מי ידאג למתגיירים?

המטרה של הצעת חוק הגיור הייתה לבזר את סמכויות הגיור – רעיון חיובי ונכון כשלעצמו. ואולם במקום מהפכה שתרחיב את מעגל המגיירים נותרנו עם הצעה מצומקת. נתנאל פישר דן בהצעת חוק הגיור וגורס כי מדובר בהצעה בעייתית מאוד, שכן היא כורכת את תהליך הגיור עם מעמדם של הזרמים שאינם אורתודוקסיים. התוצאה, לטענתו, היא עימות מיותר, ואפילו מסוכן, בין שתי סוגיות שאינן קשורות זו לזו.

התעוררות המערכת הפוליטית למען מצוקת המתגיירים בישראל היא דבר בעתו. מאז פרישתו של אריאל שרון מיעטו הפוליטיקאים לפעול למען אחת המשימות החברתיות והדתיות החשובות ביותר הניצבות לפני החברה הישראלית: קידום הגיור הממלכתי. מנקודת מבט זו יש לברך את חבר הכנסת דוד רותם על דאגתו לציבור המתגיירים, שהם גם קהל בוחריו הפוטנציאלי. אולם נדמה שמרוב להיטות להוכיח את חריצות חבריה, שכחה מפלגת ישראל ביתנו את כוונתה הראשונית, כך שההצעה שעלתה לדיון השבוע מוטב היה שלא הייתה באה לעולם.

מיסודה, מטרתה של הצעת החוק הייתה לבזר את סמכויות הגיור, רעיון חיובי ונכון כשהוא לעצמו. ואולם במקום ליצור מהפכה ולהרחיב את מעגל המגיירים, נשארה הצעה מצומקת שלפיה רק רבני ערים ורבני שכונות יוכלו בתנאים מגבילים לעסוק בגיור (בניגוד להצעה המקורית שבה גם רבנים אזוריים ורבני יישובים יוכלו לגייר). למותר לציין שהרבנים החרדים המאיישים ברובם המכריע את המשרות הללו לא יפעלו ברוחו של רותם. אגב, ההצעה מתייחסת גם לבעיית ביטולי הגיור, וגם במקרה זה ספק אם הבעיה תיפתר, שכן הוכנסה שם פסקה שלפיה אפשר לערער על תוקף הגיור "מכל טעם אחר". מי שירצה לערער על תקפות גיורים, עושה זאת היום וימשיך לעשות זאת גם לאחר קבלת החוק.

ואולם גם אם ייתכן שאין מדובר באחיזת עיניים ואותם רבנים ספורים שיסכימו לגייר יקדמו במשהו את הפתרון לסוגיה, עדיין מדובר בהצעה בעייתית מאוד, שכן היא כורכת בין אתגר הגיור בישראל ובין מעמד הזרמים שאינם אורתודוקסיים. דבר זה יוצר עימות מיותר ומסוכן בין שתי סוגיות שאינן קשורות זו לזו.

נסביר: בימים אלה עומדת לפני בג"ץ עתירה של התנועה הרפורמית, התובעת להכיר בגיור שחברי התנועה מבצעים בישראל (בג"ץ נטליה דהאן). כדי לזכות בתמיכת החרדים בהצעת החוק, הסכימה ישראל ביתנו לקבע את המונופול האורתודוקסי על הגיור בישראל, במטרה לשמוט את העתירה. לכן הרב הראשי קרא לש"ס לפרוש מהקואליציה אם לא תתקבל ההצעה: לא משום שהוא רוצה לקדם את הגיור, אלא משום שהוא רוצה לחסום את ההכרה בגיור הרפורמי. לכן נתניהו מסרב לתמוך בהצעת החוק. הוא מבין היטב שמטרתה הסמויה לפתוח חזית מול יהודי ארצות הברית. הללו טוענים, ובצדק רב מבחינתם, שהם יתקשו לתמוך בישראל מבחינה פוליטית וכלכלית בשעה קשה זו כאשר היא עולבת בהם.

איני חסיד של האקטיביזם השיפוטי, ולדעתי הכנסת היא המקום המתאים לקביעת גבולות הקולקטיב. לכן מוטב שנציגי הציבור הם שיכריעו בשאלה זו, ולא בית המשפט. אבל מדוע לכרוך שתי סוגיות לא קשורות? מדוע כדי ליצור מצג שווא של עזרה למתגיירים, מכניסים בדלת האחורית את הסכסוך עם הקהילה היהודית הגדולה והחשובה בארצות הברית?

אם הרבנות חפצה לעזור למתגיירים להלן כמה הצעות: כיום בסמכותה (על פי פקודת ההמרה) לבזר את סמכויות הגיור. היא יכולה להסמיך שורה ארוכה של רבני יישובים ורבנים נוספים - אותם רבנים שהיא הסמיכה לחתן ולתת תעודות כשרות - גם ללא חוק רותם. היא גם יכולה להסמיך רשמי נישואין נוספים או לדאוג לעצור את מגפת ביטולי הגיורים. כסמכות הרוחנית וההלכתית העליונה היא גם יכולה להוביל מדיניות הלכתית מקלה יותר מזו הנוכחית, והיא גם יכולה לקרוא לקהילות לתמוך במתגיירים תוך כדי הליך גיורם. בקיצור, יש עוד הרבה מה לעשות כדי לפעול למען הגיור בישראל, והרבה ישמחו לעשות כן אם הרבנות הראשית תוביל את המהלך.

אך אם ש"ס והרבנות, ובמידה רבה גם ישראל ביתנו אינם מעוניינים לסייע בקידום הגיור, אלא להיאבק מאבק (לגיטימי וחשוב!) על המונופול האורתודוקסי בישראל, אנא, לא על גבם של המתגיירים.

מר נתנאל פישר כותב עבודת דוקטור במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית על מדיניות הגיור וכותב נייר מדיניות יחד עם פרופ' ידידיה שטרן למען קידום הגיור בישראל.

עוד בנושא

מאמרים

שחר ליפשיץ, לא לילד הזה התפללנו: על ההחמצה שבהצעת חוק ברית הזוגיות, 10.3.2010

ידידיה שטרן, גיור ישראלי, 3.2.2009

מחקרים

שחר ליפשיץ, ברית הזוגיות, 2006