ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה ה-37 | שלילת אזרחות וגירוש מחבלים
לשלילת אזרחות והותרת אדם ללא רישיון תושבות אין אח ורע בעולם. גם אם תכלית המהלך ראויה, הפגיעה היא בלתי מידתית.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
בשנת 2008, ומאוחר יותר בשנת 2017, תוקן חוק האזרחות באופן המאפשר ביטול אזרחות. על פי סעיף 11 לחוק האזרחות, בית המשפט לעניינים מנהליים, לפי בקשתו של שר הפנים, רשאי לבטל את אזרחותו של מי שהורשע בביצוע מעשה טרור או מעשה של בגידה במדינה. לפי סעיף 11א' לאותו חוק, יכול בית המשפט שהרשיע אזרח ישראלי בעבירות טרור לבטל את אזרחות המורשע. ביטול האזרחות מותנה בכך שאם לאזרח אין אזרחות אחרת, הרי שיינתן לו רישיון ישיבה בישראל.
על תיקונים אלו לחוק האזרחות נמתחה ביקורת רבה, שכן אין בעולם הדמוקרטי אף לא מדינה אחת המאפשרת שלילת אזרחות למי שיוותר חסר אזרחות עקב השלילה. אולם, בית המשפט העליון אישר את עמידתו של החוק בתנאי פסקת ההגבלה. [עע"מ 8277/17 זיוד נ' שר הפנים (21.7.2022)]. עם זאת, בית המשפט קבע כי מי שיוותר חסר אזרחות עקב ביטול האזרחות צריך לקבל רישיון ישיבת קבע בישראל (בדומה לתושבי מזרח ירושלים).
כפי הנראה, הסעיפים בהסכם הקואליציוני מתייחסים להצעת החוק שהוגשה בכנסות האחרונות שלפיה תבוטל אזרחותו הישראלית (או יבוטל רישיון ישיבת הקבע אם מדובר תושב מזרח ירושלים), של מי שקיבל תשלום מהרשות הפלסטינית בעת שישב בכלא. ביטול זה של האזרחות יחול אף אם אין כל אזרחות אחרת. מי שבוטלה אזרחותו וסיים לרצות את תקופת מאסרו, יועבר לרשות הפלסטינית. כלומר: לא יינתן לו מעמד של תושבות קבע בישראל.
שלילת אזרחות והותרה של אדם ללא אזרחות וללא רישיון תושבות אינה קיימת, כאמור, באף לא מדינה אחת בעולם. גם אם התכלית שביסוד ביטול האזרחות היא תכלית ראויה, הרי שהפגיעה בזכות לאזרחות הנוצרת כתוצאה מפגיעה כזו היא בלתי מידתית.