הפרסומים סביב חוק יסוד: לימוד תורה חשפו את מלחמת הספינים בתקשורת החרדית
אם המהלכים שננקטו במשך השנים נגד עולם העיתונות החרדי החוץ-ממסדי היו צולחים, הציבור החרדי כלל לא היה שומע על כך שיהדות התורה הניחה על שולחן הכנסת את הצעת חוק יסוד: לימוד תורה.
Photo by Chaim Goldberg/Flash90
העיתונאים החרדים התחרו זה בזה בטוויטר ובאתרי החדשות המגזריים בעלבונות חסרי התקדים שהטיחו בחברי הכנסת של סיעת "יהדות התורה". כותרת באתר "כיכר השבת" הכריזה על "הטיפשות של יהדות התורה". האחר ניסח את אותו המסר בציוץ קצרצר וארסי: "חבל שלא צמצמו את עילת הטיפשות". התעלה על כולם עורך מגזין "משפחה", אחד הנפוצים ביותר בציבור החרדי, שבפניה ישירה לח"כ ביהדות התורה צייץ: "אתה מטורף, עיוור למציאות, לא מחובר לחשמל ולא ראוי לתפקיד. פיל מסומם בחנות חרסינה".
התגובות הסוערות הללו נרשמו כתגובה לפרסום בבוקר יום שלישי האחרון ולפיו מפלגת יהדות התורה (המאגדת את תנועת "דגל התורה" הליטאית, ואת "אגודת ישראל" החסידית) הניחה על שלחן הכנסת את הצעת "חוק יסוד: לימוד התורה" הבא לעגן את הפטור משירות צבאי שלו זוכים לומדי התורה. התגובות הסוערות לא היו מכוונות כנגד היוזמה עצמה כמובן, אלא נגד התזמון האומלל בו הוגשה - רגע לאחר העברת חקיקת ביטול עילת הסבירות, בשעה שהציבור הישראלי בכללותו טרם הספיק לעכל זאת וללקק את פצעיו.
יוזמת החקיקה הוסרה מיידית מסדר היום, אולם היא לא מנעה את סבב הפניית האצבעות המאשימות בין הגורמים הפוליטיים החרדים השונים. בשם גורם מש"ס נמסר כי "הסיכום היה להקים צוות מורחב של כל המפלגות, הכולל את גורמי הצבא, משפטנים, ושרי ממשלה, כדי ליצור מתווה שיזכה להסכמת כל דרגי המקצוע ויוגש כהצעת ממשלה. מי שפרסם זאת בעיתוי הנוכחי, בעיצומו של משבר אזרחי וקרע חמור בעם, חיבל במטרה וגרם להסתה חמורה כנגד בני הישיבות". בקבוצות הווטסאפ המגזריות נטען כי ב"אגודת ישראל" החסידית מנסים ללא הצלחה להפנות את האצבע המאשימה כלפי "דגל התורה" הליטאית, בטענה שחברי הכנסת מטעמה הם החתומים המרכזיים על הצעת החוק.
ביום רביעי בבוקר, כשהאבק שקע מעט, ביטאונה הרשמי של "אגודת ישראל", עיתון "המודיע", ניסה להתנער מהאחריות על המהלך הכושל בטענה כי זו סערה שהומצאה על ידי התקשורת וכי לא היו דברים מעולם: "איש לא היה מעלה בדעתו להגיש הצעה זו למחרת ההצבעה על צמצום עילת הסבירות ועל מה שנלווה להצבעה זו. היא הוגשה כבר לפני עשרה ימים, לא בסתר או בהיחבא כי אם בגלוי כחלק מההסכם הקואליציוני שנחתם ברבים והונח גם על שולחן הכנסת. את הפרסום הרעשני יזם עיתונאי שמצא במאגר הכנסת את מה שהוגש כבר לפני עשרה ימים, ובתקשורת ניסו לייחס זאת ל’נגזרת’ מצמצום עילת הסבירות – והמהומה גברה עד לב השמיים. זה לא נכון. העיתוי אינו שלנו". מנגד, התעקש אתר "כיכר השבת" שהשתלשלות הדברים שונה, וכי הביטאון "לא מדייק" מבחינה עובדתית: "מי שיזם את הפרסום היו גורמים רשמיים ב'אגודת ישראל', שתדרכו כבר בשעות הערב של יום שני על ההחלטה להגיש את הצעת החוק. ואתמול, בשעות הבוקר, התפרסמה הודעה רשמית וחגיגית שנשלחה לכל התקשורת."
עבור הציבור הכללי ביקורת עיתונאית שכזו (גם אם מעודנת יותר) הינה מובנת מאליה, אולם בכל הקשור לציבור החרדי עולם בו חילופי הדברים הללו אפשריים אינו מובן מאליו כלל וכלל. למעשה, בעולם של היסטוריה אלטרנטיבית בו המהלכים שננקטו נגד עולם העיתונות החרדי החוץ-ממסדי היו צולחים, לא היה הציבור החרדי יודע כלל על היוזמה הכושלת.
המאבק בעולם החרדי כנגד עיתונאות חוץ-ממסדית מתנהל זה עשרות בשנים. כבר בשנת 1979 יצאו הרב שך והרב יעקב ישראל קנייבסקי (אביו של הרב חיים קנייבסקי זצ"ל שנפטר לפני כשנתיים) נגד עיתון עצמאי שפעל בזמנו ופסקו כי: "השבועון אסור לבוא בקהל, הוא מלא רכילות, לשון הרע וליצנות גרועה וביזוי לתלמידי חכמים ולבני ישיבות". לאחר גלגולים שונים, בתחילת שנות האלפיים הצטרפו הביטאונים הממסדיים של הליטאים – "יתד נאמן", ושל החסידים – "המודיע", למאבק. ב"יתד נאמן" התפרסם אז מכתב החתום על ידי השורה הראשונה של כל גדולי ישראל נגד הרדיו החרדי וה"עיתונים שאין עליהם פיקוח של גדולי ישראל".
ניסיונות החרם המשיכו גם לתוך העשורים הבאים, אולם יוזמות החרם נגד העיתונות הכתובה והמשודרת זכו להצלחה מוגבלת במקרה הטוב. מנגד, לפרק זמן נראה היה שבכל הקשור ל"תחנות האינטרנט" החרדיות החרם נושא פירות. לאחר שבמהלך שנות האלפיים חדר האינטרנט באיטיות רבה, קילו בייט אחר קילו בייט לתוככי הציבור החרדי, קמו כמה אתרי חדשות ופורומים המיועדים לציבור החרדי ובהנהגה הרבנית הוחלט לשים לכך סוף. בשנת 2009 הוכרז חרם רבני חריף על "תחנות האינטרנט" החרדיות. נוסח החרם פנה לציבור בכללותו, אולם הוא כוון אישית כנגד העורכים והבעלים של האתרים.
בעקבות החרם פרשו מנהלי אתר האינטרנט החרדי "בחדרי חרדים" שהיה נכון לאותו הזמן מהמובילים בשדה, אתרי אינטרנט חרדיים קטנים נסגרו, ולרגע היה נראה שהחרם על אתרי החדשות מצליח. אולם די מהר התברר שזוהי גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה ובשנת 2012 עברו "תחנות האינטרנט" הסוררות רה-הביליטציה דה פקטו, והציבור חזר לנהור באופן גלוי לאתרי החדשות החרדיים ואף חברי הכנסת החרדים מתראיינים שם.
הטבעיות והפשטות שבה הרשו לעצמם בשבוע שעבר עיתונאים חרדיים – שעד לפני כעשור וחצי היו תחת מתקפה והלגיטימציה שלהם הייתה מוטלת בספק במקרה הטוב – למתוח ביקורת על אנשי הממסד; הישירות והחריפות בה העיתונות החוץ מוסדית ביקרה את "שלוחי דרבנן" המוצגים בדוקטרינת ה"השקפה" הרשמית כידם הארוכה של גדולי הדור – כל אל מהוות פרק נוסף ומעניין בתולדות יחסי הכוח בין התקשורת הממסדית המייצגת את מנגנוני המפלגות ו"דעת תורה", לבין התקשורת החוץ-ממסדית, האינטרנטית והציבור החרדי בכללותו.
המאמר פורסם לראשונה ב"מקור ראשון"