ההנהגה הליטאית חוששת מפני "ימניזציה" של הציבור החרדי
ח"כ משה גפני, שהזדהה שנים כפרגמטיסט הקרוב יותר לשמאל, משייך עצמו כיום כקרוב יותר לימין בשל קרבת הימין לדת. עם הדור הבא של נציגי הליטאים נמנה ח"כ יצחק פינדרוס, שגדל בקהילת "זילברמן" הימנית-קיצונית, בואכה משיחית. ההתנגדות להשתתפות חרדים בהפגנת התמיכה ב"רפורמה" החודש מקרבת הלכה למעשה את אובדן הפרגמטיזם החרדי.
Photo by David Cohen 156/Shutterstock
בבוקרו של יום חמישי האחרון, תוך כדי לגימת הקפה, נדהמו חרדים רבים לגלות שאזרחותם נמצאת בסכנה. לא, לא אזרחותם הישראלית היא שמונחת על הכף אלא מעמדם באוטונומיה החרדית הוא שמאוים. בעמוד השער של ביטאון מפלגת יהדות התורה הליטאית "יתד נאמן" התפרסם מאמר מערכת ארוך ונחרץ, שבו הוכרז כי מי שיעז להשתתף בהפגנה התמיכה הגדולה ב"רפורמה"/מהפכה חוקתית תישלל ממנו אזרחותו החרדית: "מי שיוצא להפגנות ימין, אינו נמנה על קהלנו, לא משלנו, נקודה. נשללה ממנו האזרחות של בית ה'. פג תוקף הדרכון."
ההתנגדות להשתתפות חרדית בהפגנה לא נעצרה בגבולות העיתון בלבד. לטובת אלה שמשום מה דילגו על עיתון הבוקר, יצאו בהמשך היום בבני ברק רכבי כריזה עם רמקולים שהודיעו כי בהוראת גדולי ישראל "אין לבטל תורה וליצור חילול השם למען הפגנות שמתנהלות בפריצות, שלא על פי דרך התורה".
האתרים החרדיים והפרשנים המדבררים את חצרות הרבנים ואת הפוליטיקאים החרדים הסבירו שהקריאה להימנעות נובעת מהחשש של החרדים להימצא בעין הסערה הציבורית. ההנהגה החרדית חשה שהקרקע עלולה להישמט מתחת רגליה בכל הקשור לאינטרס היחיד שמעניין אותה באמת – חקיקת חוק הגיוס. כזכור, אחד מסלעי המחלוקת – פסקת ההתגברות, נוסחה וקודמה בלחץ חרדי על מנת לנטרל את כוחו של בג"ץ לפסול את הסדר הפטור העתידי שייחקק, כפי שעשה לגלגולים הקודמים של חוקי הגיוס השונים מאז נדרש לעניין בשנת 1998.
אין ספק שהשיקול הטקטי הזה מדריך את הפוליטיקאים החרדים ואף הוא תרם להחלטת מנהיג הדור הליטאי - הרב אדלשטיין, לפרסם את הקריאה החד משמעית ב"יתד נאמן" שלא לצאת להפגנה. אך לצד זה, חשוב לשים לב שזהו לא הנימוק המרכזי המוביל את המאמר עצמו. החשש העמוק שמובע במאמר המערכת התקיף הוא לא מפני מתקפה מבחוץ אלא מפני טשטוש זהות ואובדן דרך מבפנים.
בטור מזהיר הכותב מפני מגמת ההזדהות עם הימין הפושטת בציבור החרדי בכלל, ובקרב הצעירים בפרט. את האשמים הוא מוצא בתקשורת החרדית במובנה הרחב – אתרי האינטרנט החרדיים והצייצניים הפופולריים בציבור החרדי, אשר נוקטים בעמדות ימניות ואף קוראים לשיתוף דרך עם מפלגות הימין: "במשך תקופה ארוכה נמסך מסך ערפל לתודעתו של הדור הצעיר. ב"תקשורת החרדית" (המרכאות הכפולות במקור) במובנה הרחב והמסלף מובעות לא פעם עמדות פוליטיות ימניות. דרישות לשיתוף דרך עם הימין [...] מקרבת בני נוער רבים ל"כוחי ועוצם ידי"."
מנתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה שהחשש של ההנהגה מפני "ימניזציה" של הציבור החרדי אכן מוצדק. בסקר "מדד הדמוקרטיה הישראלית" שנערך בשנת 2016, בתשובה לשאלה "כיצד אתה מגדיר את עצמך מבחינה מדינית-ביטחונית" – הזדהה רוב רובו של הציבור החרדי כימין/ימין מתון. אולם חשוב לשים לב להתפלגות בין שלושת הקבוצות המרכזיות המרכיבות את הציבור החרדי ולרמת ההזדהות עם הימין בכל אחת מהן. בציבור החסידי 43% מיקמו את עצמם בימין ובציבור הספרדי 44%, זאת לעומת רק כ-22% מהציבור הליטאי שהזדהו כימין. בנוסף, כ-28% מהציבור החסידי הזדהו כימין מתון ו-42% מהציבור הספרדי, אולם בציבור הליטאי כ-48% הזדהו כימין מתון. באופן לא מפתיע, גם בקרב המחזיקים בעמדות מרכז יש רוב מובהק לליטאים, ועל כך בדיוק המערכה ניטשת.
השפעת מורשתו היונית-פרגמטיסטית של הרב שך ניכרת עדיין בציבור הליטאי בהשוואה לקבוצות החרדיות האחרות, אולם היא הולכת ומתעמעמת. ככל הנראה גם בשל ההליכה המשותפת של החרדים עם הימין בעשרות השנים האחרונות, גם בשל הקרבה המופגנת של הימין למורשת הדתית, ואולי גם בשל היותו של הציבור החרדי הציבור הצעיר ביותר במדינה וכידוע, בקרב הצעירים עמדות ימניות ואף ימניות-קיצוניות הן בדרך כלל העמדות הפופולריות.
טור המערכת של "יתד נאמן" מכוון את חיציו גם כנגד טשטוש הגבולות החברתי בין הציבור החרדי לציבור הימני, וגם כנגד אימוץ עמדות ימין-ניציות בקרב הציבור החרדי.
הכותב מבהיר כי באופן פרדוקסלי משהו דווקא הקרבה המסורתית של הימין לדת ובגלל שיש חובשי כיפה המזדהים עם הימין, הסכנה הנשקפת מהם גדולה אף יותר: "הימין שיש בין אנשיו כאלו המוגדרים שומרי תורה ומצוות, דווקא סימני הכשרות שלו הן סימני הטומאה שלו [...] דווקא כי הוא חושף טלפיים (על משקל מאמר חז"ל אודות החזיר שחושף טלפיו ומראה סימני כשרות – שוסע שסע, אולם הוא לא באמת כשר כיוון שאינו מעלה גרה) לכן הוא טרף ומסוכן."
אולם בעוד שעל המאבק לתיחום הגבולות של הציבור החרדי תחתום עקרונית כל הנהגת הציבור החרדי, המתקפה על עצם ההחזקה בעמדות ימניות-ניציות הינה מורכבת יותר.
בשעה שהכותב בביטאון הליטאי מביע בוז כלפי אלו הנשמעים ל"כהניסט הקטן ששוכן בפנימם של אנשים שלא עברו את מסננת ההשקפה הנכונה", ואף טוען בתוקף כי "דעת תורה מתנגדת לפרץ רגשות שמקורם בבלוטות העיכול ואפילו ממיצי המוח והגיון אלא רק מתוך הבאר שכרוה שרים. דעת תורה מתנגדת לפעולות ואמירות שיכולות להדליק את כל הארץ כמדורת אש ולסכן חייהם של אנשים., העמדות שמביעים חברי הכנסת החרדים – בעיקר החסידים, אולם לא רק הם – נוטות יותר לכיוונו של ז'בוטינסקי מאשר לעמדת הרב שך.
חלק מהשרים המשתייכים לזרם החסידי מחזיקים במופגן בעמדות ניציות ומתנגדים בפומבי לכל פשרה טריטוריאלית. בכנס השנתי של תכנית דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה בספטמבר האחרון הצהיר יו"ר מפלגת יהדות התורה, יצחק גולדקנופף: "אנחנו שייכים לגוש הימני, אנחנו רוצים לשמור על ארץ ישראל שלמה". ואף מאיר פרוש בראיון בשנת 2020 הביע התנגדות מוחלטת לוותר "על אף שטח מארץ ישראל". לכן אין זה מפליא שפרוש יצא נגד מאמר המערכת שפורסם ביתד ואמר שהוא מתייחס רק לבחורי ישיבה אך לא לכלל הציבור החרדי שעליו לבוא בהמוניו להפגנת הימין.
גם בקרב חברי הכנסת הליטאיים ניתן להבחין במגמת שינוי. ח"כ משה גפני שבמשך שנים רבות הזדהה כפרגמטיסט הקרוב יותר לעמדות השמאל, משייך כיום את עצמו כקרוב יותר לימין בשל קרבת הימין לדת. ובקרב הדור הבא של נציגי הציבור הליטאיים ניתן למצוא את ח"כ יצחק פינדרוס שגדל בקהילת "זילברמן" הימנית-קיצונית, בואכה משיחית.
אם המתרס האחרון של הפרגמטיזם החרדי יקרוס ו"יתד נאמן" יישאר לבדו כקול קורא במדבר, הגידול הדמוגרפי והתהליכים הפנימיים בציבור החרדי עתידים להשפיע לא רק על התחומים החברתיים, אלא גם על דמותה של מדינת ישראל בתחום המדיני ולייצר רוב ברור וקבוע לעמדות הימין.
המאמר פורסם לראשונה ב"מקור ראשון"