התפטרות חברי הוועדה לתקצוב תרבות נועדה להגן על התרבות והיצירה מפני רוחות התקופה
בבסיס המהלך של החברים שכיהנו בהתנדבות עומדת דאגה כנה ואמיתית לתחום התרבות והיצירה נוכח השינויים העצומים בדרכי ההתנהלות המשטרית בישראל והחלשת מערכת המשפט. בנסיבות הנוכחיות, יש לפעול לחיזוק היסודות ביחסי מדינה-חברה-תרבות, ובהעדר תשתית ויסודות מתאימים יש חשש לשימוש לרעה בהמלצות מקצועיות.
שר התרבות והספורט הנכנס מיקי זוהר והשר היוצא חילי טרופר בטקס חילופי השרים | 2 בינואר 2023 | צילום: יונתן זינדל/פלאש 90
ביום רביעי האחרון, יומיים לאחר שהכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את התיקון לחוק יסוד: השפיטה ולפיו תבוטל סמכות בית המשפט העליון לבקר את פעולות הממשלה ונבחרי הציבור בעילת הסבירות, הודיעו מרבית חברי הוועדה הציבורית לבחינת הוועדה לתקצוב התרבות בישראל על הפסקת פעולתם כחברי הוועדה הציבורית. מכתבם נפתח באזכור המנדט שקיבלו לפני כשנה משר התרבות והספורט דאז חילי טרופר, שקבע כי אחת המטרות המרכזיות היא לאפשר תרבות יוצרת ועצמאית בישראל. בהמשך מכתבתם מתייחסים החברים, בין היתר, למהלכי הממשלה להחלשת מוסדות בקרה ואיזון וכן לחקיקה המצמצמת משמעותית את עילת הסבירות.
אין לטעות: הודעתם של חברי הוועדה איננה מהלך של מחאה, שאף הוא כמובן לגיטימי. אלא, זהו מהלך של הגנה, מתוך דאגה כנה ואמיתית לתחום התרבות נוכח השינויים העצומים בסדר היום הציבורי ובדרכי ההתנהלות המשטרית בישראל. חברי הוועדה מדגישים את היסודות: ביסודה של חברה דמוקרטית בריאה וחיונית קיימת תרבות חיונית ותוססת; חברה דמוקרטית בריאה מעניקה חופש יצירה וחופש ביטוי, מטפחת חוש ביקורת ומאפשרת גיוון, מעניקה קולות גם לחלשים ולמופלים ומאפשרת ערעור על נרטיבים שליטים ותפיסות מקובלות. חברי הוועדה מדגישים כי לא ניתן להגן על חופש ביטוי וחירות יצירה בלא מערכת משפט חזקה ועצמאית, וכי מדיניות המקדמת את עקרון הרוב והעדר ריסון פותחת פתח למדיניות משתיקה ומדירה.
ואכן, משולש היחסים מדינה-חברה-תרבות מחייב תשומת לב מיוחדת. מחקרים מוכיחים כיצד תרבות תוססת והשתתפות תרבותית תורמות ללכידות ולאמון בחברה, בנוסף למתאם גבוה במיוחד בין מדדי דמוקרטיה למדדי תרבות ויצירה. למדינה מודרנית ודמוקרטית יש אינטרס להבטיח מרחבי ביטוי ויצירה חופשיים. ואולם, הגשמת האינטרס כרוך במתח מתמיד: המדינה מסייעת לתחומי התרבות לשגשג, ובה בעת עליה לשמור מכל משמר מפני התערבות בחופש היצירה וחופש הביטוי התרבותי. אתגר הסיוע לתרבות חיונית ותוססת, שמטבעה תהיה גם ביקורתית לשלטון, הוא אתגר גדול לכל שלטון.
זה מספר שנים שגופים מסוימים בחברה הישראלית שמו להם למטרה להגביל את חופש הביטוי התרבותי וחירות היצירה בישראל והם רודפים אחר פעילויות תרבות, פועלים להוקיע נקודות מבט ביקורתיות או לא-קונסנזואליות. גופים אלה שמים להם למטרה לגייס את רשויות השלטון על מנת שיאיימו על פעולת גופי תרבות במרחב הציבורי וימנעו מהם משאבים ציבוריים. בעבר, ממשלות ישראל דחו מכל וכל ניסיונות לגייסן למהלכים כאלה, עודדו את קיומו של מרחב דעות מגוון והכירו בחשיבות האתגר שמציבות נקודות מבט ביקורתיות. יתרה מכך, ברור היה שהשלטון אינו מופקד על פרשנות של יצירות תרבות ואל לו לקבוע מהי משמעות דימויים אלה או אחרים. פרשנות היא עניינו של הצופה ושל חופש הביטוי שלו.
הנחות יסוד אלו טושטשו ונחלשו בשנים האחרונות במסגרת התהליכים העוברים על החברה הישראלית והשלטון. בימים אלה, הקושי והחשש ביחס לעתיד חופש התרבות והיצירה בישראל עמוקים במיוחד: מחד גיסא, השלטון פועל להעצמת הכוח הנתון בידיו ולהחלשה של מערכת המשפט ושל מוסדות מאזנים אחרים. מן העבר השני, מרחב הלגיטימציה החברתי למגוון דעות מצטמצם והולך ורקמת הסובלנות החברתית מתפוררת. גם מהלכים ממשלתיים וקואליציוניים תומכים בצמצום מרחבי השיח ובדה-לגיטימציה לקולות מגוונים. ההחלשה שמבקשים להחליש את מערכת המשפט, לרבות צמצום עילת הסבירות, מאיימת למנוע איזון של מגמות מטרידות אלה והגנה על חופש התרבות וחירות היצירה.
על רקע אלה, צודקים חברי הוועדה הציבורית בחששותיהם, ובהחלטתם להימנע מהשלמת המלצותיהם נוכח חשש של ממש כי נעדרים היסודות לאימוץ מתאים של המלצותיהם, וכי על רקע שינוי הנסיבות עלול להיעשות בהמלצות שימוש מזיק. אין המדובר בהתפטרות עובד ציבור מתפקיד שהוא מופקד עליו, אלא בהחלטת חברי וועדה ציבורית שמונתה אד-הוק לייעץ בדבר שינויים אפשריים. ובמיוחד צודקים חברי הוועדה שאין מקום להציג המלצות לגבי דרכי סיוע ותקצוב, בעת שקיים ספק לגבי איתנות היסודות המבטיחים חופש ביטוי תרבות וחירות יצירה. אלא, לעת הזו חיוני לוודא כי קיימות הסכמה ציבורית והכרה בחשיבות ובמשמעות חופש התרבות והיצירה עבור החברה כולם ועבור יחידיה, הערכה למהותם הפנימית הייחודית ככלים לביטוי מגוון ורב ממדי לכלל הקבוצות והיחידים, והבנה כי אין להשליט שיח או נקודת מבט שהם נוחים לשלטון ולדעת הרוב ונמנעים מאתגור וביקורת. ערכן של תרבות ויצירה וחיוניותן לחברה הדמוקרטית מעוגנים ביכולת לאפשר חירות ביטוי ויצירה ולהזיז את הצופה מנקודת נוחות מלטפת וחמימה אל מחוזות רגש, מחשבה ושיח מחדשים ומאתגרים.
המאמר פורסם לראשונה ב"הארץ"