כך צריך מרכז השליטה האזרחי להתנהל במלחמה

מתן מענה הוליסטי לאזרחים, נגישות למידע ושיתופי פעולה רב-מגזריים הם כמה מהמהלכים שעל המשל"ט החדש לאמץ לצורך פעילותו ב"חרבות ברזל".

Photo by Flash90

ישראל במלחמה כבר שלושה שבועות, ועדיין לא ברור כיצד עבודת הממשלה אמורה להיות מתוכללת במשל"ט (מרכז שליטה) בהיבטים חברתיים-כלכליים. אחרי הניסיון הכושל למנות את אודי אדירי כפרויקטור, וכן אחרי ההודעה על מינוי מאיר שפיגלר (שבינתיים לא אושרה והוא הסיר מועמדות), לא ברור האם ומתי ייבחר פרויקטור. לאור אי הוודאות המתמשכת, ריכזתי כמה עקרונות בסיסיים לתפקוד המשל"ט לתיאום ותכלול מדיניות ויצירת מענים הוליסטיים לאזרחים:

• ממשלה אחת – האזרח לא בקי בחלוקה למשרדים, יחידות, רשויות וגופי סמך. הוא רואה מענה ציבורי (או את העדרו). בסקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה באוגוסט השנה, עוד לפני המלחמה, 38% מהציבור הצביעו על ירידה בשביעות רצון מהשירותים הציבוריים. ניתן לנמק זאת בין השאר במלחמות טריטוריה ובאי בהירות בשאלות מי אחראי על מה ומתי. לקריטריונים השונים, לטפסים הביורוקרטיים לכל שירות ולפי מבחני זכאות משתנה ולנהלים הפנימיים בכל ארגון אין מקום בשעת משבר. תכלול מענים פירושו קודם כל לאמץ את גישת "כלל הממשלה" (Whole of Government Approach) של מענים הוליסטיים. לא מרכזיה עם עשרות מוקדים טלפוניים אלא מענה אחד, אחיד וכולל בשם הממשלה – One Stop Shop לאזרח.
• שקיפות וממשל פתוח - אמון הציבור בממשלה הגיע החודש לשפל של 20 שנה, מאז תחילת מדידות המכון, ועומד על 18% בלבד. כדי שהשקיפות לא תהיה רק סיסמה ריקה מתוכן, היא צריכה לכלול הנגשה של דאטה, של פרוטוקולים, פרסום גם מידע מורכב, לא תמיד מחמיא - כזה שיסייע לציבור להעריך את תפקוד נבחריו והדרג המקצועי הבכיר. בארה"ב לדוגמה, סדר היום והיומן של הנשיא פתוח לעיון הציבור בזמן אמת.
• חיזוק הקול של שלטון המקומי – ישראל נמצאת במקום האחרון ביחס לכל מדינות OECD ואירופה בנוגע לעצמאות השלטון המקומי. זה מצריך רפורמה מקיפה ורחבה לביזור סמכויות והקלות רגולטוריות, אך לעת עתה נדרש לפחות להנכיח את הקול שלהם בתהליכי היוועצות וקבלת החלטות. הרשויות המקומיות קרובות יותר לאזרח, הן שומעות ורואות את הצרכים, יכולות לזהות ניואנסים ומענים ספציפיים. חייבים להנכיח את התרומה שלהם בתכלול מדיניות ולשחרר להם יותר גמישות במענים חברתיים דחופים.
• עבודה איטראטיבית לפי תרחישים, ולא תהליכי תכנון ליניארי – אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר מתפתח, בעמימות ותנודתיות מובהקים. משימות המשל"ט היום כנראה ישתנו כמעט ללא היכר אם תיפתח חזית צפונית. במקום תהליכי תכנון ליניאריים, יש לאמץ עבודה לפי תרחישים חלופיים וניתוח צירי אי-ודאות. בסינגפור, לדוגמה, יש מרכז לפיתוח תרחישים גם בעתות שגרה ונהלים ברורים לתרחישים משתנים בזמן משבר. גם בקנדה, מרכז פדרלי מפתח תרחישי ייחוס משתנים לגיבוש מענים במשרדים השונים.
• לא תמיד חייבים להמציא יש מאין, סקייל לפתרונות של החברה האזרחית – ישראל היא אומת סטארט-אפ, גם בהיבט החברתי. מיד אחרי הטבח הנוראי ב-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה קמו מגוון יוזמות אזרחיות-חברתיות (חלקן הסבה של מיזמים חברתיים קיימים לצורכי השעה). בעתות משבר, במקום עבודת מטה רחבה, כתיבת מכרזים ופיתוח שירותים ממשלתיים, יש מקום לשיתוף פעולה רב-מגזרי, זיהוי מיזמים שעובדים והעברת תקציבים לפריסה רחבה יותר.
• שבירת פרדיגמות. אמרה שמיוחסת לאלברט איינשטיין גורסת ש"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותן". המשימה המורכבת והגדולה של המשל"ט האזרחי מצריכה חשיבה חדשנית נוסח צוותי "איפכא מסתברא" שיאתגרו את המחשבה המשותפת של מה ניתן ולא ניתן לעשות. בהשוואה בינלאומית, מלחמה אוקראינה-רוסיה מספקת לנו מענים מעניינים שיכולים להוות השראה ולאתגר הנחות מוצא: הנפקה של תעודות זהות על ידי רשות מקומית; הכרה בצילום דיגיטלי של דרכון למעבר גבולות; או מיזם #Data4Ukraine כשיתוף פעולה רב-מגזרי של ביג דאטה מבוסס ציוצי טוויטר.