אחרי מקסיקו, האם גם ועדת הבחירות המרכזית בישראל בסכנה?
בהסכמים הקואליציוניים נזרעו הזרעים להפיכת הוועדה, שמלכתחילה מוטה פוליטית, לגורם הפוגע בייצוג מיעוטים. אם לא ניתן יהיה לעתור לבית המשפט כנגד פגיעה באופי הבחירות יהיה זה קץ הדמוקרטיה בישראל.
Photo by Jorge Chincoya/Shutterstock
במקסיקו יצאו השבוע מאות אלפי מפגינים כדי למחות נגד רפורמה שמקדם הנשיא להחלשת רשות הבחירות הלאומית, גוף עצמאי שממונה על ניהול הבחירות ופיקוח עליהן. מה הסיכוי שוועדת הבחירות המרכזית בישראל תהיה הבאה בתור?
גופים מנהלי בחירות, דוגמת ועדת הבחירות המרכזית, אחראים לניהול הבחירות על כל היבטיהן. באופן פורמלי, גופי ניהול הבחירות הם עצמאיים ואוטונומיים מהשפעה של הרשות המבצעת. אולם ישנן מדינות, כמו רוסיה, שבהן עצמאות הגוף המנהל את הבחירות היא רק למראית עין, ולא קיימת בפועל. במקסיקו התעוררה מחאה ציבורית כנגד צעדים שנועדו להחליש את הגוף המנהל את הבחירות, מתוך הבנה שעצמאותו חיונית להבטחת טוהר הבחירות.
ומה קורה בישראל? ועדת הבחירות המרכזית בישראל היא גוף שמורכב ממליאה פוליטית וממטה מקצועי. מליאת הוועדה כוללת כ-30 נציגי הסיעות בכנסת, כולל חברי כנסת שמכהנים בוועדה. המטה המקצועי של הוועדה מורכב מעובדים מקצועיים שאסורה עליהם זיקה פוליטית. בראש הוועדה עומד שופט בית המשפט העליון. הסמכות מרחיקת הלכת ביותר של הוועדה היא פסילת רשימות ומועמדים לפי סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת בגין שלוש עילות: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות או תמיכה בטרור.
כבר כיום יש הטיה בוועדה לטובת הקואליציה. כאמור, הרכבה של הוועדה נקבע על פי הייצוג היחסי של הסיעות בכנסת. על כל ארבעה חברי כנסת מתמנה נציג אחד לסיעה, וסיעות של פחות מארבעה מקבלות גם הן ייצוג של נציג אחד. כך שכבר מלכתחילה קיימת השפעה פוליטית על ועדת הבחירות המרכזית. בנוסף, אם ישונה הרכב הוועדה לבחירת שופטים, וישתנה בהדרגה או באבחה הרכב בית המשפט העליון, תהיה לכך השפעה על זהות השופט.ת העומדים בראש הוועדה.
אולם הסכנה האמיתית טמונה בכך שוועדת הבחירות המרכזית בישראל חריגה בשילוב שבין הרכבה הפוליטי וסמכויותיה מרחיקות הלכת בנוגע לזכות להיבחר: אין בעולם דוגמה אחרת לוועדת בחירות המורכבת על בסיס מפלגתי ושיש בידה הסמכות לפסול מועמדים ורשימות. ישראל חריגה במתן סמכות זו לוועדת בחירות על בסיס מפלגתי. במדינות שבהן קיימת סמכות לפסילת מפלגות היא נתונה בידי גורמים אחרים (בית המשפט החוקתי), ובמקרים הבודדים שבהם היא נתונה לוועדת הבחירות (דרום אפריקה) מדובר בוועדה הממונה על בסיס מומחיות ולא על בסיס ייצוג מפלגתי.
כיום, הגורם המרסן והשקול כנגד ההטיה הפוליטית של הוועדה הוא בית המשפט העליון. אם הוועדה פוסלת מועמד, על הפסילה להיות מאושרת על ידי בית המשפט העליון, ואם הוועדה פוסלת רשימה או גם במקרה שהיא מאשרת מועמד או רשימה – ניתן לעתור לבית המשפט העליון והחלטתו סופית.
בהסכמים הקואליציוניים נזרעו הזרעים להפיכת הוועדה לגורם הפוגע בייצוג של מיעוטים. ההסכם עם עוצמה יהודית קורא לתיקון סעיף 7א כך שייפסלו יותר רשימות ומועמדים על רקע של תמיכה בטרור, עילה המיוחסת לרשימות ומועמדים ערביים. אולם בהעדר איזונים וגורם מרסן, הסכנה חמורה יותר - למעשה הקואליציה, בשל הרוב המובנה שלה בוועדה (מתוקף העובדה שהרכב הוועדה משקף את הכוח היחסי של הסיעות בכנסת), תוכל לקבוע מי יהיה בעל הזכות להיבחר ולפסול את מתנגדיה. ואם תבוטל זכות הערעור על החלטות הוועדה לבית המשפט, למעשה תיפגע אנושות הזכות להיבחר, ולא תתקיימנה עוד בישראל בחירות שוות, כלליות והוגנות כקבוע בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת.
אם לא ניתן יהיה לעתור לבית המשפט כנגד פגיעה באופי הבחירות כפי שהוא מעוגן בחוק היסוד, מדובר בקץ הדמוקרטיה בישראל. זה לא תסריט מדומיין: הרעיון לבטל את זכות הערעור לבית המשפט על החלטות הוועדה כבר עלה בעבר, וכאמור, בדיונים סביב ההסכמים הקואליציוניים עלו היוזמות לשנות את סעיף 7א כך שיכוון יותר לפסילת רשימות ומועמדים ערבים, ולא מועמדים המסיתים לגזענות.
הליך הבחירות הוא הלב הפועם של הדמוקרטיה, ובישראל מדובר בלב שברירי במיוחד. גם כך במצב הקיים בישראל, שבו מליאת ועדת הבחירות המרכזית היא גוף פוליטי. אמנם מטה הוועדה הוא מקצועי ובלתי תלוי, אבל הסמכויות נתונות בידי מליאת הוועדה. למעשה, במצב הקיים בישראל, סיעות הקואליציה לא צריכות לשנות הרבה כדי לשלוט בהליך הבחירות: לתת הוראות לנציגיה בוועדה (שחלקם הם חברי כנסת, לדוגמה אופיר כץ ושמחה רוטמן הם חברי הוועדה כיום) ובמקביל להעביר חקיקה שתסיר כל מגבלה מדרכה של הוועדה ותצמצם משמעותית את המרחק בינינו לבין הכאוס המקסיקני.
המאמר פורסם לראשונה ב-ynet