כך פוגעת הנסיגה הדמוקרטית במעמד הכלכלה הישראלית בעולם
החשש מהחלשת מעמדם ועצמאותם של המוסדות הפיננסיים (כמו בנק ישראל), לצד הפגיעה במעמדם של מוסדות החוק, מרתיעים את המשקיעים ואת חברות דירוג האשראי. בזמן שממשלת ישראל שוחקת את הדמוקרטיה ואת איתנותם של המוסדות, נוגסת במקצועיות השירות הציבורי, פוגעת באמון של יותר ממחצית העם ויוצרת פילוג בעם, השקל נחלש והמשקיעים יוצאים מהמשחק.
Photo by Flash90
עד לקידום ההפיכה המשטרית הייתה ישראל מוקד משיכה למשקיעים זרים. אומת הסטארט-אפ הישראלית משכה אליה משקיעים מרחבי העולם, שהתעניינו בסוד ההצלחה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. היינו מודל לחיקוי. ממשלות ויזמים מרחבי העולם הגיעו ללמוד את סוד הצלחתנו בקידום חדשנות פורצת דרך. המדינה שגשגה: צמיחה מהירה בתוצר לנפש, בוודאי בהשוואה למרבית המדינות המערביות, תעסוקה מלאה ועלייה ברמת החיים של אזרחי המדינה.
אולם, מאז החלה הממשלה הנוכחית לקדם את ההפיכה המשטרית, מדירים משקיעים מרחבי העולם את רגליהם מישראל. ראייה לכך היא התנתקותו של מדד המניות הישראלי ממדדי המדיניות הבין-לאומיים: בעוד שמדד S&P 500 עלה ביותר מ-25% מאז השפל שחווה שוק המניות העולמי באמצע אוקטובר 2022, הרי שמדד ת"א 35 עלה במהלך התקופה בכ-1% בלבד - פער תשואות של כמעט 25%, שהפסדנו כולנו: החוסכים בקרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים, קרנות השתלמות וגמל על הרכיב המנייתי בתיק. במקביל, חל במהלך השנה החולפת פיחות חד בשערו של השקל, כאשר נגיד בנק ישראל העריך כי הפיחות העודף (זה שנגזר מההפיכה המשטרית ושאינו קשור לתנאי השוק) נאמד בכ-10%. משמעות הדבר היא גל התייקרויות "עודפות" (רק בשל קידום השינוי המשטרי) בשיעור של כ-10% במחירי הנסיעות לחו"ל ומוצרי היבוא והאצת קצב האינפלציה הכללית במשק בשיעור שנע בין 2% ל-4%.
היחלשותו של השקל מול המטבעות המרכזיים משקפת את חולשתו של המשק הישראלי בעיני המשקיעים הזרים. חשוב להבין שמשקיעים מטבעם שונאי סיכון. עצם החשש מהחלשת מעמדם ועצמאותם של המוסדות הפיננסיים (כמו בנק ישראל) לצד הפגיעה במעמדם של מוסדות החוק – מרתיע אותם ואת חברות דירוג האשראי. ושלא נשלה את עצמינו שהמשקיעים רק "יושבים על הגדר" וממתינים לראות לאן תפנה הספינה של הדמוקרטיה הישראלית. ממש לא, כי בעולם העסקי זמן = כסף. ובזמן שממשלת ישראל שוחקת את הדמוקרטיה ואת איתנותם של המוסדות, נוגסת במקצועיות השירות הציבורי, פוגעת באמון של יותר ממחצית העם ויוצרת פילוג בעם, המשקיעים ממשיכים לקבל החלטות השקעה, אלא שמבחינתם כבר יותר מחצי שנה ישראל מחוץ למשחק.
החלטות שמתקבלות כיום להשקיע במדינה אחרת משמעותן אובדן פירות ההשקעה לשנים קדימה, במיוחד אם מדובר בהשקעה ריאלית (כמו הקמת מפעל). המשמעות של אובדן השקעה במשק היא אובדן תוצר, אובדן תעסוקה והכנסות ממיסים לשנים רבות. כל חברות דירוג האשראי הגדולות מתריעות על כך. הדבר פוגע גם בכדאיות ההשקעה באגרות חוב של מדינת ישראל, שהפכו מסוכנות יותר להשקעה, ועבור השקעות מסוכנות יותר דורשים המשקיעים תשואה גבוהה יותר. כך, מדינת ישראל תיאלץ בהנפקת האג"ח הבאה שלה לשלם ריבית גבוהה הרבה יותר כדי שמשקיעים יסכימו לקנותו למרות הסיכון. תשלומי ריבית גבוהים יותר משמעותם פחות כסף פנוי בתקציב המדינה למימון שירותים לאזרחים.
לכל אלה יש להוסיף את העובדה שהאיחוד האירופי מקדם דירקטיבה חדשה שתחייב בדיקת נאותות לעסקים (CSDD) בהיבטי סביבה (E) וחברה (S), לרבות בחינה של כל שרשרת הערך של החברות. משמעות הדבר שחברות ישראליות שמייצאות כיום את תוצרתן לפירמות הכפופות לדירקטיבה המקודמת (שצפויה להיכנס לתוקף הדרגתי בתוך מספר שנים בודדות) עלולות להתקשות מאוד לסחור עם פירמות באיחוד האירופי, ללא עמידה בסטנדרטים הנדרשים לפי ה-CSDD. מדובר לא רק בעמידה בסטנדרטים של פעילות מאופסת פליטות, (שגם בה המגזר העסקי בישראל מצוי מאחור ביחס לסטנדרטים הנדרשים בעולם המערבי), אלא גם בהיבטים חברתיים כמו פגיעה בזכויות מיעוט ועוד. אין ספק שככל שתקודם החקיקה הנוכחית הדבר יקשה על חברות ישראליות לעמוד בסטנדרטים הנדרשים גם בהיבטים כמו זכויות מיעוטים, שוויון מגדרי ועוד. נסיגה בדמוקרטיה הישראלית משמעותה פגיעה בקשרי החוץ ובכושר התחרות של הפירמות הישראליות ובפרט ביכולת להמשיך ולסחור עם מדינות האיחוד וארצות הברית, שמהוות יעד מרכזי וחשוב כל כך של היצוא הישראלי.
המאמר פורסם לראשונה ב"זמן ישראל"