הנעלם הגדול בשיח על התקציבים לחברה החרדית: העדר פנסיה

ללא חסכונות פנסיוניים, חרדים שיגיעו לגיל הפרישה עלולים להידרדר לעוני ומצבם צפוי להכביד על הביטוח הלאומי ומערכת הבריאות. הנטל התקציבי העצום עתיד לחייב העלאת מסים משמעותית על כלל האוכלוסייה לצורך שמירה על הרמה הקיימת של שירותי רווחה. לו האוכלוסייה החרדית היתה מודעת לתכנון לטווח הארוך, היתה מכירה בחשיבות ההשתלבות בשוק התעסוקה והחיסכון לפנסיה ולא נסמכת על קצבאות ותמיכות מתקציב המדינה.

מהשיח הציבורי על העברות תקציביות לחברה החרדית נעדר מרכיב קריטי: השלכות החישוב לטווח ארוך. ההיבט המרכזי שנדון בתקשורת הוא הקשר בין השיעור הגדל של ילדים חרדים באוכלוסייה, ה"זוכים" לחינוך ללא לימודי הליבה, לבין עתיד המשק נוכח חוסר היכולת שלהם להשתלב בתעסוקה איכותית במשק. בצבא מחשבים את שיעור הילדים החרדים העולים לכיתה א', ומחסרים אותו ממספר העתידים להתייצב לשירות בעוד 12 שנים. אבל אף אחד לא באמת עוסק בהשלכות לטווח הארוך ממש: הפנסיה וקצבאות הזקנה.

כ-135 אלף הבנים החרדים הלומדים היום בבית ספר יסודי (נתוני משרד החינוך לתשפ"ב), הם כ-135 אלף חיילים בפוטנציה שידרשו פטור משירות צבאי בתוך 6 עד 12 שנים. ברמת סבירות גבוהה, הם גם כ-135 אלף הגברים החרדים שייתמכו על ידי קצבאות ותקציבים, ולא ישלמו מס הכנסה בגילי התעסוקה. אבל בעוד 60-55 שנים, הם יהיו כ-135 אלף אזרחים ותיקים, הזכאים לקצבת זקנה מהביטוח הלאומי. אם הם לא יעבדו באופן מסודר, ולא יפרישו לפנסיה הפרשות של ממש, הם יהיו זכאים לקצבת זקנה הכוללת גם השלמת הכנסה. מי ישלם את הקצבאות המוגדלות הללו? כבר היום כחצי מהגברים החרדים אינם עובדים. גם מבין הגברים החרדים העובדים כיום, הרוב אינם מגיעים למדרגת הכנסה המחייבת תשלום מס, כך שגם הפנסיות שלהם עתידות להיות נמוכות מאוד.

זאת ועוד, בהינתן העלייה בתוחלת החיים והצורך הגובר בשירותי בריאות בשנות החיים המתקדמות, הרי ש- 135 אלף הבנים האלה, שלא יתרמו גם למס הבריאות, יכבידו בעוד כ-60 שנה גם על מערכת הבריאות. מדובר בשיעור עצום של גברים שלעת זקנה יזדקקו לכל מערכות התמיכה של המדינה, מבלי שהשקיעו את עשרות שנות הבגרות שלהם בהפרשות למימון מערכות התמיכה של המדינה ומבלי שחסכו לשנות הפנסיה.

גם הנשים החרדיות, שלומדות לימודי ליבה ואף עובדות בשיעורים דומים לשיעורי התעסוקה של נשים יהודיות לא חרדיות, מרוויחות בממוצע פחות מנשים שאינן יהודיות אחרות (שהן בתורן מרוויחות פחות מהגברים הלא חרדים) – בין היתר כיוון שהן עובדות פחות שעות, בממוצע. לכן, למרות שהן מפרישות לפנסיה במהלך שנות עבודתן, הפנסיה שלהן תהיה נמוכה מפנסיה של אישה ממוצעת, וודאי שלא תספיק כדי לפרנס את שני בני הזוג בגיל הפרישה.

בסקר שנערך על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה העידו 78% מהמשיבים בני הגיל השלישי שהכנסתם נמוכה, או נמוכה בהרבה, מזו שהיתה בתקופת עבודתם. משיבים אלה שייכים לדור הקודם של החברה החרדית, בתקופה שבה יציאה לעבודה היתה נורמה מקובלת יותר. אולם גם אצלם ההכנסה בתקופת עבודתם היתה נמוכה מהממוצע, וכך גם הפנסיה המתקבלת כיום. התופעה של ירידה משמעותית בהכנסה בתקופת הפנסיה ביחס לתקופות העבודה שקדמו לה אינה ייחודית לחרדים. מה שייחודי כיום - ועלול להחמיר - הוא השיעור הנמוך של הגברים העובדים, וההכנסה הנמוכה בתקופת העבודה בהעדר הכשרה ובהעדר לימודי ליבה. שני מאפיינים אלה משפיעים גם על המאקרו: השיעור הגדול של אלה באוכלוסייה החרדית המסתמכים על קצבאות המדינה בלבד ויסתמכו עליהן גם בגיל זקנה (בעוד שיעור זעום במיוחד יהיו בעלי חיסכון פנסיוני מספק), וגם על המיקרו – היכולת לחיות בכבוד בתקופת הפנסיה.

בקרב נשאלי הסקר החרדים, שטרם הגיעו לגיל פנסיה, רק 39% מעריכים שהכנסתם בתקופת הפנסיה תהיה נמוכה מההכנסה שלהם כעת. 56% בלבד יודעים היכן נמצאת קרן הפנסיה שלהם. 20% העידו שאין להם כלל קרן פנסיה. ברור כי התופעות של אופטימיות יתר או חוסר מודעות ביחס לפנסיה אינן ייחודיות לחרדים, אך לאלה נוסף הנתון המדאיג הבא: בין החרדים העובדים, 22% בלבד חוסכים לפנסיה מעבר להפקדות החובה של המעסיק או הפקדות המינימום לעצמאים, ובקרב החרדים שאינם עובדים, רק 22% חוסכים לפנסיה.

נתונים אלה מדאיגים ביותר נוכח השיעור הגבוה של אלה שאינם עובדים. בהעדר חיסכון פנסיוני אצל רובם המכריע (78%), הם צפויים לסבול מעוני כבד בגיל הפרישה ולהכביד על מערכות הביטוח הלאומי והבריאות. העדר המודעות באוכלוסייה החרדית הוא צד אחד של המשוואה, והצד השני שלה הוא המשמעות הכלכלית וההשלכות על הקופה הציבורית. קצב הגידול של החברה החרדית הוא כ-4% לשנה, ואם תמשיך בקצב הזה תכפיל את עצמה בכל 16 שנים (השנתון החרדי, 2022). לפיכך, שיעור גבוה כל כך של אזרחים ותיקים הנתמכים על ידי המדינה ידרוש הפניית משאבי ציבור מסיבית. קשה לראות איך תתאפשר השמירה על רמת שירותי הרווחה הקיימת. מצב זה יוביל את המדינה להיות ענייה בהרבה מזו שהתרגלנו אליה. בכירי אגף התקציבים העידו בחוות דעת מקצועית,  שתיתכן העלאת מסים משמעותית מאוד, שתחול על מגזרי האוכלוסייה האחרים. וזאת, כדי לנסות למנוע קריסה כוללת של מערכות הסיוע הממשלתיות.

בראיונות עמם הביעו המרואיינים החרדים קושי להתמודד עם הסוגייה: "המחשבה על העתיד היא בגדר מותרות. כרגע צריך לדאוג להווה ולמחיה, לטיפול שיניים של הילד". אחרים מתכננים ליהנות מירושות: "אנשים בפנסיה חיים מירושה של הוריהם, שנפטרים כשהם עצמם נמצאים קרוב לגיל פרישה". אלא שתכנון זה מוטעה: העלייה בתוחלת החיים מרחיקה את מועד קבלת הירושה, והעליה העצומה במספר הילדים מחלקת את הירושה לחלקים קטנים ולא מספיקים.

הנתונים מלמדים כי האוכלוסייה החרדית, בדומה לאוכלוסיות מוחלשות אחרות, אינה חוסכת מספיק לפנסיה, ואינה מודעת לחשיבות התכנון לטווח הארוך. חשיבה לטווח ארוך היתה מובילה את מרבית החרדים להבין את חשיבות לימודי הליבה ולהתעקש שילדיהם יקבלו אותם היום וישתלבו בשוק התעסוקה, מה שעשוי להציל  אותם מעוני עתידי.

חשיבה לטווח ארוך היתה מלמדת גם אותם כי לא ניתן יהיה להסתמך על תקציב המדינה לצורך מימון קצבאות ותמיכות ראויות אל מול שכבה גדלה והולכת של אזרחים ותיקים, שהם כיום תלמידי ישיבה ואברכים מקבלי קצבאות שאינם מפרישים לקופת המדינה. המאגרים יתדלדלו ולא יתמלאו, תקציב המדינה לא יוכל לאפשר את זה, ומחירים כבדים מנשוא יתחייבו מכלל האוכלוסייה וביחס לכלל השירותים שהמדינה תוכל להעניק. בשתיקתנו והתעלמותנו היום, כולנו מפקירים את מרבית ציבור הזקנים בעתיד. חזקה על משרד האוצר, הביטוח הלאומי וגופים אחרים שחשיבה לטווח ארוך היא לחם חוקם, שהם רואים את הקרחון שמתקרב במהירות. חובה להמחיש גם את המשמעויות האפוקליפטיות האלה במפורש לציבור בכלל, ולהבטיח, בפרט, כי האוכלוסייה החרדית והנהגתה תהיינה מודעות להן.  

גרסה מקוצרת של מאמר זה פורסמה ב"ישראל היום"