ההסללה ללימודי תורה פוגעת במצוינות התורנית

על אף השיח הציבורי הער ביחס למחיר שהחברה הישראלית משלמת כתוצאה מהסדר "תורתו אומנותו", טרם נידון כראוי המחיר הפנימי שעולם התורה משלם על הפיכת בתי המדרש למיועדים עבור כלל הציבור החרדי - ולא עבור קבוצה מובחרת. במקום שהישיבות והכוללים יהיו בית גידול לצמיחת גדולי תורה, הצפתם ברבבות לומדים גרמה לירידה ברמה.

שוו בנפשכם שבמדינה פלונית יוחלט כי הפקולטות למשפטים, שעד עתה היו דרושים נתוני קבלה גבוהים כדי לבוא בשעריהן, ייאלצו מעתה לקלוט כל מי שחפצה נפשו בלימודי משפטים. יתרה מכך, באותה מדינה אף ייקבע שכל בוגרי מערכת החינוך ימשיכו את לימודיהם בפקולטות אלה. נקל לשער איזו ירידה חדה תהיה באיכות ההוראה של לימודי המשפטים במדינה זו, שיותאמו ליכולת האינטלקטואלית הממוצעת של בוגר מערכת החינוך ולא יציבו דרישות תובעניות המותאמות לשכבה אינטלקטואלית גבוהה. הכנסת כלל הציבור למוסדות ההשכלה הגבוהה, ללא הצבת מבחני כניסה שיבדקו איכות לימודית גבוהה, עלולה להביא לדרדור איכות ההוראה והמחקר במוסדות אלה.

מפתיע ככל שישמע, תהליך מעין זה אכן התרחש בעולם הישיבות הליטאי במדינת ישראל. אולם למרבה האירוניה, בישראל היה זה עולם הישיבות עצמו שהוביל את השינוי.

מאז שהוקמה ישיבת וולוז'ין – אֵם הישיבות – בראשית המאה הי"ט, היו הישיבות הליטאיות בנויות כך שרק מיעוט מובחר יכול היה להרשות לעצמו להסתופף באוהלה של תורה שנים רבות. הרוב, שלא התאימו בכישוריהם לכך, שהו בבית המדרש תקופה קצרה, ולאחריה יצאו למצוא את פרנסתם. מבנה זה הבטיח את האיכות האינטלקטואלית הדרושה לקצה הפירמידה של בית המדרש כדי להצמיח גדולי תורה חדשניים ומקוריים. כך גם היה בראשית שנותיה של מדינת ישראל, כאשר הוסכם על 400 תלמידי ישיבות בלבד שיוחרגו ולא יידרשו לתרום את חלקם להגנת הישוב. מבנה זה אכן תואם את תכלית בית המדרש כמקום צמיחתם של גדולי תורה, שצורתו צריכה להיות כפירמידה שרבים נכנסים אליה בתחילה, אך רק מיעוט מובחר נותר בה למשך זמן: "בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא ויוצאים מהם מאה, מאה נכנסים למשנה יוצאים מהם עשרה ואחד לתלמוד (מדרש ילקוט שמעוני תתקע"ז)". וכפי שהעיד רבי שמעון בן יוחאי: "ראיתי בני עלייה והן מועטין" (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, מה:).

מצב זה החל להשתנות משנות ה-60 המוקדמות, אז החלה הנהגת החברה החרדית לערוך שינוי מהותי במבנה עולם התורה וליצור את "חברת הלומדים". במסגרתה זו הישיבה ו"הכולל" נתפסו כמקום המיועד לבני הציבור החרדי כולו, ללא כל מערך סינון. במהלך שנות ה-80 חברת הלומדים הלכה והתבססה. אם בשנת 1980 כ-64% מהגברים החרדים יצאו לשוק העבודה (לעומת כ- 86% מהגברים היהודים שאינם חרדים), הרי שבשנת 2002 רק 35.5% מהגברים החרדים יצאו לשוק העבודה (לעומת 78.5% מהגברים היהודים שאינם חרדים). מאז אמנם גדל שיעור הגברים החרדים העובדים, אולם זה כמה שנים שהוא עומד על שיעור של כ-50%-52%. נכון ל-2022 לומדים במדינת ישראל כ-41,806 תלמידי ישיבות גבוהות (גילאי 17 עד לנישואין) ו96,561 אברכי "כולל" (מסגרת לימודים מהנישואין ואילך) חרדים!

רבות דובר על המחירים שהחברה הישראלית משלמת כתוצאה מהסדר "תורתו אומנותו" – ערעור יסודות צבא העם ומחיר כלכלי כבד המושת על החברה הישראלית הנאלצת לממן קבוצה רחבה שלא משתתפת בשוק העבודה. אולם טרם נידון כראוי המחיר הפנימי שעולם התורה עצמו משלם בעקבות הפיכת בתי המדרש למקום המיועד עבור כלל הציבור החרדי - ולא עבור קבוצה מובחרת של בני עלייה. במקום שהישיבות והכוללים יהיו בית גידול לצמיחת גדולי תורה, בעלי חדשנות תורנית, הצפת בתי המדרש ברבבות לומדים דווקא פגעה במצוינות התורנית.

עמד על כך לא אחר מאשר הרב אהרן יהודה ליב שטיינמן זצ"ל, מראשי ישיבת פוניבז' וממנהיגי הציבור החרדי-ליטאי, שאמר: "המסגרת הישיבתית בעיקרה מיועדת לבינונים ומעלה, ואילו העילויִים היו צריכים ללמוד בפני עצמם, אלא שמכיוון שקשה הדבר ללמוד בלי רב עליהם ללמוד בישיבות, ועל כן על פי רוב נאבדים עילויִים אלו. ואילו בדור הקודם מכיוון שלא היו ישיבות וכל אחד היה יכול ללמוד לעצמו או עם רב על כן יכלו אותם יחידים שהיו עילויִם ללמוד לפי דרכם ויכלו לגדול כפי חריפותם ופיארו את הדור" (כאייל תערוג, גיליונות).

המתכונת הנוכחית של עולם הישיבות וה"כוללים", בה הכל מוסללים ללמוד תורה לאורך שנים רבות, ללא כל סננים מתבקשים של כושר לימודי גבוה ומצוינות אינטלקטואלית, נועדה למטרות חברתיות של חיזוק וביצור הזהות הדתית של בני הציבור החרדי ושמירתם מפני הרחוב החילוני. נמצא אפוא, כי הסדר "תורתו אומנותו" במתכונתו הנוכחית, הממומן בהשקעה כספית אדירה של המדינה, לא נועד לפתח את עולם התורה ולקדם את היצירה התורנית, אלא מטרתו לבצר את גבולות הגטו החרדי ולהרחיק את בניו מהשתלבות בשוק העבודה הישראלי. באופן פרדוקסלי, הנפגע העיקרי מכך הוא עולם התורה עצמו.

שורות אלה נכתבו על ידי בוגרי ישיבות האוהבים בכל מאודם את עולם התורה וחפצים בשגשוגו. מטרתן להציף את המחיר שעולם התורה עצמו משלם בגין ההסדר הנוכחי של 'תורתו אומנותו'. לדעתנו תהא זו טעות לאפיין את עולם הישיבות בזמננו כפריחה תורנית שכמותה לא ידע העולם היהודי מעודו, אלא כעסקת חליפין בעייתית בין הכנסת ההמונים לבית המדרש לבין פגיעה במצוינות תורנית. זו עסקה שאולי בזמנו נתפסה כחיונית לביסוס עצם קיום העולם הדתי והמחויבות אליו אך כיום, כשהחברה החרדית איננה עוד קבוצת מיעוט תרבותי שולית מבחינה מספרית אלא קבוצה משמעותית ההולכת וגדלה בקצב גבוה, ראוי לה לחשב מחדש חשבונו של עולם, שכר מצווה כנגד הפסדה.

המאמר פורסם לראשונה ב-ynet