משאל עם בתקופה הנוכחית ידרדר את ישראל עוד יותר במדרון האנטי-דמוקרטי
משאל עם אינו מנגנון מתאים לחברות שסועות כמו החברה הישראלית משום שאינו מאפשר לבטא עמדות מורכבות, לא ניתן לערער על ההכרעה החד-משמעית בו ותוצאותיו עלולות להעלות חשש לדריסת זכויות המיעוט.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
בין המצדדים ב"רפורמה המשפטית" לבין המתנגדים ל"מהפכה המשטרית" עולה מדי פעם הקריאה לערוך משאל עם. הטענה היא שמשאל עם יכריע סופית את הוויכוח, וכן שמשאל עם הוא הכלי הדמוקרטי ביותר. אז זהו. שלא.
משאל עם הוא כלי חד כתער, שחותך בין "כן" ולא", בלא כל יכולת להתפשר, בלא יכולת לייצג מורכבות, ובלא כל התחשבות בנסיבות. זהו כלי שבנסיבות מסוימות עלול להפוך למכשיר נוסף לביטוי עריצות הרוב, ולכן בעת הזו הוא אינו מתאים לחברה משוסעת ונעדרת תרבות פוליטית דמוקרטית כמו החברה הישראלית.
מבחינה חוקתית, משאל העם הוכנס כבר לארגז הכלים הדמוקרטי בישראל באמצעות חוק יסוד: משאל עם, ולפיו במקרה של ויתור על שטחים בריבונות ישראלית, אם רוב חברי הכנסת יתמכו בכך - אך פחות מ-80 - יתקיים משאל עם. אולם שימוש במשאל עם בהקשר של ההפיכה המשטרית יפתח פתח לשימוש בו בסוגיות נוספות שבמחלוקת, ויש סכנה שהמערכת הפוליטית "תתמכר" לשימוש בו.
משאל עם בסוגיות השנויות במחלוקת עמוקה אינו מנגנון שמתאים לחברות שסועות כמו החברה הישראלית, משום שהוא שם קץ לפוליטיקה של הסכמיות שמבוססת על פשרה, משא ומתן ויצירת קונסנזוס והסכמה. שימוש במשאל עם לא יאפשר לבטא עמדות מורכבות, תמיכה או התנגדות חלקית, וסביר להניח שהצדדים יתבצרו עוד יותר בעמדותיהם, והמחלוקת והקרע ביניהם רק יחריפו.
בנוסף, לא ניתן לערער על ההכרעה החד-משמעית במשאל עם, שמעקרת את התהליך הפוליטי, ומאיינת את כל שאר הרשויות. במערכת הפוליטית בישראל, שבה אין איזונים ובלמים על כוחו של הרוב (אין חוקה, אין שני בתי פרלמנט, הקואליציה שולטת ללא עוררין בכנסת, ולנשיא המדינה כמעט שאין סמכויות ביצועיות ושיקול דעת) השימוש במשאל עם, שבו הכרעה של רוב, אפילו הוא זעום, קובעת, עלול להחריף את הסכנה של עריצות הרוב, ולפגוע במעמדן של כל שאר הרשויות, ובהן – הכנסת ובג"ץ.
בחברה שבה חיים מיעוטים וחלק ניכר מהדיון הציבורי נוגע לזכויותיהם, יש סכנה בשימוש במשאל עם, שבאמצעותו יכול הרוב לדרוס את המיעוט ולהיתלות בתואנה דמוקרטית של "רצון הרוב". קיום משאל עם הוגן לא יתאפשר גם בשל היבטים טכניים. למשל: מי יכתוב את השאלה וכיצד היא תנוסח? אי אפשר יהיה לשאול האם את.ה בעד או נגד הרפורמה המשפטית מהסיבה הפשוטה שהמונח עצמו "הרפורמה המשפטית" נתון במחלוקת.
גם העובדה שהגוף שינהל את משאל העם ויקבל הכרעות בנוגע לניסוח השאלה, כמו גם לאופן התנהלות משאל העם, הוא ועדת הבחירות המרכזית, שהיא גוף פוליטי (למעט המטה המקצועי והשופט העומד בראשה) - עלולה להיות בעייתית בנסיבות הנוכחיות, היות שלקואליציה השלטת יש רוב גם בוועדה.
אין לפסול מראש באופן מוחלט את השימוש במשאל העם. ייתכן שבעתיד, בנסיבות פוליטיות מסוימות, יהיה טעם בשימוש בו, אולי כמנגנון לגיטימציה חגיגי למהלכים היסטוריים כמו כינון חוקה בהסכמה רחבה. אבל באקלים הנוכחי, שבו יש אי הבנה בסיסית בקשר למהותה של הדמוקרטיה וערעור על כללי המשחק, יש סכנה שמשאל עם ידרדר את ישראל עוד יותר במדרון האנטי-דמוקרטי שהיא נמצאת בו. אם ה"רפורמה" תאושר במשאל זה יהיה וידוא הריגה של הדמוקרטיה הישראלית. אבל גם אם רוב הציבור יתנגד לה, תוסיף הסכנה לרחף מעל הדמוקרטיה והמשבר שיפרוץ יהיה לא רק פוליטי אלא חוקתי, כיוון שרוב הציבור יצביע נגד עמדת הרוב בכנסת. מה יקרה אם הרוב בכנסת יחליט לדחות את הכרעת הציבור במשאל או לקדם את אותן יוזמות בשם אחר? כך או כך, יהיה זה מבוי סתום כי על משאל עם אי אפשר לערער, אפילו לא לבג"ץ.
המאמר פורסם לראשונה ב-ynet