שנה ל"רפורמה" של לוין גילתה מי מחליש ומי מחזק באמת
ההופעה המרשימה של המשפטנים שלנו בהאג היא הראיה הטובה ביותר לחשיבות מערכת משפטית עצמאית וחזקה. דמיינו מה היה קורה אילו את כתב ההגנה היו מציגים מי שמונו על בסיס קשרים במקום כישורים. עד ה-7 באוקטובר, לא היה כמעט יום שלא נחתה בו תכנית חדשה שמטרתה לפגוע במערכת המשפט ובשומרי הסף. נותר לראות האם רעשי ההפיכה המשטרית נגד הדמוקרטיה הישראלית אכן נעלמו.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
הופעתם המרשימה של המשפטנים שלנו בהאג היא אולי הראיה הטובה יותר לא רק לצדקתה של ישראל, אלא בעיקר למשמעותה בפועל של "ההפיכה המשטרית". דמיינו מה היה קורה אילו לא היו אלה המשפטנים הטובים ביותר והמקצועיים ביותר שהציגו בפני הרכב השופטים ובעצם, בפני העולם כולו- את טיעוניה של ישראל. דמיינו שהיו אלה משפטנים שמונו על פי עקרונות ההפיכה המשטרית שתכננה, בין היתר להשתלט על השירות הציבורי ועל שומרי הסף. דמיינו את מי שמונו בשיטת ה"ג'ובים", על פי העיקרון של "קשרים במקום כישורים". רק דמיינו. התיקון שמנע מבג"ץ להתערב בעילת הסבירות, שבוטל בבג"ץ, הוא בעצם "כיפת הברזל שמונעת ותמנע גם בעתיד, מינויים לא ראויים לשירות הציבורי.
בימים אלה מלאה שנה ל"רפורמה המשפטית" של יריב לוין, שכללה, בין היתר, הצעה לחוקק פסקת התגברות ברוב של 61, שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוקים הפוגעים בזכויות אדם ונפסלו בבג"ץ; תיקון שימנע מבג"ץ להתערב בחוקי יסוד, כדי לאפשר לכנסת, ברוב קואליציוני רגיל, לחוקק חוקי יסוד בלא כל מגבלה; וכמובן את תיקון הסבירות, הפוטר את הממשלה והשרים מחובתם לנהוג בסבירות כלפי אזרחי המדינה.
לכאורה, נותר מאותה "רפורמה" רק תיקון הסבירות, שעבר בחודש יולי בכנסת, ברוב של 64-0 ובוטל על ידי שופטי בג"ץ לפני כמה ימים. אולם, הסתכלות על הסבירות בלבד היא טעות בעיניי, או לכל הפחות ראייה מאד צרה של מה שעבר על ישראל בשנה האחרונה, או לכל הפחות עד ה-7 באוקטובר הארור. תשעת החודשים שלפני המלחמה הביאו את ישראל למצב של דמוקרטיה בנסיגה. לא רק תיקון הסבירות, אלא דווקא כל יתר הצעות החקיקה, התהליכים וההחלטות בחודשים האלה.
עד ה-7 באוקטובר, לא היה כמעט יום שלא נחתה בו הצעת חוק חדשה, החלטה או תכנית שמטרתה לפגוע במערכת המשפט ובשומרי הסף. לא רק בהם, אלא בכל מה שנתפס ממלכתי, אובייקטיבי או נייטרלי. השלטון ביקש לעצמו כוח בלתי מוגבל, לא רק באמצעות תיקונים בחוקי היסוד. הם ביקשו "משילות" במובן "משלנו", כמיטב המסורת הפופוליסטית. הצבא, האקדמיה, התקשורת, הנשים, המיעוטים, ארגוני חברה אזרחית, השירות הציבורי ועוד, כולם היו תחת מתקפה. התפטרותה השבוע של מנהלת רשות החברות, היא רק "תזכורת" של הסביבה שנוצרה כאן לפני שנה.
המהלך שהתרחש בישראל אינו זר לתהליכים היסטוריים שהתרחשו במדינות שונות גם בעשורים האחרונים. המשפט המשווה מלמד כי השימוש בכלים דמוקרטיים וחוקתיים להשגת מטרות אנטי-דמוקרטיות מופעל באופן איטי ומדוד, שלב אחר שלב. פגיעה בבית המשפט, צמצום או נטרול הביקורת השיפוטית מהווים רק צעד ראשון ומשמעותי במניעת ביקורת על התנהלות השלטון. לאחר מכן, כל היתר כבר קל הרבה יותר. הניסיון ההשוואתי מלמד שברגע שבית המשפט מנוטרל, קשה עד בלתי אפשרי לעצור נסיגה דמוקרטית.
אין ספק כי השחיקה הדמוקרטית הציבה אתגר בפני השופטים. הדיון המשפטי התמקד בשינוי חוקתי ספציפי אחד, זה העומד בפני בית המשפט. אלא שבהקשר זה, בחינה של שינוי אחד, ללא ראיית התמונה הכוללת, היא בעייתית במיוחד ומקשה על הערכה האמיתית של הסכנה לדמוקרטיה.
דווקא בשל כך, בשל העובדה שתיקון הסבירות לא חי באי בודד ולא עומד בפני עצמו אלא היה חלק ממהלך רחב הרבה יותר, מעניין לבחון את התייחסות השופטים ל"רפורמה המשפטית" של לוין ולטענה של "התמונה בכללותה".
נזכיר שהיועצת המשפטית לממשלה, ביקשה בעמדתה לבחון את התיקון בעניין הסבירות במבט רחב, בהתייחס לכל הכוונות של הממשלה: "מהלכי הקואליציה בפועל והצהרות ראשיה, לרבות תכנית מפורטת שהציג שר המשפטים בחודש ינואר 2023 מלמדים, כי אנו מצויים בעיצומו של מהלך רחב שנועד להביא לשינוי משטרי יסודי בשיטתנו המשפטית. המשותף למרכיביו הוא הסרת בלמים ואיזונים מעל כוחו של השלטון".
היועצת בעצם מבקשת מהשופטים להסתכל לא רק על "תיקון הסבירות" אלא על "התמונה בכללותה". הרעיון הוא לבחון את תיקון הסבירות גם תחת התיזה של "האפקט המצטבר": גם אם התיקון עצמו לא מגיע לאותו מקרה קיצוני המחייב פסילתו, העובדה שהוא בעצם חלק מתכנית רחבה הרבה יותר - היא שתעביר אותו את הרף הנדרש לפסילתו.
הרוב שפסל את תיקון הסבירות, פסל אותו בשל כך שהוא פוגע פגיעה אנושה בערכי היסוד של שלטון החוק והפרדת הרשויות שהם ליבת הדמוקרטיה. רק חלק מכלל השופטים התייחס לנושא של "התמונה בכללותה".
הבולטים בהם, שלשה: השופטת וילנר, השופט כשר (שניהם במיעוט בתוצאה של פסק הדין) והשופט עמית.
השופטת וילנר דוחה "מכל וכל" את הטענה שיש לבחון את חוקתיותו של התיקון על רקע הרפורמה המשפטית המוצעת בכללותה. כך היא כותבת: "בבחינת הסוגיה המשפטית העומדת לפתחנו, אין מקום להתחשב ברעיונות, בהצעות לחקיקה, ובמעשי שלטון שטרם הבשילו... מושכל יסוד הוא, כי יש לבחון כל סוגיה משפטית בראי המצב המשפטי הקיים בעת הבחינה.. יש להביא לפתחו של בית משפט זה אך ורק "מוצר מוגמר".
השופט כשר הקדיש אף כותרת לדיון בנושא זה: "הקשר רחב", "סלאמי", "עצים ויער", "מדרון חלקלק". לאחר שסקר את תכנית הרפורמה כולה (כפי שעשתה גם הנשיאה חיות), הוא קובע כי מבחינה עובדתית, התיקון הוא חלק ממהלך רחב יותר... "שגם באשר ליתר מרכיביו, ניתן לומר, בלשון המאופקת הנדרשת, כי הם אינם נעדרי השלכות על הדמוקרטיה הישראלית". אולם, לשיטתו יש להתייחס לתיקון כחלק ממהלך כולל, אך ורק מן הבחינה הציבורית, אך לא במישור המשפטי: "במישור המשפטי, התוצאה הינה, לדעתי, אחרת... אינני סבור כי יש מקום לבחון את התיקון לאור כלל מרכיביה של "הרפורמה המשפטית", שטרם חוקקו".
השופט עמית, במסגרת דעת הרוב, היה השופט היחיד בהרכב שנטה אוזן קשבת לטענה והתייחס אליה בצורה נרחבת. כך הוא כותב:
"ניתן להבין את העמדה הגורסת כי די בכך כדי להצדיק ראיה הוליסטית של מכלול התיקונים המוצעים.. שכן, היה זה עניין של החלטה "לפצל" את התיקונים השונים למהלכי חקיקה נפרדים ולא לבצעם במסגרת מהלך חקיקה שלם. ככל שבוחנים את התיקון לחוק גם על רקע מכלול התיקונים המוצעים.. הרי שמשקלו הסגולי של התיקון על הסכנות הכרוכות בו, עולה עשרת מונים."
על לשונו הציורית של השופט עמית, שכל פסק דינו שזור בה, ראוי להקדיש רשימה מיוחדת. למשל, כך כתב על מינויים: "קליגולה התכוון למנות את סוסו כקונסול, ויש המצביעים על כך כדוגמה להחלטה בלתי סבירה. כשלעצמי, איני חושש ממינוי סוסים למשרות ציבוריות בישראל, מן הטעם ש"אין סוסים שמדברים עברית".
באשר לתמונה בכללותה, כותב השופט כי התייחסות אך ורק לתיקון בחוק היסוד, "כמוה כחוקר מעבדה שמצמיד את עינו למיקרוסקופ על מנת לבחון צלחת-פֶּטְרִי המונחת תחת המיקרוסקופ. זאת, בהתעלם מצלחות הפטרי הרבות שכבר בדרכן אל השולחן... התמקדות בצלחת פטרי אחת תחת המיקרוסקופ המשפטי כמוה כעיוור הממשש את חדק הפיל והיא עלולה להחמיץ את התמונה הכוללת".
על אף שהיה היחיד שמוכן היה לשקול א טענה הזו, בסופו של יום השופט עמית לא היה זקוק לה. "לדידי, החוק דנן, כשלעצמו ובבדידותו, כבר פוגע במספר גרעינים דמוקרטיים כפי שפורט לעיל. לכן, אותיר את עמדת היועצת המשפטית בצריך עיון".
בסופו של יום, תיקון הסבירות ביטל בפועל את הרכיב המרכזי של "רפורמת לוין". נותר לראות האם רעשי ההפיכה המשטרית נגד הדמוקרטיה הישראלית אכן נעלמו, או שמא הם עדיין כאן, והמלחמה הקשה המתנהלת כבר שלושה חודשים, רק מטשטשת אותם. אנחנו בכל מקרה נעמוד על המשמר.
המאמר פורסם לראשונה ב-N12