אלה שחושבים ש"הכל מפוזיציה" שואפים לפוליטיזציה של המשפט
לוין ורוטמן צובעים את מאות המזהירים מפני ההפיכה המשטרית – כלכלנים, משפטנים וחוקרי מדיניות – כ"פועלים מפוזיציה". למעשה, הם פועלים בהשפעת אינטרס עצמי שהפתרון הנכון לו הוא דווקא הגברת עצמאות המוסדות וניתוקם מהאינטרסים של מקבלי ההחלטות.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
המושגים "פוזיציה ו"ניגוד עניינים" מופיעים רבות בשיח על המהפכה המשפטית. יש הרואים בכל היוזמה מטרה לחלץ את נתניהו מהמשפט והגברת השליטה הפוליטית של הרוב הקואליציוני ברשות השופטת, בתקשורת ובגופי אכיפת החוק. מנגד, יש הטוענים כי המתנגדים מונעים מפוזיציה, כדי לשמר מעין מעוז שמאלני בבתי המשפט. חלק גדול מן הוויכוח בנוי בעצם על התפיסה שאין שום אותנטיות בטענות עצמם, וכי הדבר היחיד המעניין כל צד הוא לקדם את האינטרס האישי שלו. תפיסת הפוזיציה חלחלה גם ליחס של המומחים המעורבים בשיח על הברכה והקללה ביוזמות לוין-רוטמן.
כך, למשל, במצב שבו עשרות כלכלנים וזוכי פרס נובל מהעולם, מאות כלכלנים בישראל, מאות משפטנים בישראל ובעולם, מאות חוקרי מדעי המדינה, חוקרי תורת המשחקים וחוקרי מדיניות ציבורית ולמעשה כמעט כל תחום דעת רלוונטי מצביעים על החשיבות של עצמאות מוסדית לכלכלה, למינהל התקין ולהגנה על זכויות האדם, מרשים לעצמם מקדמי היוזמה לפסול את כולם בטענה שהם מדברים מפוזיציה ולא על בסיס מחקר, ובאותה נשימה להישען על קומץ מומחים שמצדיק את עמדתם. נעיר במאמר מוסגר: גם אם נניח לצורך הדיון שהאיכות האקדמית של המתנגדים והתומכים, זהה, ישאל עצמו כל אחד האם היה עובר ניתוח כשכמעט כל המומחים הרלוונטיים מתריעים על הסכנות שבו רק בשל העובדה שאולי הם מדברים מפוזיציה, וכי מצא רופא אחד אמיץ המוכן לערוך לו את הניתוח ללא דיחוי?
עם זאת, צריך לשים לב שבעת ובעונה אחת מאשימים לוין ורוטמן את כל המומחים המזהירים מהרפורמה ככאלו הפועלים מפוזיציה ומנגד מובילים מהלך שכל כולו משמעותו שנושאי תפקידים, שבעבר נותקו מהמשחק הפוליטי, ימונו ויקודמו על ידי פוליטיקאים. כלומר אלה המאמינים כי הכל מפוזיציה בעצם רוצים לקחת שופטים ויועצים משפטיים ולהפוך אותם לתלויים בקידומם בגורמים פוליטיים.
סתירה זו יכולה להיות מוסברת באמצעות כמה תובנות מתחום האתיקה ההתנהגותית. המחקרים בתחום העוסקים בהשפעת האינטרס העצמי על החשיבה וההתנהגות מראים כי אינטרס עצמי אכן משפיע מאוד על ההתנהגות של אנשים (ימנים ושמאלנים כאחד). המחקרים בתחום מראים גם כי על פי רוב אנשים מתקשים לזהות את השפעות האינטרס העצמי על האופן שבו הם עצמם מקבלים החלטות. עם זאת, אנחנו טובים יותר בלייחס השפעות של אינטרס עצמי להחלטות ועמדות של אחרים, בפרט כאשר אלו מאיימות על תפיסת העצמי שלנו.
במובן זה, העמדה של אתיקה התנהגותית תחשוד אף יותר מתחומי ידע אחרים בהיקף ההשפעה של האינטרס העצמי על תהליכי קבלת ההחלטות של אנשים, ללא קשר לעמדתם הפוליטית. כך, למשל, כותב טור זה הוא מהאקדמיה המשפטית שמתנגדת ברובה למהפכה, אם כי באוניברסיטה שמרנית יותר – בר אילן - ומשמש גם כעמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. האם עובדה זו משפיעה עליי? בוודאי, כולנו, ובכלל זה השופטים, חשופים להטיות. אבל הפתרון שמצאו בהקשרים משפטיים רבים, הוא לייצר מוסדות עצמאיים שמנותקים ככל הניתן מאינטרס עצמי ומפקחים על החלטות של כאלה החשופים יותר לאינטרס העצמי שלהם
הפתרון להיקף ההשפעה של ה"פוזיציה", הוא לא עוד משרות אמון או שליטה פוליטית ברשות השופטת אלא בדיוק להפך: יותר מסך בערות בקבלת ההחלטות, יותר מוסדות עצמאיים ומקצועיים שיש להם היכולת לקבל החלטות שהן כמה שיותר מנותקות מהאינטרס העצמי של מקבל ההחלטה.
מבלי להידרש להכרעה האם רמתם הערכית של השופטים גבוהה משל הפוליטיקאים, מוסד השפיטה מעוצב כדי לנסות ולמזער את האינטרס העצמי של השופטים, על ידי כך שהם נבחרים לכל החיים, לא חייבים את בחירתם לאיש, מרוויחים היטב, מתנתקים מפעילויות מפלגות ולא מכבדות ועוד. הפוליטיקאים, צריכים להיבחר, לעיתים על ידי בסיס הומוגני מאוד של תומכים, זקוקים לכסף ויחסי ציבור אוהדים כדי להיבחר ומכהנים פרקי זמן קצרים והולכים, בשל אי היציבות של המערכת הפוליטית, כל אלה הופכים אותם, מבלי לטעון לבעיה ברמתם הערכית, לבעלי יכולת פחותה להתנתק מהאינטרס העצמי שעשוי להשפיע על התנהלותם. הניסיון להגדיל את ההשפעה הפוליטית על הרשות השופטת, הייעוץ המשפטי וחלקים מהרשות המבצעת, תוך האשמת כל המומחים המתנגדים כפועלים מפוזיציה, סובל מכשל פנימי. אמת, כולנו מוטים ומושפעים מאינטרס עצמי הרבה יותר מכפי שאנחנו יודעים, אך לשם כך נוצרו מוסדות. הגדלת השליטה הפוליטית באותם מוסדות היא ודאי לא הדרך להפוך אותם לענייניים ומנותקים מהשפעות אינטרסנטיות.
המאמר פורסם לראשונה ב"וואלה!"