חוק זיהוי פנים ביומטרי: כל מה שחשוב לדעת
החוק מתמקד בזיהוי פנים אנושיים באמצעים מבוססי בינה מלאכותית לא רק כדי לפענח חשד לפשע ולאתר חשודים ספציפיים בדיעבד אלא גם להקמת מערכת "מעקב המונים" של מצלמות שמאפשרות לזהות עוברים ושבים ככלי מניעתי, בהפעלתה הבלעדית של המשטרה. מדוע הוא מסוכן, פוגעני ועלול להחריג את ישראל מהמדינות המתוקנות? השאלות והתשובות.
Photo by Avshalom Sassoni/Flash90
ב-18 בספטמבר 2023 אישרה ועדת השרים לחקיקה את תזכיר החוק לתיקון פקודת המשטרה (מערכת צילום ביומטרית),התשפ"ד-2023.
התזכיר עוסק בזיהוי פנים אנושיים באמצעים טכנולוגיים, מבוססי בינה מלאכותית, בשימוש בזיהוי פנים באמצעות מערכת של מעקב המונים ככלי מניעתי (ולא במעקב אחר חשוד קונקרטי באמצעות צו שיפוטי ספציפי) וכן בשימוש בזיהוי פנים לצורך אכיפת איסורי כניסה וצווי הרחקה ממקומות ציבוריים, כלומר לשימוש במערכות זיהוי פנים על מנת לדכא הפגנות ולא רק לחקירת פשיעה.
שימוש במערכות זיהוי פנים על ידי מערכות אכיפת חוק מעורר את הבעיות הבאות:
- עומק המידע - שימוש במערכות מבוססות בינה מלאכותית לזיהוי פנים אינו נעצר בידיעה מי היה, היכן ומתי. מערכות אלה כבר כיום מסוגלות לנתח מצבי רוח, נטייה מינית ועוד. הדבר מעניק למשטרה גישה למידע רגיש ביותר ונמצא בליבת הזכות לפרטיות, גם אם נאסף במרחב הציבורי.
- טעויות, אפליה ואכיפת יתר כלפי קבוצות מיעוט, בעיקר בעלי צבע פנים כהה - מערכות זיהוי פנים המתאמנות על דאטה קיים במערכות אכיפת החוק יוצרות שיטור יתר כלפי אוכלוסיות מיעוט שהיה כלפיהן שיטור כזה בעבר. בנוסף, חוסר היכולת ליצור הבחנות טובות בין אדם לאדם כשמדובר באוכלוסיות מסוימות, כגון כהי פנים, עלולה ליצור טעויות ואכיפה לא מוצדקת.
- חשש מדליפה של מאגר רגיש ביותר ושימוש לרעה על ידי בעלי סמכות גישה למערכת, שהיא רעה חולה שכבר ראינו במשטרת ישראל בעבר.
- אפקט מצנן - הצבת מערך של מצלמות חכמות במרחב הציבורי תמנע מאנשים להתנהג באופן חופשי מתוך חשש שהם נתונים תחת מעקב, ובין השאר לממש את הזכויות הפוליטיות שלהם.
- "חיפוש בשחור" – מערכות איסוף מידע כלליות מעניקות למשטרה מידע לא קונקרטי, בדומה לרשויות ביון ולצבא. מידע כזה בידי המשטרה משנה את יחסי הכוחות בין המשטרה לבין האזרחים, ובמידה רבה בין המשטרה לבין הדרג הפוליטי.
בעיות קשות אלה הובילו למגמה שלא לאפשר למערכות אכיפת חוק להשתמש בשגרה במערכות זיהוי פנים במדינות דמוקרטיות. המגמה קיימת בארצות הברית שבה ערים רבות אוסרות על גופי המשטרה שלהן לעשות שימוש במערכות אלה. חוק הבינה המלאכותית החדש של האיחוד האירופי אוסר באופן גורף זיהוי פנים מבוסס בינה מלאכותית בזמן אמת על ידי רשויות אכיפת חוק. מי שעוקב אחר הדיונים שהיו בעניין זה באירופה יכול לראות שנאמר בהם במפורש שזיהוי הפנים יהיה סימן ההיכר בין דמוקרטיות לדיקטטורות בשנים הבאות. העובדה שדווקא עכשיו ממשלת ישראל מוציאה את עצמה מקרב קבוצת המדינות המתוקנות היא מטרידה.
ברמת הפיקוח, התזכיר כולל חובות דיווח ליועמ"ש ולוועדה לביטחון הפנים בכנסת, אבל האישורים להפעלה והצבת המצלמות הביומטריות הם פנים-משטרתיים, על ידי "גורם מאשר" – קצין בדרגת ניצב ומעלה או "קצין מוסמך" בדרגת תת-ניצב ומעלה, וללא פיקוח בית משפט; ההסדר כולל איסור על הצבת מערכת צילום ביומטרי המצלמת את כל המרחב הציבורי ביישוב, אבל בנסיבות מסוימות ניתן להציב מערכות צילום ביומטריות המתעדות את כל דרכי הגישה ליישוב וממנו; תנאי ההעברה של מידע ממערכות צילום מיוחדות לגופים ציבוריים לא ברורים באופן מספק. אכן, יש בתזכיר הנוכחי תיקונים שונים שנעשו בעקבות הערות שנשלחו בעבר, אבל חלקם מעוררים תמיהה. כך, למשל, צילום ביומטרי בהפגנות לא יהיה בכל מקום ציבורי אלא ב"מקום ציבורי מגודר", שלא הוגדר בעצמו בחוק ומשאיר טווח רחב של פעילות עבור המשטרה.
להבדיל ממערכות מעקב אחרות (רוגלות, "עין הנץ" לצילום לוחיות רישוי, מערכות פרופיילינג מבוססות בינה מלאכותית), שהוכנסו לשימוש בחשאי, ועובדת קיומן – בלי סמכות – נתגלתה כעבור שנים, אנחנו מקווים שמערכות זיהוי פנים עדיין אינן בשימוש פעיל. דווקא בשל כך חובה לעצור עכשיו ולשאול האם אנחנו רוצים, כחברה דמוקרטית, את הטכנולוגיה הזו בידי המשטרה? האם יתרונותיה המבצעיים מצדיקים את הפגיעה שהיא מביאה איתה? זהו דיון עקרוני, שיש לקיים אותו עוד לפני שדנים בשאלה לפי איזה הסדר משפטי אפשר יהיה להשתמש בה.
לקריאת מאמר בנושא תזכיר החוק
שפורסם ב"ידיעות אחרונות"
לקריאת מאמר בנושא תזכיר החוק
שפורסם ב"גלובס"
לקריאת חוות הדעת המלאה
של ד"ר שוורץ אלטשולר
לעיון והורדת הספר "אדם, מכונה, מדינה:
לקראת אסדרה של בינה מלאכותית"