מאמר המערכת של "יתד נאמן" על עילת הסבירות – קריצה נוספת לחרדים הנוטים לימין
בעוד שהעיתון רואה עצמו כמפיץ הקו האידאולוגי הרשמי של המפלגה, הפוליטיקאים פעילים בזירה הפוליטית שדורשת מידה מסוימת של גמישות לאור הנסיבות. היומון, מצדו, ימשיך להתוות קו אידאולוגי קשיח ובלתי מתפשר, אולם הפוליטיקאים יצעדו בזהירות על הקו הדק המתוח בין מחויבות אידאולוגית מלאה באופן פומבי לבין הגמישות הפרקטית הנדרשת מהם.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
בבוקרו של יום חמישי האחרון, טרם יבש הדיו על הגיליונות החמים היוצאים ממכבשי הדפוס, החלו פרשנים וכתבים לענייני חרדים לדון בשאלת המשמעות האמיתית של טור המערכת שהתפרסם ב"יתד נאמן", בו קרא הכותב לעצור את הליך החקיקה של ה"רפורמה"/מהפכה משפטית לאחר השלמת "התיקון הקל" של עילת הסבירות. בימים כתיקונם, טור מערכת של ביטאון מפלגת "יהדות התורה" הליטאית בקושי מצליח ללכוד את תשומת לב מנויי העיתון, אולם הימים הללו הם הכל חוץ מימים כתיקונם.
חלק מהפרשנים טענו שאין זה אלא תמרון פוליטי של החרדים המנסים להתנער מזיהויים הפומבי כתומכי החקיקה ומקדמיה. אחרים ראו בכך ניסיון לכיפוף ידיים מצד ח"כ משה גפני, המאותת לשר המשפטים יריב לוין ולחבריו שאם הקואליציה לא תעביר את חוק הגיוס, החרדים לא יתמכו בהמשך הרפורמה המשפטית. היו אף שהגדילו לעשות וטענו כי זה הוא מהלך סיבובי מתוחכם של ראש הממשלה בנימין נתניהו המבקש מוצא של כבוד מהליך החקיקה. לפי "בכיר ביהדות התורה" שהתראיין לאחד מאתרי החדשות, מאחורי הטור מסתתר "חד גדיא" מורכב: נתניהו שוחח עם אריה דרעי, שלחץ על גפני, שדרש מעורך הביטאון לפרסם את הטור, על מנת שמבחינה פומבית ייראה כאילו החרדים הם אלה שעוצרים את החקיקה וכך יוכל נתניהו לסגת מהמהלך. הצד השווה בכל הפרשנויות הללו היא המחשבה שזירת הפעילות האמיתית של כלל השחקנים היא הזירה הפוליטית, וכל מה שמתרחש במרחבים הנוגעים או משפיעים על השדה הפוליטי הוא למעשה פוליטיקה במסווה.
ייתכן בהחלט שטרם פרסום הטור יידע הביטאון את האגף הפוליטי על הכוונה וקיבל את ברכתו, אולם תהיה זו טעות לראות ב"יתד נאמן" לא יותר מאשר עט הרושם את המוכתב לו על ידי הפוליטיקאים.
בשנת 2019, במהלך חקיקת חוק הסדרת הגמ"חים בהובלתו של ח"כ גפני, תקף "יתד נאמן את המהלך במילים חריפות וקבע כי: "חוק הגמ"חים יקשה על הנזקקים בחברה החרדית". לאחר שבלשכת גפני התרעמו על הדברים הוציא למחרת העיתון הבהרה לפיה: "בעקבות הידיעה שפורסמה בעיתון, פנו מנהלי גמ"חים גדולים ל'יתד נאמן' והבהירו כי מדובר בחוק המסדיר בצורה מיטבית את מעמד הגמ"חים". כמי שישב בחדר, אני יכול להעיד שלאחר גיבושו הסופי של החוק פנה גפני לנציגי הגמ"חים ודרש מהם לגבות אותו מול אלה שעשויים לתקוף אותו מתוך הקהילה. לא מן הנמנע שהוא ביקש מהם לא למצוא את עצמו מופתע מעוד מתקפה ב"יתד נאמן".
גם בסבב הבחירות בשנת 2020 נרשם מתח בין הקו שהוביל "יתד נאמן" לבין הקו שהובילו חלק מאנשי "דגל התורה". בעוד הקמפיינרים של דגל התורה ניסו לשאוב קולות מהימין החרד"לי באמצעות פרסום קמפיינים רשמיים עם הסלוגן: "ימין ללא פשרות", והפצת וידאו של גפני המסביר כיצד התנגד להסכמי אוסלו ואומר: "תמיד תמכנו בימין, אף פעם לא תמכנו בשמאל", יצא "יתד נאמן" במאמר מערכת שכותרתו "אנחנו לא ימין, ואנחנו לא שמאל".
המתח בין הקו האידאולוגי שמוביל העיתון לבין הגמישות הפרקטית הנדרשת בפוליטיקה הגיע לשיא ביולי שנה שעברה. לאחר שבסעודת "שבע ברכות" לנכדתו של גפני הריעו צעירים חרדים לנתניהו, יצא העיתון במתקפה חריפה על רה"מ (אז לשעבר) ופרסם בעמוד השער מכתב ישן מאת הרב חיים שאול קרליץ (פוסק, דיין, פובליציסט ומנהיג ציבורי חרדי ליטאי , 1912 – 2001) התוקף באופן חריף ביותר את נתניהו ומכנה אותו "כופר" ו"רשע". על פי דיווחים שהתפרסמו בזמנו, גפני בתגובה החרים את 'יתד נאמן' וחדל מלהתראיין לעיתון במשך תקופה.
כמובן, אין בדוגמאות הללו לטשטש את העובדה שאחרי ככלות הכול "יתד נאמן" הוא ביטאון המפלגה ושניהם יחד הם איברים של מערכת אחת שבלבה ניצבים אותן מטרות, אמונות יסוד וערכי ליבה. המתחים המתרחשים לעיתים נגזרים מהאופי השונה של הזירות שבהן המערכות הללו פועלות. בעוד שהעיתון רואה את עצמו כמפיץ הקו האידאולוגי הרשמי של המפלגה (הידוע בכינוי "ההשקפה"), הפוליטיקאים פעילים בזירה הפוליטית שמטיבה דורשת מידה מסוימת של גמישות לאור הנסיבות. מתח זה עתיד להמשיך וללוות את יחסי העיתון והמפלגה. היומון מצדו ימשיך להתוות קו אידאולוגי קשיח ובלתי מתפשר, אולם הפוליטיקאים יצעדו בזהירות על הקו הדק המתוח בין מחויבות אידאולוגית מלאה באופן פומבי, לבין הגמישות הפרקטית הנדרשת מהשחקנים במגרש הפוליטי.
לבד מהקריאה האופרטיבית הנוגעת ישירות לשדה הפוליטי, מבחינה רעיונית לא היה כל חידוש בטור שהתפרסם ביום חמישי. הקו המרכזי של הטור תמצת את המסרים הקלאסיים המהודהדים זה שנים בעיתון, לפיהם היהדות החרדית אינה נוטלת חלק בתוך המערכת הפוליטית מרצון אלא מאונס. מסיבה זו אין לראות בחרדיות כנוטה לימין או לשמאל אלא רק כנשמעת לדעת תורה. הברית עם נתניהו הוצגה בטור כצעד טקטי הנגזר מקרבת הימין לערכים דתיים אך לא כהשתייכות עקרונית ל"גוש הימין". ומשום שהיהדות החרדית היא בגלות והיא יודעת שאין לה על מי לסמוך כלל, לא על נתניהו לו הם "זוכרים היטב את התנהגותו בזמנים אחרים בהם הפנה עורף לציבור החרדי" ולא על מערכת המשפט ש"כשירצו חלילה להפריע לאורחות חיינו, ימצאו כבר את הפסקה להתגבר על פסקת ההתגברות, גם אם היא תחוקק [...] ולכן אין לנו אלא לנהוג בימי גלותנו ביד ישראל, כפי שנהגנו בימי הגלות בין העמים, ולשמור באדיקות מוחלטת את התורה ומצוותיה וכשיפריעו לנו חלילה, נשאל את רבותינו מאורינו איך לפעול."
יהיו אשר יהיו הנמענים האמיתיים לקריאה האופרטיבית הפוליטית לעצור את החקיקה, הנמענים המרכזיים של ליבת המסרים ה"השקפתיים" בטור, קרי – דחיית ההזדהות החרדית עם גוש הימין ונתניהו וטיפוח תודעת ה"גלות ביד ישראל" הם כפי שכתבנו בטורים קודמים, חלקים מהציבור החרדי שנוטים יותר ויותר לימין, ורואים את עצמם פחות ופחות כמי שנמצאים בגלות בין אחים טועים.
המאמר פורסם לראשונה ב"מקור ראשון"