זיהוי פנים ביומטרי יהפוך את המשטרה לשב"כ
יצירת מאגר מידע כה רגיש בידי המשטרה מעלה חשש לדליפה ואף לשימוש לרעה על ידי בעלי הגישה אליו. הצבת מערך המצלמות החכמות במרחב הציבורי, כפי שמציע תזכיר החוק, גם ימנע מאנשים להתנהג באופן חופשי ולממש את זכויותיהם הפוליטיות. האם אנחנו, כחברה דמוקרטית, רוצים שהטכנולוגיה הזו תימצא בידי המשטרה?
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
בערב ראש השנה פורסמה טיוטת תזכיר חוק לתיקון פקודת המשטרה (מערכת צילום ביומטרית), התשפ"ד-2023, כדי שזו תונח על שולחן ועדת השרים לענייני חקיקה בבוקר יום שני שלאחר החג. זיהוי פנים הוא אחד הנושאים הנפיצים ביותר בסביבה הטכנולוגית כיום, אבל נראה שלפי דעתם של מגישי ההצעה, שרי ממשלת ישראל לא זקוקים לזמן למידה של העניין המסובך הזה. כנראה שבממשלה מתעוררים לפעולה בנושאי מעקבים דיגיטליים רק כשמדובר ברוגלות מעקב ובמשפטי נתניהו.
תזכיר החוק עוסק בזיהוי פנים אנושיים באמצעים טכנולוגיים מבוססי בינה מלאכותית. התזכיר מאפשר שימוש בזיהוי פנים לא רק כדי לפענח בדיעבד חשד לפשע וחיפוש של חשוד ספציפי לאחר שמתקבל צו בית משפט, אלא גם כדי להקים מערכת "מעקב המונים" של מצלמות (לרבות ניתוח מידע חזותי ממצלמות 'טיפשות', שאליהן למשטרה יש גישה כבר עכשיו, כגון המצלמות המופעלות על ידי רשויות מקומיות) שמאפשרות זיהוי של כל מי שהולך ברחוב, ככלי מניעתי, בין השאר לצורך אכיפת איסורי כניסה וצווי הרחקה ממקומות ציבוריים. כלומר, מדובר במערכת שמיועדת לדיכוי הפגנות ולא רק להתמודדות עם פשיעה. אמנם, בתיקון חפוז תוך כדי הדיון בוועדה, התווסף סעיף המחריג "אירועים של חופש ביטוי", אך זהו מושג שהגדרתו לא ברורה, לא ברור מי מחליט מהם אירועים אלה ויש להדק את הגדרתו בטרם יונח החוק על שולחן הכנסת.
האישורים להפעלת והצבת מצלמות ביומטריות הם פנים-משטרתיים, על ידי קצין בדרגת ניצב ומעלה וללא פיקוח בית משפט, וככלל ההסדרים בתזכיר משאירים טווח רחב של פעילות עבור המשטרה. אכן, המשטרה תצטרך לדווח ליועמ"ש ואחת לשנה גם לוועדה לביטחון הפנים בכנסת, אבל הסדרים דומים של דיווח לא עזרו כשדובר במערכת "פגסוס" שהממשלה הנוכחית החליטה לבחון לעומק רק לפני שבועות אחדים.
להבדיל ממערכות מעקב אחרות (רוגלות, "עין הנץ" לצילום לוחיות רישוי, מערכות פרופיילינג מבוססות בינה מלאכותית), שהוכנסו לשימוש בחשאי, ועובדת קיומן – בלי סמכות – נתגלתה כעבור שנים, אנחנו מקווים שמערכות זיהוי פנים עדיין אינן בשימוש פעיל. דווקא בשל כך חובה לעצור עכשיו ולשאול האם אנחנו רוצים, כחברה דמוקרטית, את הטכנולוגיה הזו בידי המשטרה? האם יתרונותיה המבצעיים מצדיקים את הפגיעה שהיא מביאה איתה? זהו דיון עקרוני, שיש לקיים אותו עוד לפני שדנים בשאלה לפי איזה הסדר משפטי אפשר יהיה להשתמש בה.
שימוש במערכות זיהוי פנים על ידי מערכות אכיפת חוק מעורר שורה של בעיות קשות. ראשית, מערכות לזיהוי פנים אינן נעצרות בידיעה מי היה, היכן ומתי, אלא מסוגלות לנתח מצבי רוח, נטייה מינית, מוצא אתני ועוד. הדבר עשוי להעניק למשטרה גישה למידע שהוא רגיש ביותר ונמצא בליבת הזכות לפרטיות, גם אם נאסף במרחב הציבורי. שנית, המערכות האלה נוטות לטעויות, ביחוד כשמדובר באנשים בעלי צבע פנים כהה, מה שיכול לגרום לאכיפה שגויה ולא מוצדקת. שלישית, יצירת מאגר כל כך רגיש בידי המשטרה מעורר חשש של דליפה שלו ואפילו של שימוש לרעה על ידי בעלי גישה למערכת, שהיא רעה חולה שכבר ראינו במשטרת ישראל בעבר. רביעית, הצבת מערך מצלמות חכמות במרחב הציבורי תמנע מאנשים להתנהג באופן חופשי ובין השאר לממש את הזכויות הפוליטיות שלהם. העבר הוכיח: היום זה קפלן, ומחר - מפגיני ימין, חרדים או אתיופים. למעלה מכל אלה, מערכות איסוף מידע כלליות מעניקות למשטרה מידע לא קונקרטי, והופכות את המשטרה לשב"כ. מידע כללי בידי המשטרה משנה את יחסי הכוחות בין המשטרה לבין האזרחים וגם לבין הדרג הפוליטי.
כל הבעיות האלה אינן ייחודיות לישראל, והמגמה בעולם המערבי היום היא לאסור על מערכות אכיפת חוק להשתמש בשגרה במערכות זיהוי פנים. ערים רבות בארצות הברית אוסרות על גופי המשטרה שלהן לעשות שימוש במערכות, וחברות טכנולוגיה גדולות מפסיקות לממן מחקר ופיתוח בתחום זה. חוק הבינה המלאכותית החדש של האיחוד האירופי אוסר באופן גורף זיהוי פנים מבוסס בינה מלאכותית בזמן אמת על ידי רשויות אכיפת חוק, ובדיונים סביבו נאמר במפורש שזיהוי הפנים יהיה סימן ההיכר בין דמוקרטיות לדיקטטורות בשנים הבאות. העובדה שדווקא עכשיו בוער לממשלת ישראל להוציא את עצמה מקרב קבוצת המדינות המתוקנות צריכה להטריד כל אחד, ובייחוד את אלה שהחשש מפני שימוש לרעה בטכנולוגיות מעקב הפך לדגל שהם נושאים בתקופה האחרונה.
המאמר פורסם לראשונה ב"גלובס"