ההנהגה החרדית נזכרה בקיומו של הציבור
שימוש בסרטונים ובווטסאפ, לצד שדרוגו של אריה דרעי בסולם הדרגות הרוחני, מבשרים את ניצני הדמוקרטיזציה המפתיעה בהנהגה החרדית שמתפתחת לצד דגם המנהיגות המסורתית.
Photo by Olivier Fitoussi/Flash90
עם פרסום החלטת בג"ץ הפוסלת את ח"כ אריה דרעי מלכהן כשר החלה העלייה לרגל לרחוב הקבלן בירושלים. בפנים חתומות השתרכו קודקודי הפוליטיקה הישראלית בזה אחר זה לשחר את פני חתן האירוע ולחזקו. מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס הגדילה לעשות והוציאה הודעת זעזוע מהפסיקה, שבה כינתה את דרעי "שלוחא דרחמנא", כלומר שליח הבורא עלי אדמות. הכינוי הרווח בעולם החרדי לפוליטיקאים הוא "שלוחי דרבנן" – שלוחי הרבנים, אולם עתה הוקפץ דרעי והפך באחת לשליחו הישיר של הבורא.
נסיקתו המרשימה של דרעי בסולם הדרגות הרוחני והפיכתו לנציגו של בורא עולם בכבודו ובעצמו משתלבת במגמה כוללת שניתן לזהות בעת האחרונה. זה שנים הכרזות המעודדות להצביע למפלגות חרדיות מצטטות את הפסוק: "ועשית ככל אשר יורוך". במקורו אמנם מתייחס הפסוק לבית הדין הגדול שישב בבית המקדש, אך בעולם החרדי הורחבה הפרשנות והוחלה גם על ציווי מאת הרבנים בכלל, ובכל הקשור לפוליטיקה בפרט. בבחירות האחרונות הגדילו הקופירייטרים החרדים לעשות וטבעו חידוש דתי משלהם. על גבי מודעות ענק נמרחה תמונתו של הרב אדלשטיין, מנהיג הציבור הליטאי, לצד הפסוק המצווה: "אליו תשמעון". ציווי זה מתייחס לכל הדעות אך ורק לנביא בלבד, אך תורה חדשה יצאה מאת הקופירייטרים של יהדות התורה ובה הפכו דברי הרב לציווי הנביא, ובמשתמע את הדברים שבפיו לדברי הבורא.
אינפלציית התארים והציוויים הללו איננה מקרית. לפני כחודשיים התרחשה רעידת אדמה קטנה בפוליטיקה החרדית, שרישומה ניכר היה רק בסיסמוגרפיים רגישים ביותר. למעשה, אלמלא רעידת המשנה שהתרחשה בשבוע שעבר ניתן היה בקלות לפספס לחלוטין את תזוזת העומק הטקטונית של לוחות פני עולם הפוליטיקה החרדי.
לפי כחודשיים התקיים בבית שמש כינוס צנוע לצעירים תומכי מפלגת אגודת ישראל ונטלו בו חלק שר השיכון הנכנס, יצחק גולדקנופף, וח"כ טסלר. אלה מצדם התחייבו להיות קשובים לציבור הצעיר ולאלה שיצאו לשוק העבודה ולהמשיך לשמור איתם על קשר רציף במהלך הקדנציה כולה. גם ח"כ יצחק פינדרוס מיהדות התורה שחרר בשבוע שעבר פנייה ברשת החברתית החרדית האולטימטיבית – אפליקציית ווטסאפ - סרטון וידאו ובו קרא לציבור להמשיך ולעמוד אתו בקשר רציף לאורך הקדנציה, ופרסם מספר ווטסאפ פעיל שבאמצעותו ניתן לפנות אליו ישירות.
החידוש הגדול לא נעוץ בפניה הפומבית לציבור המודרני ובניסיון להחזירו לחיק המפלגה. אפילו השימוש הגלוי של חבר כנסת חרדי באינטרנט, שאך לפני כמה שנים נאסר עליו ואף עתה השימוש בו הוא לכל הפחות בגדר Frowned upon"" במקרה הטוב, גם הוא איננו בבחינת רעידת אדמה. החידוש ההיסטורי הוא עלייתו של מוקד כוח חדש שצריך לתת לו דין וחשבון רציף: הציבור.
חלק מהקוראים מכיר את הקונספט הזה היטב: הוא מכנה אותו "דמוקרטיה ייצוגית" ורואה בו דבר מובן מאליו. אולם הציבור החרדי מתחנך על סט אחר של ערכים. הביטוי המוצלח ביותר של המוטו החרדי הפוליטי הובע על ידי ח"כ ליצמן לפני מספר שנים, בריאיון שבו אמר בפשטות שלציבור החרדי אין זכות בחירה אלא חובת הצבעה. בעולם החרדי הפוליטיקה נתפסת כמגרש שבו יש להגשים את מטרת העל: חיים דתיים מלאים. השכבה העסקנית אמורה להיות כפופה להנהגה הרבנית, וזו מצדה מכווינה ומנווטת את העסקנים כיצד לנהוג ומה לעשות על מנת לבנות מרחב המאפשר חיים דתיים מלאים. בתמונה הזו הציבור אינו הדובר הראשי, ואפילו לא צלע בעלת משקל שווה בקבלת ההחלטות, אלא הוא דומה יותר לילד הנמסר על ידי ההורה – הרבנים, לידי המחנך – העסקנים, שאמורים ליישם את המדיניות הטובה ביותר עבור הילד כפי שמתווים אותה המבוגרים האחראים.
מקס ובר, ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית, אפיין דפוסים שונים של מנהיגות. דפוס אחד הוא המנהיגות המסורתית. כשמה, מנהיגות זו שואבת את כוחה וסמכותה מהעבר המפואר ומהמסורת, והציבור נשמע לה כיוון שהיא מבטאת נאמנה את אורח חייו ומסורותיו. דפוס מנהיגותי אחר הוא המנהיגות הכריזמטית. מנהיגות זו שואבת את כוחה מאמון הציבור הניתן בה אישית, בשל אותה תכונה חמקמקה וקשה לתיאור, אולם מזהים אותה כשנפגשים בה – כריזמה. דפוס שלישי הוא המנהיגות האדמיניסטרטיבית, השואבת את כוחה מהתפקיד שאותו היא מאיישת בתוך המבנה הביורוקרטי של המדינה המודרנית.
עד עתה ההנהגה הפוליטית הקלאסית של הציבור החרדי נמנתה בבירור על הדפוס הראשון: המנהיגות המסורתית. הפנייה לציבור, שמתחילה כרגע כפנייה ממוקדת לציבור המודרני יותר, אולם עתידה להכניס מושגים וצורת שיח שישפיעו גם על המיינסטרים, היא בבחינת שינוי טקטוני של מבנה ההנהגה הקלאסי. לצד דגם המנהיגות המסורתית, הולך ומתפתח דגם מנהיגות הקרוב יותר לזה האדמיניסטרטיבי.
כמו תנועה טקטונית עמוקה המתרחשת אט-אט, כמעט לא מורגשת, אך משנה לחלוטין את פני השטח ומעצבת מחדש גבולות גאוגרפיים וסוציולוגיים. כך גם מתרחשת התנועה לקראת דמוקרטיזציה של ההנהגה הפוליטית החרדית. את מלא היקפה ומשמעותה רק הזמן החולף יסגיר, אולם את ניצניה ניתן לראות כבר היום.
המאמר פורסם לראשונה ב"מקור ראשון"