חוק הפוליגרף הוא סימפטום נוסף לחוסר מוכנותה של הממשלה למלחמה
ברור שצריך למנוע דליפת סודות מדינה, אבל האם נכון לנקוט אמצעי זה והאם נכון שהשב"כ, שנתון בעצמו למרות הממשלה ומופקד על שמירת ביטחון המדינה מפני איומי טרור, ישמש גורם אכיפה כלפי השרים? כך או כך, שליפת פתרון קיצוני במקום אימוץ כללי אתיקה, כפי שהציעה ועדת שמגר, מצביעה על מחדל ומעלה סימני שאלה.
Photo by Amit Shabi/POOL
לאחרונה הפיצה הממשלה תזכיר חוק שהכין המטה לביטחון לאומי, שמטרתו להסמיך את השב"כ לבצע בדיקות פוליגרף למשתתפי דיוני הקבינט כדי לבדוק חשש להדלפת מידע. הטענה: הדלפות מדיוני הקבינט פוגעות פגיעה חמורה בביטחון הלאומי והכלים שהפעילו עד כה כדי להתמודד איתן לא עצרו את התופעה.
ברור לכל שיש אינטרס ציבורי שלא ידלפו סודות מדינה, שעלולים לפגוע בביטחון המדינה – בוודאי בזמן שחיילינו מסכנים עצמם במלחמה. בנוסף, גם אם אין פגיעה בביטחון המדינה, חיוני שחברי הקבינט יוכלו לנהל דיון חופשי וענייני, כזה שאינו רק לצורכי יחסי ציבור. זה כמובן נכון לא רק לקבינט, אלא גם לממשלה במליאתה.
עם זאת, שאלה היא האם האמצעי שמוצע לנקוט אותו ראוי. יתרה מכך, האם נכון שהשב"כ, שנתון בעצמו למרות הממשלה ומופקד על שמירת ביטחון המדינה מפני איומי טרור, ישמש גורם אכיפה בהקשר פוליטי כלפי חברי הממשלה?
כל הסוגיות האלה ראויות לדיון, אבל לא פחות מכך חשוב לשים לב לכך שחוק הפוליגרף מאיר שוב באור עגום את חוסר המוכנות של הממשלה למשבר העמוק שבו מצויה המדינה.
הדלפות מדיוני ממשלה וקבינט ידועות זה שנים רבות. עמדה על כך בין השאר הוועדה הציבורית לעניין גיבוש כללי אתיקה לחברי הממשלה, בראשות נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר ובהשתתפות הפרופסורים אסא כשר וגבריאלה שלו (הח"מ היה מרכז הוועדה). בדו"ח שהגישה לממשלה בשנת 2008, המליצה בין השאר על כלל שלפיו על חבר ממשלה לשמור בסוד דברים שנועדו להישמר בסודיות. היא גם המליצה שהממשלה תמנה ועדת אתיקה, שתפקידיה יהיו, בין היתר, להטמיע את כללי האתיקה ולבדוק טענות על הפרתם. ביסוד ההצעה עמדה תפיסה שמייחסת לחברי הממשלה כוונה לנהוג באופן אתי. אימוץ הכללים על ידי חברי הממשלה – יחד עם מינוי ועדת אתיקה שתפעל להטמעתם – הם אלה שיקדמו את הפנמת הכללים ויטפחו התנהגות ראויה של חברי הממשלה כנאמני הציבור.
אפשר לחלוק על גישתה של ועדת שמגר, או לטעון שאפילו אם הייתה מצליחה, השפעתה על התרבות הפוליטית שמביאה להדלפות היא ארוכת טווח ולא מיידית. אולם לא נכון לטעון, כפי שעשה המטה לביטחון לאומי, שנוסו כל הכלים והם לא הצליחו (דרך אגב: גם בדו"ח משנת 2020 של הצוות לטיוב השמירה על סודות ביטחוניים, בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דינה זילבר, הומלץ על עיגון חובה אתית לשמירת סוד במתכונת כללי ועדת שמגר). כללי האתיקה שהציעה ועדת שמגר נדונו בממשלה אבל לא אומצו על ידה. הממשלה גם לא אימצה כללי אתיקה אחרים במקום הצעת ועדת שמגר. מחדל הממשלה בתחום זה בולט בחריגותו. מוסדות שלטון ובעלי תפקיד אחרים בישראל אימצו כללי אתיקה (כגון הכנסת, השופטים, או עובדי המדינה) וכך עשו גם ממשלות של דמוקרטיות אחרות (כגון בריטניה).
האמת היא שנוח היה לממשלה במשך שנים רבות להתנהל בלא כללי אתיקה מחייבים. נוח היה לה להתנהל עם תרבות פוליטית שמאשרת בשתיקה הדלפות, שאם יביאו איתן בטעות לחשיפת סודות מדינה – נפעיל עליהן את הצנזורה (עוד מוסד בעייתי, שיש מקום להרחיב עליו במקום אחר). במלים אחרות, במשך שנים נוח היה לממשלה להתנהל בחוסר מקצועיות, בחוסר תכנון ובלא מאמץ סדור ומעמיק לייצר התנהלות ממשלתית תקינה. עכשיו מתברר שזה לא מספיק – אז למה לא "לשלוף" פתרון קיצוני?
ואולי בכלל הסיבה לכך שראש הממשלה לא רצה לקדם את כללי האתיקה היא אחרת לגמרי? ועדת שמגר העלתה על נס את ההקפדה על טוהר המידות. היא אפילו הציעה שחבר ממשלה (לרבות ראש הממשלה) ישעה עצמו או יתפטר כאשר רשויות אכיפת החוק מייחסות לו מעשי עבירה חמורים.
המאמר פורסם לראשונה ב-ynet