המדינה חייבת להבהיר את גבולות ההגנה העצמית לאור ההתחמשות המואצת
בית המשפט העליון קבע בעבר שעקרון ההגנה העצמית אינו נותן אישור לנושאי נשק לעשות בו שימוש נגד מי שאינו מהווה סכנת חיים ברורה ומידית. חשוב שגורמי אכיפת החוק ורשויות התביעה יבהירו בפני המתחמשים החדשים את גבולות עקרון ההגנה העצמית וכן שהמשטרה תהיה מעורבת יותר בתהליך ההכשרה והריענון של בעלי רישיונות הנשק – הכל במטרה להציל חיי אדם.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
בימים אלה, המשרד לביטחון לאומי קורא להתחמשות אזרחית לצורך הגנה באירועים ביטחוניים. מלבד הבעייתיות שבהפרטת הביטחון והפגיעה במשילות המדינה בעורף המדינה, הדבר עלול להוביל למצב מסוכן של שימוש נרחב בנשק לצורך הגנה עצמית – גם באירועים שאינם בעלי אופי ביטחוני. רק בחודש שעבר פורסם על מקרה של סכסוך שכנים בצפון, במסגרתו החליט אחד מהמעורבים לשלוף את נשקו. עם זאת, נראה שהמדינה לא פועלת מספיק כדי למנוע שימוש חורג בטענת ההגנה העצמית.
עד כה, טענת ההגנה העצמית בדין הפלילי הועלתה בפני בתי המשפט בישראל בתיקים רבים, וסביר להניח שעם ההתחמשות הנרחבת היא תעלה פעמים נוספות. לפי עקרון ההגנה העצמית, אדם לא יישא באחריות פלילית על מעשה שהיה דרוש באופן מידי כדי להדוף תוקף אשר נשקפה ממנו סכנה מוחשית. עם זאת, עקרון ההגנה העצמית אינו תקף כאשר הדיפת התקיפה איננה סבירה, כלומר כאשר הפגיעה המשוערת מהתקיפה הייתה לא סבירה ביחס להגנה שננקטה. כמו כן, הגנה עצמית לא תחול כאשר מי שהתגונן מפני התקיפה הכניס את עצמו לסיטואציה זו בהתנהגות פסולה.
הגבולות המדויקים של עקרון ההגנה העצמית הם סוגיה מורכבת ותלוית מקרה, ולאורך השנים בתי-המשפט פירשו וקבעו גבולות גזרה לעקרון זה. כך למשל, קשה מאוד להצדיק הגנה עצמית מוקדמת, שנועדה "להקדים תרופה למכה" ולמנוע מראש סכנה שנצפתה ושלא מהווה סכנת חיים ברורה ומידית. הגנה עצמית לא תחול גם כאשר השימוש בנשק לא היה נחוץ כדי להדוף את התקיפה, וכאשר היו חלופות אחרות ופחות פוגעניות מאשר השימוש בכלי הירייה – למשל אם ניתן היה להתקשר למשטרה במקום להשתמש בנשק נגד התוקף.
קשה אף יותר לשרטט את הגבולות המדויקים של עקרון ההגנה העצמית כאשר מדובר במקרה של הגנה עצמית בבית מגורים, בית עסק ושטח חקלאי, בעקבות תיקון חוק העונשין בנושא משנת 2008 ("חוק דרומי"). התיקון, שעורר מחלוקת רבה, קובע כי תחול הגנה עצמית במקרה בו נדרש להדוף באופן מידי מי שמתפרץ או מנסה להתפרץ, בכוונה לבצע עבירה, לבית מגורים, עסק או שטח חקלאי. התיקון נחקק במטרה להקל על מי שהודף את הפריצה לביתו, כתלות במגבלות מסוימות. עם זאת, בחינה של מקרי עבר מראה כי השימוש בנשק להדיפת הפריצה ייבחן בקפידה ובזהירות. כך למשל, ירי קטלני בעקבות פריצה לבית המגורים, כאשר היורה המתגונן התכונן מראש לכך, אינו חוסה תחת הגנה זו. תקרית שמתרחשת בחדר מדרגות של בניין מחוץ לדירתו של היורה גם כן לא נכנסת בגדרי הגנת בית המגורים.
כפי שקבע בעבר בית המשפט העליון, עקרון ההגנה העצמית אינו נותן אישור לנושאי נשק לעשות בו שימוש נמהר, כנגד מי שלא מהווה סכנת חיים ברורה ומידית. אחרת, נותרת פרצה נרחבת מדי לעשיית דין עצמית, התלויה בהפעלת שיקול דעתו של כל נושא נשק בישראל. חשוב שגורמי אכיפת החוק ורשויות התביעה יבהירו בפני המתחמשים את גבולות עקרון ההגנה העצמית ועקרון הגנת בית מגורים, בית עסק ושטח חקלאי. כיום, במסגרת הליך קבלת רישיון כלי הירייה, ניתנת הכשרה עיונית קצרה על ידי מדריך ירי, שכוללת מצגת ובה שקפים בודדים בנושא ההגנה העצמית. כמובן שזה לא מספיק.
מומלץ שהמשטרה תהיה מעורבת יותר בתהליך ההכשרה והריענון של בעלי רישיון לנשק פרטי, לדוגמה על ידי יצירת תוכנת למידה מקוונת המוודאת את הפנמת המגבלות של מגבלות ההגנה העצמית. מדובר בנושא סבוך ומורכב מאוד, אשר מתפתח עם פרשנות הפסיקה ולפי נסיבות המקרים המגיעים לפתחו של בית המשפט. בנוסף, מומלץ שאגף כלי הירייה יעביר הנחיות בנושא לבעלי רישיון נשק פרטי אחת לכמה חודשים, למשל בעקבות פסיקות חדשות באשר למגבלות השימוש בנשק. וכן, ייתכן שיש מקום לפרסם בציבור הנחיית פרקליט המדינה בנוגע למדיניות ההעמדה לדין של הפרקליטות בתיקי הגנה עצמית והגנת בית מגורים. במקביל, לאור הנוכחות ההולכת וגדלה של כלי נשק בידי אזרחי ישראל, יש לשקול לקיים דיון מחודש בהוראות חוק העונשין, בכל הנוגע לסייגי ההגנה העצמית והגנת בית מגורים, בית עסק ושטח חקלאי. אין ספק כי חידוד ההוראות, כמו גם דיון מחדש, יוכל להציל חיי אדם.
המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ"