יום הילד הבינ"ל מספק תזכורת לפגיעה המתמשכת של המלחמה בילדי ישראל ולמהלכים שיש לנקוט למענם
על מערכת החינוך לתת לבנות ובני "הדור האבוד", שחווה את מגפת הקורונה וכעת את מלחמת "חרבות ברזל", מענה מהיר שיספק רווחה וביטחון: מייצוב שגרת הלימודים ועד כלים רגשיים וחינוכיים לחיים בחברה דמוקרטית הן בחירום והן בשגרה.
Photo by Chaim Goldberg/Flash90
יום הילד הבינלאומי 2023 חל היום, 20 בנובמבר, בצילה של הציפיה והתקווה להשבת הילדים, הילדות ובני בנות הנוער החטופים, המצויים זה 45 ימים בשבי החמאס בעזה. יום זה נקבע על ידי האו"ם כדי לקדם את המודעות והפעולות למען רווחתם של ילדים וילדות באשר הם. השנה, יום זה מהווה תזכורת נוספת למחיר הכבד של אירועי ה-7 באוקטובר והפגיעה הקשה בילדים בכל הגילאים, אלה שנחטפו, נרצחו או נפצעו.
בצד הילדים החטופים שהדאגה לשלומם גוברת ככל שנוקפים הימים ושיש להשקיע את מרב המאמצים בהשבתם לישראל בהקדם, מצוי המעגל השני של הקורבנות: ילדים ובני נוער שאיבדו בני משפחה בטבח הנורא ונמנים כעת עם המפונים.
ברמה המידית, סביב הצורך לסייע לילדי הדרום והצפון שפונו מבתיהם, אנשי ונשות החינוך עסוקים במתן מענים: לייצר שגרת לימודים, פעילויות חברתיות ובעיקר מענים רגשיים, בוודאי לכל מי שנחשפו באופן ישיר לזוועות של ה-7 באוקטובר, איבדו בני משפחה וחברים ומתגעגעים לחבריהם לגן ולכיתה, שנחטפו לעזה. מדובר באירוע בקנה מידה שישראל לא הכירה ולכן גם ההיערכות בדרגים המקצועיים נדרשת להיות רגישה, מדויקת ומותאמת היטב לצרכים של כל אחת מקבוצות הגיל.
למעגלים הראשונים שנפגעו נוספו עם התמשכות המלחמה מעגלי פגיעה נוספים בילדים ובבני נוער המתמודדים בצורות שונות עם המצב. חלק ניכר מהם שייכים ל"דור האבוד": תלמידי כיתות ה'-יב', שחוו לפני שלוש שנים את מגפת הקורונה ואת הסגרים שיצרו פערים לימודיים, קשיים רגשיים וחברתיים וכן החריפו בעיות קיימות של אלימות וקשיי הסתגלות. המענה שיש להעניק להם חייב לבטא את הלקחים שראוי היה להפיק עוד בתקופת הקורונה, כגון הרחבת המיומנויות החברתיות-הרגשיות (SEL) והטמעה טובה יותר של למידה מרחוק.
מעל לכל, דרושה כעת מנהיגות חינוכית שתמקד את מאמציה בהחזרת הרווחה והביטחון הנדרשים לכלל תלמידי ישראל לשם התמודדות מיטבית עם אתגרי התקופה וכן תוך הפניית מבט לעתיד. לדוגמה, הקמת מנהלה לאומית לשיקום מערכת החינוך, שתבצע חשיבה אסטרטגית הלוקחת בחשבון את מצבה של מערכת החינוך בעשור האחרון ובפרט נוכח הקורונה והמלחמה, מזהה את הנושאים שהוזנחו לאורך השנים (כמו המיומנויות הנדרשות לחיים בחברה דמוקרטית במאה ה-21) ובונה תכנית חומש בהתאם.
בשלב ראשוני עליה לערוך מיפוי מהיר של מצב הלמידה והלומדים בכל הארץ ובכל המעגלים, ובהמשך לתכלל את כל המהלכים הקיימים ולייצר לכל מהלך אד-הוק המשכיות בת-קיימא ליוזמות שהחלו במלחמה, ולבסוף להכין אסטרטגיה שתארגן מחדש את כל מערך התכנים ותתמקד במיומנויות, וברווחה אישית וחברתית.
דווקא מתוך משבר כה עמוק שבו מצויות החברה הישראלית ומערכת החינוך שלה עשוי להיפתח עידן חינוכי חדש, קשוב ומעודכן יותר לצורכי התלמידים שיספק מענה הן בשגרה והן בחירום ויאפשר למערכת על זרועותיה לגלות גמישות בהתאם למצבים המשתנים – בין אם ביטחוני ובין אם חברתי-פוליטי.