בלי דמוקרטיה ליברלית, אין מקום ללהט"ב

המאבק הגאה בישראל טרם הגיע למנוחה ולנחלה, כשסוגיות כזכויות הקהילה הטרנסית, מחיקה של אפליה הקיימת בספר החוקים ומענה ראוי מצד מערכת החינוך עדיין כרוכות במאבקים. עצם היכולת להיאבק עליהן בהפגנות, מצעדים והתבטאויות פומביות הוא מנת חלקה של הדמוקרטיה הליברלית ושל הקהילה כולה.

צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ישראל נמצאת במלחמה על הדמוקרטיה הליברלית שלה, והחרדה בקהילה הגאה נמצאת בשיא. מבחינתנו הלהט"ב, המלחמה על הדמוקרטיה היא המלחמה על הבית. כי במדינה שהיא לא דמוקרטית ליברלית, אין מקום ללהט"ב.

במדינה שהיא לא דמוקרטית ליברלית אין מקום ללהט"ב כי כדי לממש צרכים של הקהילה הגאה יש צורך בהתערבות מדינתית. כך, למשל, כדי לעבור הליך פונדקאות נדרשות בין היתר מערכת בריאות שתאפשר את ההליך, ונדרשת אסדרה חוקית שתאפשר את ההליך מחד אך תשמור על הנשים הפונדקאיות מפני ניצול מאידך. כדי להיות איש או אישה על הקשת הטרנסית, המוכרים על ידי המדינה, נדרשים בין היתר נהלים במשרד הפנים שמאפשרים לשנות מין ברשומות, מערכת בריאות מתקדמת שתאפשר ניתוחים להתאמה מגדרית, ומערך ליווי פסיכו-סוציאלי. כדי שאמא לא ביולוגית של ילד שנולד לזוג לסביות תוכל לקחת אותו לרופא לקבל טיפול, נדרשת הכרה בהורות להט"בית ופרוצדורות לרישומה.

במדינה שהיא לא דמוקרטית ליברלית אין מקום ללהט"ב כי במשטרים שאינם כאלה יש אמת אחת. קשיחה. יש מסלול חיים מוכתב, יש דרך להקים משפחה, יש דפוסים אחידים של גבריות ונשיות, יש צורה אחת לראות את העולם. המאבק הגאה בבסיסו מבקש ליצור עולם שבו אין אמת אחת, יש אמיתות שונות, סובייקטיביות. הוא מאבק שמבקש להשתחרר מהגדרות, להגדיל את חופש הבחירה של הפרט, לייצר לו או לה סל אפשרויות בחירה גדול יותר, שבתוכו יוכלו לבחור את מה שמדויק להם. דמוקרטיה ליברלית היא משטר של אמיתות (ברבים), שבו לרעיונות, צורות חיים שונות ותפיסות עולם יש לגיטימציה במסגרת השוק החופשי של הרעיונות. דמוקרטיה היא משטר שבו מערכת החינוך מחנכת לביקורתיות, להטלת ספק, לשחיטה של פרות קדושות, לקבלה של תפיסות עולם שונות. דמוקרטיה ליברלית היא גם צורת שלטון שבה בשם חופש הביטוי חובה להגן על קבוצה של צועדים וצועדות שמבקשת להפגין במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים, גם בסיטואציה קפקאית שבה לפי האמת של השר שאמון על המשטרה מדובר ב"מצעד הבהמות והתועבה".

במדינה שהיא לא דמוקרטית ליברלית אין מקום ללהט"ב כי תמיד נהיה מיעוט, ואין משטר שמגן על מיעוטים יותר מדמוקרטיה. בדמוקרטיה ליברלית זכויות האדם הבסיסיות נתונות לו רק בשל היותו אדם, והוא לא חייב אותן לאף נציג ציבור או לתנודות בדעת הקהל. דמוקרטיה ליברלית שומרת על המיעוטים, מכבדת אותם, מאפשרת להם לשמור על ההגדרה העצמית שלהם, ואף מעודדת תרבות של קבוצות המיעוט.

במדינה שהיא לא דמוקרטית ליברלית אין מקום ללהט"ב כי יש בה הגנה על הפרט מפני שינויים בדעת הקהל. רבים אומרים לנו היום: מי יעז לפגוע בלהט"ב? הציבור מאחוריכם, אתם מלכי הקונצנזוס ונמצאים בעמדות הכוח בתקשורת ובצמתים המרכזיים של החברה והמשק. אז אני רוצה להבהיר: דעת קהל היא דבר שמשתנה, ואנחנו לא רוצים לשים את עתידנו על קמפיינים של הנדסת תודעה ציבורית, לפה או לפה. דמוקרטיה שומרת עלינו מפני דעת הקהל. מה גם שהמאבק הגאה ממש לא הגיע למנוחה ולנחלה. עדיין יש אוכלוסיות וסוגיות שממש לא נמצאות בקונצנזוס או הגיעו לפתרון – זכויות הקהילה הטרנסית, נישואין וילודה, מענים ללהט"ב במערכת החינוך וכדומה. עצם היכולת לקיים מאבק על הסוגיות האלה: לצאת להפגין, להתאגד, לבחור ולהיבחר, להתבטא בחופשיות במסגרת חופש הביטוי, הוא מנת חלקה של הדמוקרטיה הליברלית ושלה בלבד.

דמוקרטיה ליברלית היא צורת המשטר היחידה שמאפשרת ללהט"ב לחיות בחופשיות, לאהוב, לחיות ללא פחד, בגאווה. להט"בים בורחים ממדינות שחוות נסיגה דמוקרטית, ממדינות שבהן יש נכון ולא נכון, שאין בהן מקום למורכבות, לריבוי זהויות, ממדינות שסל אפשרויות הבחירה בהן מצטמצם. הלוואי שישראל תישאר תמיד דמוקרטיה ליברלית, כי אם היא לא תהיה כזו, אני, חברותיי וחבריי לקהילה הגאה לא נוכל יותר לחיות פה.

הכותב הוא יו"ר הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות ומנהל קשרי הכנסת במכון הישראלי לדמוקרטיה.