייה של האזרחים המופנית כלפי השלטון, כלפי מי שפועלים בשמה של הממלכה, כי יפעלו באופן התואם את עקרונות הליבה המאחדים והמשותפים ומבסס תשתית לאמון הציבור בשלטון. התואר ממלכתי מתאר את ביצוע התפקיד השלטוני לטובת הציבור: מתוך נאמנות לכלל הציבור, בענייניות ובמקצועיות, מתוך מחויבות לעקרונות המשטר ולשלטון החוק ומתוך כיבוד זהותה, סמליה וערכיה של המדינה. הציפייה של הציבור לממלכתיות של רשויות השלטון ושל נושאי התפקידים תתבטא במגוון תחומים, בין שהם תרבותיים, סמליים ורגשיים, דוגמת התנהגות של נציג ציבור בדרך ההולמת ומכבדת מעמד רשמי וייצוגי; בין שהם תפקודיים וביצועיים, כמו ציפייה להימנעות משיקולים פוליטיים בעת הפעלת סמכות האוכפת את כוח השלטון, הגבלת חירות או חלוקה של משאבי ציבור; ובין שעניינם בהכרעות בעלות משמעות ציבורית וסמלית כלל=ישראלית, דוגמת בחירת הזוכים בפרס ישראל. היעדר ממלכתיות תזכה בעיקר לביקורת ציבורית.
ממלכתיות על שני רכיביה היא בעלת ערך ציבורי, שהציבור מעוניין בשימורו כביטוי לזהות חברתית משותפת וכתשתית יציבה לקיום החברה לפי ערכי היסוד. לפי טיבו, ערך ציבורי מסוג זה נפרד מן המארג הפוליטי, הזמני והחולף, ויש בו קרבה למושג "אומתיות" בלשונו של מנחם פיש המכוון לאתגר של מדינות לאום בבניית קולקטיב אומתי אחוד.הרצאתו של מנחם פיש, "פרדוקס הציונות הפוליטית: מבט חדש על בעיית הדת והמדינה", האקדמיה הישראלית למדעים, 25.4.2018. על מוסדות המדינה מוטלת אחריות לבסס אומתיות באמצעות קידום מכלול עקרונות החיוניים להבטחת לכידותה של החברה במדינה מבחינה רעיונית, זהותית, חברתית ומשטרית, עקרונות שיקדמו תחושות שותפות בין כל מרכיביה ותחושת שייכות אל המדינה. זאת ועוד, בהיותה בעלת ערך ציבורי הממלכתיות אינה מצויה מעל ערכי המדינה ושלטון החוק ואינה מקור חיצוני המבסס את החובה לציית לשלטון או את הכפיפות לחוק. אדרבה, היא מבטאת את כיבודם של ערכי המדינה ושלטון החוק ואת הציפייה הציבורית בעניינם (ובכך היא נבדלת מן הממלכתיות שבמלעיל, המוכרת מזרמים של הציונות הדתית בהסתמך על משנתו של הרב קוק, היוצקת תוכן הלכתי למושג ומבססת עליו הנחיה לכיבוד מוסדות המדינה).
קודם ההתפתחויות האחרונות ניתן היה למצוא מנעד גישות למשמעות הממלכתיות בחיים הציבוריים, כפי שנפרס בקובץ ממלכתיות במאה העשרים ואחת.ידידיה שטרן (עורך), ממלכתיות במאה העשרים ואחת, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים 2021. בקצה האחד הוצעה ממלכתיות "רזה", לשיטתו של ידידיה שטרן, כך שהתנהגות ממלכתיות תאפשר ניהול תקין של המחלוקת בין הזהויות בחברה הישראלית בלי להשתיק את המחלוקת עצמה.הנ"ל, "ממלכתיות ישראלית: שיח זהות ושיח זכויות", שם, עמ' 17. בקצה האחר הועמדה ממלכתיות "עבה", לשיטתם של מרדכי קרמניצר וניב ורובל, שעניינה לאומיות פוליטית=אזרחית נוסח ישראל.מרדכי קרמניצר וניב ורובל, "הממלכתיות ואתגריה", שם, עמ' 101. לאומיות זו אינה שוללת את אופייה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אך היא מבקשת למנוע את המשמעות של יהודיות המדינה כמעניקה עליונות לציבור האזרחים היהודי על פני האזרחים האחרים. בתווך, ניר קידר, חוקר הממלכתיות למן ימי בן=גוריון, קישר את הממלכתיות לרפובליקניות, כך שהממלכתיות מפנה דרישה למוסדות המדינה אך משמשת גם כלי חינוכי כלפי הציבור ביחסו למדינה ולציפיותיו ממנה, ונובעים ממנה סגולה אזרחית, תודעה אזרחית ותפקיד ליחיד במרחב הציבורי ובקהילה.ניר קידר, "על הממלכתיות", שם, עמ' 67.
ואולם, האירועים האחרונים מבהירים את עוצמתה של הממלכתיות כערך ציבורי, חברתי ואזרחי שחלקים רחבים בציבור חרדים לו, עומדים על מהותו וסולדים משחיקתו או מהמרתו. ציבורים אלו אינם מוכנים לקבל כהכרחי את הזיהוי בין הממשלה ובין הממלכה כאשר השלטון אינו מקיים את המחויבות המצופה ממנו על פי ערכי היסוד הממלכתיים. הממשלה, ובייחוד הרובד הפוליטי הקואליציוני, נתפסים כמפֵרים את החוזה החברתי שביסוד קיום המדינה ולכן אינם מייצגים את הממלכתיות. ציבורים אלו עומדים על משמעותה של הממלכתיות ומסרבים לקבל את הפרתה ואת שינויה מן היסוד. המשמעות העולה מכך לממלכתיות אינה רזה כלל ועיקר, והמחויבות האזרחית להגן עליה מלווה גם בהיבטים רפובליקניים. הממלכתיות כערך והצורך בה אינם מבוטאים בציפייה ציבורית בלבד, אלא מניעים את החברה האזרחית לעשייה רחבה.
הדברים הומחשו בסוף חודש מארס 2023, ימים אחדים לפני תום מושב החורף של הכנסת, באחד מִשיאי המערכה הציבורית. באותו ערב הודיע ראש ממשלת ישראל על פיטוריו של שר הביטחון, יממה לאחר שהאחרון התריע מפני סכנה ביטחונית חמורה המתעצמת לנוכח המשבר החברתי, והמליץ לעצור את מהלכי החקיקה וההידברות. המונים יצאו בו בערב לרחובות ברחבי המדינה במחאה ספונטנית נגד הפיטורין, שכן הם נתפסו כהפקרה של ביטחון המדינה לשם המשך מהלכיה של החקיקה המשטרית, ולפיכך כהפרה של מחויבות שלטונית בסיסית של המדינה כלפי אזרחיה. מחאה בלתי מתוכננת זו הייתה מן הגדולות עד אותה עת. בתל אביב יצאו עשרות אלפי אזרחים מבתיהם עם דגלי המדינה וצעדו לעבר נתיבי איילון המרכזיים. נקלעתי להפגנה זו ברכבי, כאשר מכל עבר ירדו מפגינים לכיוון הכביש, וכמו מרבית הנהגים שדרכם נחסמה, עצרנו בדרך המהירה ודוממנו את כלי הרכב בלא כל טרוניה. רבים הביעו הזדהות עם חוסמי הדרך, שלפו דגל מרכבם והצטרפו לשירת המחאה. באותו ערב חזיתי בממלכתיות חדשה: תודעה ברורה בדבר חשיבות ההשתתפות האזרחית במרחב הציבורי והצורך בהתגייסות להגן על ערכי היסוד ועל זהות המדינה, עמידה עיקשת על קיום החוזה החברתי בין האזרחים ובין השלטון ועל עיקרי המשטר.
המאבק היצרי (והיצירתי) בין מתנגדי המהלכים הפוליטיים ובין מצדדיהם מעלה אל פני השטח מחלוקות ושסעים עמוקים מאוד המבעבעים בין קבוצות באוכלוסייה הישראלית, ובהם עקבותיו של משבר ההתנתקות מחבל עזה וצפון השומרון וטינה בגין קיפוח עדתי בשנות שלטון מפא"י. עם זאת, הפיצול לגושים של התומכים במהלכים אלו או מתנגדים להם אינו תואם בהכרח לשסעים המוכרים. המאבק מחדד תובנות חברתיות באשר לשיטת המשטר הדמוקרטית, מחויבותה לערכים ליברליים ומשמעותם של אלו לפרטים ולקבוצות זהות. דוגמה מובהקת היא מאבק משותף של נשים, חוצה מגזרים, בחשש לדיכוי שמרני ולהסגה לאחור של זכויות שהושגו בעמל של שנים.
מרחב הממלכתיות החדש מעצב את עצמו גם כמרחב פלורליסטי, מרובה קולות, מגוון מאוד במסריו, מעין שיקוף לעקרונות הליברליים שאת שמירתם הוא תובע. בכך הוא מעצב את עצמו גם במענה לדה-לגיטימציה, לתוקפנות ולבוטות שהִפנו נבחרי ציבור כלפי מבקרי המהלכים והמפגינים, שעלו עד כדי מסגורם כבוגדים ואנרכיסטים, וכן במענה למסרים תקיפים מצד נבחרי ציבור כלפי עובדי ציבור שלפיהם נאמנות אישית ופוליטית לנבחרים עדיפה מנאמנות לערכיה היסודיים של המדינה ולשיטת המשטר. כל אלו מעצימים תחושות בציבור כי הממשלה אינה מייצגת עקרונות ליבה וסמלים משותפים ומאחדים. מרחב הממלכתיות החדש כולל אפוא גם יוזמות אזרחיות התובעות את כיבוד האכפתיות למדינה ולחברה שמפגינים המוחים, קוראות לשיח ולפעולות בהסכמה חברתית רחבה ומקיימות בפועל מרחבי הידברות חדשים בחברה. הממלכתיות הנכזבת מופנית כדרישה של אזרחים כלפי המרחב הציבורי – אם השלטון אינו עומד בדרישת הממלכתיות, יקיימו אותה האזרחים באמצעות החברה האזרחית.
היפוך זה של הממלכתיות ניכר בייחוד בתקופה עתירת הסמלים הממלכתיים, הנפרסת מפסח, דרך יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה ועד יום העצמאות. טקסים ואירועים ציבוריים לציון ימי חג וזיכרון אלו, עטורי סמליות וסמלים, משקפים בכל שנה את ליבת הממלכתיות הישראלית ומבטאים את התקומה המדינית והחירות, את הצורך בהן ואת המחיר המשולם בגינן, במשולב עם ערכי היסוד המשמשים להן בסיס. השסע הנוכחי מערער את האפשרות לקיים את הטקסים ואת הסמלים האלה כפי שהתנהלו עד כה.
המחשה מכאיבה במיוחד גולמה בפנייתן של משפחות שכולות לשר הביטחון בבקשה שלא לקבל את מכתב השר הנשלח אליהן בכל שנה. אימהות ואחיות שכולות משתתפות בהפגנות השבועיות כאשר הן מעלות את זכר יקיריהן שנפלו במלחמות ישראל, מציגות את שאלת הצדקתו של המחיר הכואב אל מול החוזה החברתי המופר. זאת ועוד, לאחר חג הפסח פנו מאות משפחות שכולות לכלל חברי הכנסת בבקשה להימנע מביקורי פוליטיקאים בבתי העלמין הצבאיים ביום הזיכרון הממלכתי ולהותיר את ייצוג הממלכה בטקסים הממלכתיים בידי קציני צה"ל בלבד. משפחות שכולות אחרות הודיעו שיקדימו את הגעתן לבתי העלמין על מנת להימנע מנוכחות בטקסים שבהם עתידים להופיע נציגי ציבור. שיח ציבורי ער התקיים לקראת יום הזיכרון סביב המובן הממלכתי של היום הכואב בנסיבות אלו וסביב שאלת התפקיד והמעמד של נבחרי הציבור ונציגי הממשלה ביום זה.
בשיח זה אפשר לזהות שלושה שימושים מרכזיים לדרישת הממלכתיות: הראשון, התואם את המהלך שהלכנו בו עד כה, שלפיו הממלכתיות משקפת את עקרונות הליבה החברתיים והמשטריים, המבוטאים בהכרזת העצמאות ובנוסחה "יהודית ודמוקרטית". הפעולה האזרחית מגִנה על קיומם ואינה יכולה להסכין עם ממשלה החותרת תחתם, ולכן אינה משלימה עם נוכחותם של מייצגי הממשלה בטקסים; לפי השימוש השני, הנפוץ בין היתר בקרב התומכים במהלכי הממשלה, הממלכתיות משמעה כי אין לערב פוליטיקה בטקסים המקודשים, והם מרחב שיש לקיים כסדרו ולהותיר מחוץ לוויכוח הציבורי והפוליטי. ואולם, השימוש ברעיון של א=פוליטיות ממלכתית באופן זה הוא מוקשה, שהרי עניינו של הרעיון הוא העל=זמני, המשותף, שמעבר לפוליטיקה. לעומת זאת, המשבר הנוכחי אין עניינו בפוליטיקה גרידא, אלא בעקרונות ובאידאות שמעבר לפוליטיקה, אלו ששולמו בעבורם המחירים הכבדים כל כך בנפש ובגוף; לפי השימוש השלישי, הנעשה בעיקר מצד גורמי ממשלה, הממשלה מבטאת בפעולותיה את הממלכתיות, היא הממונה על קיום הטקסים ולכן הממלכתיות מתקיימת לפי החלטותיה וקביעותיה. שימוש זה מרוקן את הממלכתיות מתוכן קונקרטי, מייתר למעשה את המושג, מותיר אותו להגדרה פוליטית שייתכן שתשתנה מעת לעת לפי הערכים, התפיסות והאינטרסים של נבחרי הציבור בממשלה.
ימים אלו מעידים כי ממלכתיות היא מידה טובה וערך מוסרי, ומי שנאחז בה ופועל להבטיח אותה הוא החברה האזרחית, כאשר הממשלה אינה עומדת בציפייה לגביה ובחוזה החברתי הבסיסי. הגשמת הממלכתיות בחברה האזרחית והעדפתה על טקסיות רשמית, הריקה ממהות ממלכתית, בוטאה גם כאשר הזמר שלמה ארצי ויתר על פרס ישראל ואמר: "פרס ישראל שאני הכי מאחל לנו ולעצמי זה את ישראל האהובה, המחבקת, הדמוקרטית שאליה שרתי כל חיי ושעליה גדלתי ב=73 שנותיי".
הדרישה לממלכתיות בעת הזאת נישאת בעיקר בפי מי שנאבקים על שימור ערכי המדינה בהתאם להכרזת העצמאות ובשילוב של היותה יהודית ודמוקרטית "בדיבור אחד", לשימור החוזה החברתי עם שיטת המשטר ועם ערכיו. יש לקוות שהממלכתיות לא תיוותר מפלטו של "שבט רפובליקני" הפועל ומחנך לתודעה אזרחית ומקנה לאנשיו חינוך ממלכתי, לאומי וליברלי, כזרם חינוכי נפרד במדינה בעלת משטר לא ליברלי, בחברה מפולגת ונטולת לכידות. חשוב להיאבק ולהוביל, באמצעות הרוח האזרחית הממלכתית החדשה, שיקום של חוזה חברתי מחודש עם כלל קבוצות החברה וביסוס של הבנה חברתית כוללת לחשיבות הערכים הדמוקרטיים=ליברליים; חיוני לפעול כדי להבטיח את קיומן של החברה והמדינה בהתאם לעקרונות הממלכתיות כפי שעוצבה מיסודה: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי המתקיימת לפי ערכי הכרזת העצמאות, נדרשת לשילוב איתן בין היותה יהודית ובין היותה דמוקרטית ומחויבת לביסוס לכידות חברתית ותחושת שייכות למדינה של כלל בני הקבוצות המרכיבות את החברה.
הפרסום הראשון של המאמר היה בקובץ כ"א מחשבות על ממלכתיות ישראלית, עורכים: תמר הרמן, עופר שיף, סדרת ישראלים, בהוצאה של למדא עיון/הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.