עבירת ההסתה לטרור | כל מה שחשוב לדעת

איזה פרסום המעודד לטרור או מזדהה עמו נחשב לעבירה על החוק? כיצד מאזנים בין שמירה על ביטחון הציבור לבין חופש הביטוי? מה משמעות העבירה החדשה שנוספה במלחמת "חרבות ברזל" ומתייחסת לצריכת פרסומי הסתה לטרור או תיעוד של טרור?

Photo by Nasser Ishtayeh/Flash90

הגדרת המונח "הסתה"

הסתה היא קריאה פומבית לביצוע מעשים אשר - בדרך כלל – מהווים עבירה פלילית. בספר החוקים אין עבירת "הסתה" אלא עבירות ספציפיות שאוסרות הסתה מסוג מסוים כגון הסתה לאלימות, הסתה לגזענות והסתה לטרור. עבירות הסתה מטיבן הן עבירות המגבילות ביטוי, ולכן יש בהן רגישות מיוחדת, ואכיפתן כוללת שסתומי בקרה מפני אכיפת יתר שתגרור פגיעת יתר בחופש הביטוי.

 יש להדגיש כי ההסתה אינה מחייבת קשר סיבתי לביצוע עבירה. כלומר אין צורך להצביע על מישהו שאכן "הוסת" ושכתוצאה מכך נעשתה עבירה, או אפילו שהמסית התכוון לכך שיבוצעו עבירות. עבירות ההסתה מתמקדות במסית עצמו, בתוכן הפרסום, בנסיבות ובסכנה הנובעת מהפרסום.

זאת, להבדיל מעבירה נגזרת הנקראת שידול (סעיף 30 לחוק העונשין). עבירת השידול, מחייבת קריאה ספציפית כלפי משודל ספציפי וקשר סיבתי בין השכנוע/עידוד/הפצרה ובין העבירה שנעשתה לבסוף (או שלא נעשתה, במקרה של ניסיון לשידול). עבירת השידול היא חמורה יותר, יש בה גם יסוד נפשי של כוונה להביא את המשודל לבצע את העבירה ועונשה המקסימלי זהה לזה של מבצע העבירה הסופית.

עבירות ההסתה בישראל

בדין הישראלי ישנן מספר עבירות הסתה. העבירות העיקריות הן עבירת ההסתה לאלימותסעיף 144ד2 לחוק העונשין: "המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות, דינו – מאסר חמש שנים.", עבירת הסתה לגזענות, המופיעות שתיהן בחוק העונשיןסעיף 144ב (א): "144ב. (א) המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו - מאסר חמש שנים." וכן עבירות הסתה המוגדרות בחוק המאבק בטרור.

העבירות שבהן מתמקד מסבירון זה, הרלוונטיות במיוחד לימינו, הן עבירות ההסתה לטרור שנחקקו בחוק המאבק בטרור בשנת 2016 הכולל מספר עבירות בדרגות חומרה שונות.

א. הסתה לטרור - עבירה שעונשה חמש שנות מאסר הכוללת (סעיף 24(ב) לחוק המאבק בטרור):

(1) מפרסם קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור;

(2) מפרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, ועל פי תוכנו של הפרסום והנסיבות שבהן פורסם יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה טרור.

"מעשה טרור" (סעיף 2(א) לחוק המאבק בטרור) מוגדר בחוק. לב ההגדרה בתמצית היא מעשה עבירה או איום בעבירה, הנעשים מתוך מניע מדיני דתי לאומני או אידיאולוגי, במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או לאלץ רשות שלטונית לעשות מעשה או להימנע ממעשה, כאשר היה במעשה סיכון ממשי לחיים, לגוף, לחירות, לבטיחות הציבור, לתשתיות או למערכות חיוניות. הגדרת "פרסום"  על פי החוק (סעיף 34כג לחוק העונשין) כוללת כתב, דפוס, חומר מחשב, וכל חומר חזותי או שמיעתי יכול לעלות מלים ורעיונות.

עבירת ההסתה בחוק המאבק לטרור צריכה לכלול אחד משני היסודות החמורים הבאים:

קריאה ישירה לביצועי מעשי טרור, או דברי שבח אהדה, עידוד תמיכה או הזדהות עם מעשה וגם יסוד הסתברותי, לפיו פרסום הדברים האלה עלול להביא לעשיית מעשה טרור.

לפיכך, לא רק "הסתה" במובנה המילולי של קריאה ישירה לטרור נכנסת בגדרי העבירה החמורה, אלא גם פרסומים שיש בהם עידוד או הזדהות וכו' עם המעשה – אם על פי התוכן ונסיבות הפרסום יש אפשרות ממשית שהם יביאו למעשי טרור. כך למשל, הצגת תיעוד הטבח שביצע חמאס ב-7.10 בתוספת של תכנים מעודדים או פסוקי קוראן המציגים את המעשה כ"ניצחון על הכופרים" – גם אם אין בהם קריאה ישירה למעשים נוספים. כמו כן, פרסום תמונה ב-8.10, בה נראים שני מחבלי חמאס, שעל ראשיהם סרטי גדודי אלקסאם של החמאס, שוכבים מתים על הקרקע, ולצד התמונה נכתב "השהידים הגיבורים שלנו לאחר שהורידו את האף של הכובש, שאלוהים יקבל אתכם ויחמיא לכם". במסגרת הנסיבות, יישקלו, למשל, הנתונים הבאים: האווירה הכללית בה שרוי הציבור הנחשף לפרסום, עד כמה יש לדברים תהודה, מהי זהות המפרסם, האם יש לו עמדה או מעמד של השפעה ומה הפלטפורמה בה הוא מפרסם.

משמעות התנאי – "אפשרות ממשית שהמעשה יביא לעשיית מעשה טרור"

מדובר בתנאי הסתברותי: מה הסיכון מבחינה אובייקטיבית-עובדתית (לא מה הייתה כוונתו של המפרסם) לכך שבפועל ייגרם נזק (מעשה הטרור) מהפרסום. זהו ניסיון להבחין בין פרסומים שוליים, בלתי מזיקים, כאלה שאין להם תהודה, כאלה שאין להם השפעה, לבין פרסומים מסוכנים באמת, שעלולים לגרום למעשי טרור במציאות. על בית המשפט לנסות להעריך מהי הסכנה מהפרסום מבחינה "סטטיסטית" - הסתברותית. למשל, מבחן הסתברותי הדורש הסתברות גבוהה מאוד, הקרובה לוודאות, נקרא בעבר "ודאות קרובהבג"ץ 73/53 קול העם נ' שר הפנים (1953)", ואילו מבחן הדורש הסתברות נמוכה יחסית נקרא "אפשרות סבירה". לפי פסיקת בית המשפט בפרשת בן חורין (שעסקה בהסתה לאלימות), נקבע כי אמת המידה ל"אפשרות ממשית" מצויה בין "ודאות קרובה"  לבין "אפשרות סבירה".רע"פ 2533/10 מדינת ישראל נ' בן חורין (2011).

כדי להוכיח שאכן קיימת אפשרות ממשית, נשקלים הפרמטרים הבאים:

• מידת החשיפה לפרסום - יש הבדל בין כרוז שהופץ בקרב עשרה אנשים לבין פרסום בדף אינטרנטי שיש לו המוני עוקבים. בימי הרשתות החברתיות ניתן גם לעקוב בפועל אחרי מספר הנחשפים לפרסום. מעבר לרמת החשיפה, ניתן לבחון גם את מספר התגובות ("לייקים" ושיתופים) ובכך לקבל עוד אינדיקציה למידת התהודה באופן מוחשי יותר מאשר לפרסומים במדיה המסורתית. חשוב להדגיש כי שיתוף פרסום ברשתות חברתיות הוא פרסום לכל דבר. על כן, ככל שהפרסום נעשה בתפוצה רחבה יותר, כך סביר להניח שמבחן "האפשרות הממשית" בהקשר זה, מתקיים.
• זהות המפרסם – יש הבדל בין פרסום שנעשה על ידי אדם שיש לו סמכות ואנשים סרים למרותו, או מי שהוא מוביל דעה לבין פרסום של אדם בלתי מוכר. על כן, ככל שמי שמפרסם הוא מוכר יותר, בעל יכולת השפעה רבה יותר. כך למשל, פרסום של אנשי דת שיש להם "מאמינים" הוא פרסום מסוכן יותר מפרסום של "סתם" אדם. כך גם ההבדל בין "כוכב רשת" עם דף שלו מאות אלפי עוקבים ובין אדם אנונימי.
• הנסיבות שבהן נעשו הפרסום – כאן נדרשת בחינת ההקשר של הפרסום, כמו למשל מתי נעשה הפרסום, האירועים בתקופת הפרסום וכיו"ב. למשל, פרסום בזמן נפיץ ייחשב לחמור יותר.
• תוכן הפרסום - ככל שהתוכן בוטה יותר ו"מניע לפעולה", כך יש סיכוי רב יותר לכך שהוא אכן יגרום למעשה טרור באפשרות ממשית.

עבירת ההזדהות עם ארגון הטרור

ב. סעיף 24(א)ב. לחוק המאבק בטרור מגדיר את העבירה אשר דינה שלוש שנות מאסר:

"העושה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור, לרבות בדרך של פרסום דברי שבח, תמיכה או אהדה, הנפת דגל, הצגה או פרסום של סמל, או הצגה, השמעה או פרסום של סיסמה או המנון, באחד מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:

(1)  בפומבי, במטרה להזדהות עם ארגון הטרור

(2)  בנסיבות שבהן יש אפשרות ממשית שהדבר יביא לביצוע מעשה טרור או עבירה לפי סעיפים 22, 23, 25 או 29."

עבירה זו אינה כוללת קריאה לעשיית מעשה טרור וגם לא הזדהות או שבח למעשה הטרור. בסעיף חוק זה המיקוד הוא בהזדהות עם ארגון הטרור, כפי שהוא מוגדר בחוק המאבק בטרור. לא כל מעשה של הזדהות ייחשב לעבירה פלילית אלא רק מעשים של הזדהות שיש בהם יסוד נוסף: כאשר מדובר במעשה פומבי הנעשה במטרה להזדהות עם ארגון הטרור או כאשר יש יסוד הסתברותי. כלומר, כאשר קיימת אפשרות ממשית לכך שהמעשה יביא לביצוע מעשה טרור או לביצוען של עבירות נוספות לפי חוק הטרור (גיוס פעילים, אימונים, מתן אמצעים לארגון טרור וכו').

יש לציין שהעבירה כוללת מגוון רחב מאוד של התנהגויות, כולל הנפת דגל או פרסום סמל או המנון, ככל שמדובר כאמור במעשה פומבי שנעשה מתוך כוונה להזדהות עם ארגון הטרור.

נהוג לחשוב באופן מוטעה כי עצם הנפת דגל אש"ף היא בגדר הזדהות אסורה עם ארגון טרור (שכן הארגון לשחרור פלסטין מוגדר בחוק כארגון טרור). אולם, הנפת דגל כשלעצמה אינה מהווה העבירה שכן הרף הפלילי מחייב להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי אכן מתקיים גם יסוד נפשי, לצד היסוד העובדתי המתקיים עם הנפת הדגל. המשפט הפלילי דורש להוכיח שההנפה היא הזדהות עם ארגון טרור ולא נועדה לבטא הזדהות עם הרשות הפלסטינית או עם העם הפלסטיני (ולא בהכרח עם ארגון טרור). הדבר משליך גם על התנאים המאפשרים למשטרה להסיר דגלים (לפי סעיף 82 לפקודת המשטרה). ההנחיה המחייבת היום לעניין זהההנחיה ניתנה על ידי המשנה ליועמ"ש (פלילי) דאז רז נזרי, ואושררה בפסיקת בג"ץ (ראו בג"ץ 1386/22 דיאב נ' המפכ"ל, 7.11.22). קובעת  כי סמכות המשטרה להסיר את דגלי הרש"פ הינה רק במקרים שיש בהם "חשד ממשי לביצוע עבירה"  או "חשש ברמת הסתברות גבוהה שהנפל הדגל תוביל להפרה חמורה של שלום הציבור". בשונה מדגל אש"ף, הנפת דגל חמאס מעלה לכל הפחות חשד סביר לעבירה של הזדהות עם הארגון, שאכן דורש פתיחה בחקירה. 

דוגמאות להסתה והזדהות עם טרור

בשבועות האחרונים הוגשו כתבי אישום רבים על הסתה לטרור והזדהות עם ארגון טרור. חלק גדול הם דברים שפורסמו החל מ-7.10.23 כאשר הנאשמים, לעתים במישרין ולעתים במרומז. משבחים את המעשים, מביעים שמחה, תקווה להמשך "תבוסתה" של ישראל, שבחים לאלוהים על מעשי חמאס וכדומה. חלקם כוללים פרסום סרטונים המתעדים את המעשים כאשר מתווספים להם כיתובים תומכים או מעודדים. חלק מהפרסומים הם כאלה שנושאים את סמלי ו/או דגלי החמאס. רוב הפרסומים נעשו ברשתות החברתיות: פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק ובקבוצות וואטספ, וצברו תהודה משמעותית.  למשל, כתב אישום כנגד אזרחית אשר הפיצה בקבוצות וואטספ סרטוני זוועה שבהם נראים חיילים הרוגים ואזרחים חטופים, כשבמהלך הסרטון נכתב "נשבע באלוהים שזה מוסיף גאווה" ו"הגברים שלנו עשו את מה שצריך".

המאבק בטרור. ההגדרה כוללת גם "ארגוני מעטפת" שהם לעתים ארגונים העוסקים בחינוך או בחלוקת מזון, שיש להם קשר עקיף לארגון המבצע מעשי טרור. גם בארגונים כאלה יש להיאבק, אך אין הצדקה להפללת מי שלמשל לובש חולצה עם סמל ארגון שמסונף ל"ארגון מעטפת" כזה. הביקורת אינה נוגעת להזדהות עם החמאס וארגוני הטרור הגרעיניים, או ארגונים הכפופים להם, שאין ספק שהם ארגוני טרור. ביקורת אחרת מתייחסת למבחן ההסתברותי, לכך שהוא תיאורטי וקשה מאוד ליישום בפועל (באשר לאותה "אפשרות ממשית" לכך שההסתה תוביל למעשה טרור או לעבירות אחרות)ראו דיון ביקורתי על היסוד ההסתברותי, איתי ושלר, עמיר פוקס ומרדכי קרמניצר "עבירות ההסתה לאלימות ולגזענות", המכון הישראלי לדמוקרטיה (2019), בעמודים 33-34, 38-41..

הפגיעה בחופש הביטוי

 עבירות ההסתה מגבילות את חופש הביטוי ולכן נדרשת לגביהן הצדקה מיוחדת. עצם קיומן פוגע בחופש הביטוי אולם פגיעה זו מוצדקת. הצדקה זו מתקיימת ככל שהסכנה לחיי אדם, לשלום הציבור וביטחונו הכרוכה בעבירות אלה גוברת. הנחת המוצא היא כי יש בכוחן של אמירות הנכללות בהגדרה של הסתה כדי לחזק את ארגוני הטרור ואת מעשי הטרור. במעשי טרור יש פגיעה בסדר הדמוקרטי. במקום דרכי שכנוע הם מפעילים על מוסדות השלטון כפייה אלימה. על כן מוצדק להגביל אמירות או ביטויים אשר מגבירים את סכנת הטרור.

הערך המוגן בחוק המאבק בטרור בכלל ובעבירה של הסתה לטרור בפרט הוא שמירה על ביטחון הציבור ושלומו מפני מעשי טרור. ערך זה בא לידי ביטוי בחלק מסעיפי העבירה, המדגישים את הצורך להוכיח אפשרות ממשית שההסתה תביא לידי מעשה טרור או לגיוס פעילים לארגוני הטרור (בהקשר לעבירה לפי סעיף 24(א)).

 אולם בכל הגדרה של ביטויים פליליים, קיימת סכנה להפללת יתר. סכנה זו מוחשית במיוחד בימים בהם גואים בחברה רגשות של פחד, זעזוע, שנאה ורצון בנקמה. לכן יש צורך גם, ואולי במיוחד בזמנים כאלה, לשמור על כך שגבולות האיסור לא יורחבו מעבר לנדרש. יש לשמור פרסומים שאינם נופלים בדלת האמות של האיסורים בחוק, חשוב שלא יהפכו להיות מושא לאכיפה פלילית. זאת, גם אם מדובר בעמדות מטרידות ומוטעות, אפילו כאלה שמקוממות ומעוררות שאט נפש. ראוי לזכור כי מה שהמחוקק לא אסר במפורש - מותר מבחינת דיני העונשין. יפים דבריו של השופט יצחק עמית בפסק הדין שעסק בהפגנה באום אל-פחםבג"ץ 8007/23 מפלגת חד"ש נ' מפכ"ל המשטרה (8.11.2023).:

 "חופש הביטוי אינו שייך רק למחנה אחד או לצד אחד של המפה הפוליטית, והוא נועד להגן לא רק על דעות מקובלות ואהודות, אלא גם "על דעות חריגות, מקוממות ומכעיסות, המושמעות על רקע מאורעות מסעירים ובסגנון בוטה וצורם".

השופט עמית הדגיש כי יש להבחין היטב בין התבטאויות של הזדהות עם טרור ובין התבטאויות של ביקורת על מדיניות הממשלה או הזדהות עם סבלם של תושבי עזה.  ניתן, ואף צריך, להסתייג ולהוקיע התבטאויות פסולות, שאינן כלולות באיסורים, אך לא ניתן להפעיל עליהן אכיפה פלילית.

תהליך החקירה והעמדה לדין בעבירות טרור

לאור הרגישות הרבה הקשורה באכיפתן של עבירות ביטוי, סעיף 24 (ה) לחוק המאבק בטרור קבע בפירוש כי כל העמדה לדין לפי סעיפים אלה טעונה אישור היועצת המשפטית לממשלה. בהתאם לכך, בימי שגרה, כל פתיחה בחקירה של עבירות ביטוי כרוכה באישור הפרקליטותהנחיות פרקליט המדינה 14.12.

עם זאת, לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" החליט פרקליט המדינה באופן זמני להסיר את פיקוח הפרקליטות על פתיחה בחקירה, לאור ריבוי הפרסומים ברשתות שנחזו כאסורים והצורך לייעל את ההליכים. כעת ההחלטה על פתיחה בחקירה מתקבלת לא על ידי כל חוקר בתחנת משטרה (כמו בתיקים רגילים) אלא על ידי מחלקה ייעודית לכך במשטרת ישראל. פיקוח היועצת המשפטית לממשלה נשאר, ככתוב בחוק, על הגשת כתבי אישום. חשוב יהיה, לאחר סיום מלחמת "חרבות ברזל", לחזור לשגרה בעניין זה, ולא להפוך את הזמני לקבוע. פיקוח הפרקליטות על חקירות בעבירות בהסתה הוא חשוב ביותר, כפי שנעשה בכל עבירות הביטוי האחרות.

ביחס להתבטאויות שאינן בעברית (והן הרוב המוחלט בפועל בעבירות ההסתה לטרור), יש לוודא שניתנת להם המשמעות הלשונית הנכונה, כפי שמבין אותה הקהל המיועד להתבטאות. כאשר מדובר בהתבטאות שניתן להבינה באופנים שונים, גם כזו שאין בה דופי פלילי, יש להימנע מאכיפה פלילית ובמיוחד יש להיזהר מפני רדיפה פוליטית ומפני אכיפה סלקטיבית ומפלה.

עבירה חדשה: צריכת פרסומי הסתה לטרור ותיעוד של מעשי טרור

הכנסת חוקקה לאחרונה הרחבה לחוק המאבק בטרור, הכוללת עבירה חדשה שעונשה שנת מאסר, האוסרת צריכה באופן שיטתי ומתמשך של פרסומים מסיתים של ארגוני הטרור דאע"ש וחמאס, בנסיבות שמעידות על הזדהות עם ארגון טרור.  

ההצדקה שנטענה ביחס לעבירה זו היא שצריכה שיטתית של פרסומים כאלה מביאה במקרים רבים לאינדוקטרינציה של התכנים, ובעקבותיה מי שצורך את הפרסומים עלול לבצע פיגוע. זוהי עבירה חריגה מאוד, שמענישה על מעשה שאין בו נזק (או אפשרות ממשית לנזק), ואפילו אין בו מעשי הכנה (המופללים גם הם בחוק המאבק בטרור). בנוסף, אין דרישה בחוק כי לצריכת הפרסומים תתלווה כוונה פלילית. החשש הוא כי במצב זה העבירה עלולה לשמש בסיס למעקבים ולאכיפה בררנית. כך עלול להיות מצב בו אזרח יהודי הצורך את התכנים האלה מתוך סקרנות - לא ייחשב כמי שמזדהה איתם, ולעומתו אזרח ערבי עלול להיחשד ככזה. עם זאת, התוספת שהוכנסה במהלך החקיקה של "נסיבות שמעידות על הזדהות עם ארגון טרור", ככל שתפורש כראוי, עשויה לצמצם את האפקט הזה של האיסור, אולם, אין בה כדי לבטל את החשש מפני אכיפה מפלה.

תזכיר חוק לשלילת אזרחות ממי שמורשעים בהסתה לטרור בזמן המלחמה

לאחרונה פורסם תזכיר חוק ביטול אזרחות או תושבות בגין מעשה שנעשה בעת מצב מיוחד (תיקוני חקיקה), התשפ"ד 2023. לפי תזכיר החוק, מוצע ששר הפנים, בהסכמת שר המשפטים, יהיה מוסמך לשלול את אזרחות או תושבות קבע של מי שהורשע בעבירות הסתה והזדהות עם ארגון טרור, ככל שבוצעו בעת "מצב מיוחד בעורף" (הכרזה שנעשית בזמן מבצעים צבאיים, ונמצאת בתוקף גם כיום, בשל מלחמת "חרבות ברזלכהגדרתו בחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א -1951. יש לציין כי מצב מיוחד כזה הוכרז בעשורים האחרונים פעמים רבות, בכל סבבי העימותים מול רצועת עזה וכן בזמן מלחמת לבנון השנייה. תכלית ההסדר הזה היא בעיקר לאפשר לגורמים ביטחוניים סמכויות לתת הוראות שונות להתגוננות אזרחית לצורך הצלת חיים ורכוש, בשטח העורף שנתון תחת איום ביטחוני, ויש להכרזה השלכות על דיני עבודה, עניינים הקשורים למשק ועוד."): ההצעה בעייתית מאד מכמה היבטים:

ראשית, ההצעה חסרת פרופורציה ביחס לחומרת המעשה של הסתה או הזדהות עם ארגון טרור. עבירות ביטוי הן עבירות רגישות מלכתחילה והגבול בין המותר (אך מקומם) לאסור הוא גבול דק מאוד. אסור שחצייתו תוביל, מעבר לאכיפה הפלילית – המוצדקת מאוד כשלעצמה - לסנקציה החריפה ביותר של שלילת אזרחות. בעידן הדיגיטלי ניתן לעבור עבירת הסתה במחי "שיתוף" פוסט ברשתות חברתיות ובוודאי כשמדובר בהזדהות שבאה לידי ביטוי בהנפת דגל או סמל.

שנית, הקביעה כי אדם יאבד את אזרחותו ללא החלטה שיפוטית, אלא לאחר החלטה מנהלית של גורמים פוליטיים (שר הפנים ושר המשפטים) סותרת את הפסיקה הקיימת באשר לדין הקיים בקשר לשלילת אזרחות. כיום ניתן לשלול אזרחות רק ביחס למי שביצעו מעשי טרור שהם מעשים חמורים בהרבה מהזדהות עם ארגון טרור. בפסק דין שניתן ביולי 2022, עע"ם 8277/17 זיוד נ' שר הפנים (2022)שם דובר על שלילת אזרחות של אזרחים שהורשע בארבע עבירות של ניסיון לרצח, שהן מעשי טרור, ונגזרו עליהם 25 שנות מאסר בפועל., אישר בית המשפט את הסדר שלילת האזרחות לפי סעיף 11 בחוק האזרחות, וקבע כי אלמנטים קריטיים לחוקתיות ההסדר הם העובדה שמדובר בהחלטה שיפוטית לאחר הליך הוגן ובמסגרתו בחינה של פרטי המקרה, וכן מי שנשללה ממנו אזרחות יוכל להמשיך לשהות בישראל מכוח רישיון קבע לישיבה, אם אין לו אזרחות נוספת.

יש לזכור שאת ההחמרה המוצדקת של עבירות ההסתה בעת מלחמה ניתן לשקף גם בדין הקיים. העובדות שהובילו להכרזת "מצב מיוחד בעורף" (כמו למשל מתקפת הפתע האכזרית של ארגון החמאס ב-7.10.23) יכולות להצביע על נסיבות בהן ביטויים מסוימים יהיו מסוכנים יותר. אלא שנתון זה  אמור  לבוא ממילא בחשבון  בהערכת ה"אפשרות הממשית" שפרסומם עלול להביא לעשיית מעשה טרור. נסיבות מחמירות הנלוות לפרסומים אסורים, כדוגמת העיתוי הרגיש שבו נעשה הפרסום, נלקחות בחשבון במדיניות התביעה, ובעונש שנגזר בסופו של דבר על העושה. אין צורך, אם כן, בסנקציה הבלתי מידתית של שלילת אזרחות.