כבוד הנשיא הרצוג, כך לא בונים הסכמה רחבה
הסדרים חוקתיים לא יכולים להיעשות "תוך זמן קצר", כפי שאמר הנשיא. כינון חוק יסוד: החקיקה לא מקודם במשך שנים ובפסקת התגברות אין לעסוק ללא הצבת מגילת זכויות אדם ראויה – הכל מצריך הליך מעמיק ורציני.
Photo by Nati Shohat/Flash90
נשיא המדינה יצחק הרצוג קרא בתחילת השבוע לנציגי רשויות השלטון לפנות להידברות. הוא אמר שאפשר להגיע להסכם "תוך זמן קצר", על בסיס העקרונות שאותם הוא פירט בנאומו.
יש מקום לברך את נשיא המדינה על הניסיון לעצור את הליך החקיקה הדורסני של ההפיכה המשטרית. במיוחד חשובה קריאתו המפורשת שלא להביא את החוק לקריאה ראשונה ואת העובדה כי גם הנשיא, כמו רבים כל כך, רואה ב"רפורמה" פוטנציאל להשפעה לרעה על יסודותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל. זו הרי הטענה המרכזית לאורך כל הדרך: ההצעות של לוין ורוטמן שוברות את עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי ואם יעברו - ישראל לא תהיה עוד דמוקרטית.
מבלי להיכנס לדיון על חמשת העקרונות שאותם הציב הנשיא, אני מבקשת להתייחס להליך הראוי לגיבוש אותן "הסכמות", עליהן הוא דיבר.
ה"רפורמה" שאותה הציג שר המשפטים עוסקת בשינוי כללי המשחק של המדינה ובשינוי הסמכויות הבסיסיות של "השחקנים" שלה: פוליטיזציה של מינוי שופטים, שמשמעותה שליטה פוליטית ברשות השופטת (במקום רשות עצמאית); פסקת התגברות וקביעה שבית המשפט לא יוכל לבטל חוקי יסוד, שמשמעותן ביטול הפרדת הרשויות וריכוז כוח בלתי מוגבל בידי השלטון; וביטול עילת הסבירות בצד הפיכתם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למשרות אמון, דבר שיאפשר לממשלה לקבל כל החלטה, ככל העולה על רוחה, גם כאלה שהן מושחתות או פוגעות בזכויות שלנו, בלא כל מגבלה. זו רשימת הנושאים שנמצאת "על השולחן".
שינויים אלה דורשים תיקונים משמעותיים בחוקי היסוד שלנו, שהם הפרקים של החוקה. עד השנים האחרונות, ההתייחסות לכינונם של חוקי היסוד ולשינויים בהם הייתה זהירה, ברובה איטית ומתוך הסכמה רחבה. אלא שהפעם נדמה שהממשלה רוצה בכוח, להשיג עוד יותר כוח. אנו עדים להליך בוועדת חוקה שלא היה כמותו; מהיר ודורסני, לעיתים מבזה ומשפיל עד כי נדמה שהדהירה אל המטרה – אישור מהיר של ה"רפורמה" - מקדשת את כל האמצעים.
דווקא בשל כך הפתיעה אמירתו של הנשיא כי אפשר להגיע להסכם "תוך זמן קצר". אלא שהסדרים חוקתיים לא יכולים להיעשות "תוך זמן קצר". כינונו של חוק יסוד: החקיקה הוא דבר מורכב במיוחד, ששנים רבות לא מצליחים לקדם. הסדרת היחסים שבין הרשויות, באופן שיזכה להסכמה רחבה ויפתור אחת ולתמיד את הכשלים אינו עניין של "ימים".
איך אפשר לדבר על "פסקת התגברות" בלי להציב מגילת זכויות אדם ראויה לאזרחים ולבחון האם ישנן זכויות שעליהן לא ניתן יהיה להתגבר? וגם אז, התגברות לפרק זמן מסוים? או בהליך מסוים? ואם הסדר פסילת החוקים בידי בג"ץ יהיה ברוב גדול, או שהחוק שנפסל יוחזר למשל לכנסת, אז אולי בכלל לא צריך התגברות? גם חקיקתם של חוקי יסוד לא יכולה לכלול רק ארבע קריאות ורוב גדול מבלי שהסדרנו את מעמדם של חוקי היסוד הקיימים ואת השאלה האם כל הסעיפים בהם אכן ראויים ל"שריון" ברוב גדול. ועוד לא דיברנו על הכרזת העצמאות ועל עקרונות היסוד שלה, שבלעדיהם קשה לחשוב על הסדר חוקתי.
הסדרים חוקתיים מחייבים הליך מיוחד ובעיקר מקיף ומעמיק. הליך ראוי, מכובד ורציני, בהסכמה רחבה. אי אפשר לנהל דיון על הסדרים חוקתיים מוסכמים כל עוד הצעת ה"רפורמה" היא הבסיס לדיון עצמו או תלויה כחרב על צווארם של המתנגדים לה. הסדרים חוקתיים מחייבים דיאלוג אמיתי, דיון הגון ובתום לב. מה שקורה מסביבנו מלמד שנכון לעכשיו אין כל נכונות לדיאלוג כזה.
על כן, אדוני הנשיא, אי אפשר לנהל דיון על הסדרים חוקתיים ולהגיע להסכם "תוך ימים". אפשר בהחלט – כדבריך - לקדם ועדה שתעסוק בגיבוש הסכמות אולי- על ההליך עצמו.
המאמר פורסם לראשונה ב-N12