ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה ה-37 | הדרישה לתיקון הוראת בנק ישראל בדבר הגדלת שיעור ההלוואות לכל מטרה

הגדלת שיעור ההלוואות תעמיק את ה"בור" הפיננסי שנמצאות בו משפחות חרדיות רבות, באופן שעתיד לפגוע בהן ובאוכלוסייה החרדית כולה. פתרון הולם הוא הגדלת ההכנסות מעבודה בקרב גברים חרדים.

Photo by Olivier Fitoussi/Flash90

דרישת יהדות התורה לבחון אפשרות לתיקון הוראות בנק ישראל (סעיף 97 בהסכם הקואליציוני) מעוררת חשש לפגיעה בעצמאות הפיקוח על הבנקים (שנמצא בתוך בנק ישראל), וביכולת שלו לשמור על יציבות הבנקים ועל האינטרס של ציבור הלווים – בראשם הציבור החרדי, שהרחבת החובות שלו תקל עליו בטווח הקצר, אך תסבך אותו בחובות שיתקשה להחזיר בטווח הארוך.

ברור לכל שהריבית הגבוהה השוררת כיום בשוק מפריעה למי שנמצא בגירעון, כלומר לווה יותר ממה שהוא חוסך, וכזה הוא רוב הציבור החרדי. במחקרם על ההתנהלות הכלכלית של משקי הבית החרדים מצאו לוונטל, גורדון ומלאך (2022) שהחוב הממוצע של משק בית חרדי עומד על כחצי מיליון ש"ח (נכון ל-2019) לעומת חיסכון ממוצע של כעשירית מכך. מכאן באה הדרישה של ח"כ משה גפני להגביל את הריבית על המשכנתאות (דרישה שבינתיים התחלפה בהצעת חוק פושרת ביותר, שלא תשיג את המטרה). נמצא גם שההוצאה הממוצעת של משק בית חרדי גבוהה במידה רבה מההכנסה.

גירעון כזה מאלץ למצוא מקור מימון חלופי, זול ככל שניתן. נתונים עדכניים מראים כי קרוב למחצית ממשקי הבית החרדיים לוקחים הלוואות מגמ"ח (גמילות חסדים) – הלוואות שאינן נושאות ריבית, אך סכומן מוגבל. מי שהסכומים מהגמ"ח אינם מספיקים לו מחפש מקור נוסף ומכאן הרעיון לקחת הלוואה לכל מטרה מהבנק. הלוואה לכל מטרה היא הלוואה נוספת כנגד משכון נכס נדל"ני, מעבר להלוואה שנלקחה על מנת לממן את רכישת הנכס (משכנתא). הבעלות על דירות בקרב חרדים היא גבוהה בהשוואה לאוכלוסייה היהודית הלא-חרדית, בין היתר בשל הנוהג לרכוש דירה מיד עם החתונה, ולפיכך הלוואה לכל מטרה היא נגישה להם יחסית: הנכס כבר ממושכן ונותר רק להגיע לבנק ולהגדיל את סכום ההלוואה. זו אמנם הלוואה יקרה יותר מההלוואה לדיור כיוון שהיא מסוכנת יותר, וגם יקרה יותר לבנקים, אך זוהי הלוואה זולה יחסית להלוואות האחרות שאפשר לקבל בבנקים, כאלה שאין כנגדן בטוחה, למשל הלוואה ברגע.

לאחרונה פורסם (בדוח של הצוות הבין-משרדי לגיבוש תכנית לאומית להגברת ההכלה הפיננסית – יולי 2022) שהבנקים שמחים לתת הלוואות לחרדים, משום שהם נחשבים לווים טובים בעלי סיכויים נמוכים להגיע לחדלות פירעון. הבנקים יודעים שיקבלו את הכסף בחזרה. אם כך, מדוע נדרשת התערבות של הממשלה בהוראות בנק ישראל? כיוון שגם ההלוואה לכל מטרה מוגבלת בסכום (ביחס לשווי הנכס), ואת המגבלה הזו רוצה מפלגת יהדות התורה להוריד, או לפחות לרכך. הבעיה היא שזו עשויה להיות הטבה אחת יותר מדי. היא צפויה דווקא לפגוע בחרדים ובשם הטוב שלהם כלווים. אם במקום להתמקד במאמצים לסגור את הפער בין הכנסות להוצאות, למשל על ידי הגדלת ההכנסה מעבודה, או צמצום הצריכה, אפשר יהיה בטווח הזמן הקרוב להגדיל את ההלוואות שמממנות את הפער הזה, לווים רבים יותר יגיעו בטווח הבינוני והארוך לחדלות פירעון.

ככל שיהיו יותר הלוואות כושלות במגזר החרדי, כך יתייקרו בעתיד ההלוואות שיתנו הבנקים לציבור הזה. סיכון האשראי מתומחר היטב בריביות על הלוואות. כבר עכשיו עליית מחירי הדיור מציבה אתגרים פיננסיים קשים בפני משקי הבית בכל האוכלוסיות בישראל, בכללן גם האוכלוסייה החרדית. האפשרות להגדיל את שיעור ההלוואות תעמיק את ה"בור" הפיננסי שנמצאות בו משפחות חרדיות רבות, באופן שעתיד לפגוע בהן ובאוכלוסייה החרדית כולה. פתרון עדיף למשפחות החרדיות ולמשק כולו הוא לנסות ולהגדיל את ההכנסות מעבודה, בעיקר בקרב גברים חרדים.