התכנית המשפטית של השר יריב לוין: מספר הקסם 61 יקנה לשלטון כוח בלתי מוגבל
פסקת ההתגברות, ביטול עילת הסבירות, חוק היועמ"שים ויתר היוזמות מבשרות את מות הממלכתיות וסוללות את הדרך לשחיתות שלטונית ולפגיעה בזכויות אזרח.
Photo by Olivier Fitoussi/Flash90
על חמישה נושאים עיקריים דיבר שר המשפטים יריב לוין: על פסקת התגברות ברוב של 61, על ביטול עילת הסבירות, על כך שבית המשפט העליון לא יכול לבטל חוקי יסוד, על כך שהיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה יהיו משרות אמון ועל שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים.
מה משותף לכל ההצעות האלה? ראשית, כנראה שהן מבשרות את מותה של הממלכתיות. מה שכרגע ממלכתי, מקצועי, נייטרלי ואובייקטיבי במערכות הציבוריות – יהפוך להיות "של השלטון". "משלנו". זו המשילות האמיתית, משילות משורש המילה "משלנו". השופטים ייבחרו בידי פוליטיקאים, היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה ימונו בידי השר או בידי המנכ"ל - ידו הארוכה. אגב, נזכיר גם את הסעיפים בהסכמים הקואליציוניים שלפיהם יבוטלו ועדות האיתור ונבחרת הדירקטורים. הכל יעבור "פוליטיזציה". קשרים במקום כישורים.
שנית, השלטון מבקש כוח בלתי מוגבל. לשם כך מספר הקסם הוא 61. בישראל, 61 חברי כנסת זה כל מה שצריך כדי לשנות את כל כללי היסוד, את חוקי המשחק, את שיטת המשטר, לשנות את סמכות בתי המשפט, להגביל או אפילו למחוק את כל זכויות האדם שלנו. כוח מוחלט. בישראל, בניגוד לרוב הדמוקרטיות, הרשות השופטת היא כמעט הגורם היחיד הבולם את כוחו של השלטון. אין חוקה נוקשה ויציבה, אין שני בתי פרלמנט, אין נשיא עם זכות וטו, אין בחירות אזוריות, אין בתי משפט בין-לאומיים מעלינו.
קחו למשל את פסקת ההתגברות. על פי ההצעה, הכנסת תוכל לחוקק מחדש חוק, כזה שנפסל על ידי בג"ץ בגלל פגיעה לא מידתית בזכויות שלנו, ברוב של 61. המשמעות? כוח מוחלט לרוב קואליציוני. ומי זה בדיוק "הרוב הקואליציוני"? אצלנו הממשלה הרי שולטת בכנסת, ואם שניים או שלושה ראשי סיעות דורשים חוק מסוים - "אחרת אין קואליציה" – הנה הרוב הקואליציוני. הכנסת תוכל לחוקק חוקים ככל העולה על רוחה ברוב של 61 ,בלא כל מגבלה. מתגברים. לא על בית המשפט. מתגברים על הזכויות שלנו. פשוטו כמשמעו.
קחו את ביטול עילת הסבירות. הסבירות משמשת את בית המשפט כדי לפסול, במקרים חריגים, החלטות שלטוניות קיצוניות במיוחד, למשל כזו שהתקבלה מתוך שיקולים זרים ובלי שניתן משקל ראוי לשיקולים רלוונטיים. רק בשנה שעברה נפסק כי החלטתו של שר האוצר להפסיק את סבסוד מעונות היום עבור משפחות אברכים באופן מיידי, ללא שום תקופת היערכות, היתה בלתי סבירה באופן קיצוני. גם ההחלטה שלא למגן כיתות בבתי ספר בשדרות היתה החלטה בלתי סבירה. המשמעות? יכולת בלתי מוגבלת של השרים לקבל כל החלטה העולה על רוחם, למשל לפגוע בזכויות האזרח באופן קיצוני או לפעול תוך שחיתות שלטונית. שוב, כוח בלתי מוגבל.
השינויים המוצעים תואמים לא רק את עמדתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו וסיעת הליכוד, אלא בוודאי את האג'נדה של מפלגת הציונות הדתית. כל ההצעות מופיעות בתוכנית הרפורמות "חוק וצדק" שכתבו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ויו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת שמחה רוטמן. הם כינו אותה "ריסטרט" למערכת המשפט. restart זה בוודאי לא. אולי כיבוי - turn off - מתאים יותר.
המאמר פורסם לראשונה ב-N12