תיקון חוק איסור הפליה ייתן אור ירוק להפליה

כניסות נפרדות למרפאות, הפרדה באתרי טבע, הימנעות מאספקת מוצר בשל אמונה דתית ויצירת אזורי מגורים דתיים סגורים הן חלק קטן מהפגיעות האפשריות בערכי השוויון וכבוד האדם בשל תיקון החוק. גם אם החקיקה תסוכל, האהדה שצברה בכנסת מדאיגה.

האמצעי החוקי המרכזי שיכול לחייב צוות רפואי לשרת כל אדם, בית עסק לשרת כל אדם ובעל נכס להשכיר את דירתו לדורש ללא הבחנה בלאום, נטייה מינית או כל השתייכות קבוצתית אחרת, הוא חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. חוק זה נחקק בשנת 2000 בעיקר כדי למנוע ממועדונים לערוך סלקציה על בסיס בכניסה אליהם, לאחר ריבוי מקרים שבהם רק על בסיס חזות לא אפשרו כניסה.

לאחר שנחקק, נועד לקדם את השוויון, למגר הפליה וגזענות ולמנוע פגיעה קשה בכבוד האדם. מאז נחקק, הוא משמש מסגרת נורמטיבית חשובה ומרכזית המגנה על נשים, מזרחים, ערבים, להט"בים וקבוצות נוספות, מפני הפליה. במשך השנים המחוקק אף הגביר את הפיקוח והאכיפה של החוק, זאת כדי לטפל באופן אפקטיבי יותר במקרים פסולים כמו זה של מוטי וודג'ה ואריה שוורץ, שני רואי חשבון שביקשו להיכנס למועדון ורק לאחד מהם הותרה הכניסה: זה שאינו יוצא אתיופיה (מקרה שגרם לתיקון החוק והעברת נטל הראייה לגוף המפלה). כעת, במקום לשמור על חוק ולהבין את חשיבותו, הוסכם בין יהדות התורה לליכוד להוסיף שלושה מרכיבים לחוק, אשר כל אחד מהם, הלכה למעשה, ירוקן מתוכן את מטרת החוק ויפגע קשות בזכות לכבוד האדם ובהגנה על עקרון השוויון.

ראשית, ההצעה להתיר הפרדה מגדרית על ידי שינוי הגדרתה כך שלא תיחשב הפליה אסורה. הפרדה מגדרית היא אחת מאופניה של הדרת הנשים ומתבטאת בהפרדה הנכפית על נשים וגברים, ילדות וילדים במרחבים הציבוריים. במשך כל השנים היתה הסכמה גורפת חוצת ממשלות, לפיה הפרדה מגדרית והדרת נשים היא הפליה אסורה. כך, למשל, החלטת ממשלה 1526 משנת 2014 קבעה כי "תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי היא תופעה חמורה המתאפיינת בהפלייתן של נשים באשר הן נשים המחייבת פעולה ממשלתית אקטיבית לביעורה. זאת מאחר שתופעה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון, שהוא מעקרונותיה המכוננים של מדינת ישראל, ואף אינה עולה בקנה אחד עם מחויבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל לפעול במגוון אמצעים למניעתה של הפליה מגדרית."

האיסור על הפליה בחוק זה הוא התשתית לאיסור להדרת נשים במקרים שונים, כדוגמת פסיקתו של בית המשפט בעניין רדיו קול ברמה (רע"א 6897/14), שם הודגש כי על הרדיו לחדול ממדיניותו המוצהרת להדיר נשים ולא להשמיען ברדיו, וזאת על בסיס חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים. אם החוק יתוקן, הוא יאפשר למקרים כדוגמת זה ואחרים שאירעו בעבר, כמו כניסות נפרדות למרפאות, הפרדה באתרי טבע, הפרדה כפויה בבתי עלמין ובאוטובוסים, להתקיים.

שנית, ההצעה לאפשר לבית עסק פרטי להימנע מאספקת שירות או מוצר בשל אמונה דתית תתן אור ירוק להימנע ממתן שירותים לכל אדם או קבוצה, על רקע השתייכות קבוצתית. קשה ‏לתאר‏ את‏ עוצמת ‏הנזק ‏המוסרי ‏והחינוכי שיכול להיגרם ‏לתשתית ‏הערכית ‏של‏ המדינה, ‏לדמותה ‏ולתדמיתה, ככל שיתאפשר עתה לבעלי עסקים פרטיים להימנע מאספקת שירות או מוצר בשל הגדרה כללית ועמומה של "אמונה דתית" על בסיס‏ סובייקטיבי לחלוטין. זו תהא תעודת כשרות להפליה של קבוצות שונות באוכלוסייה.

אם בעבר על בסיס החוק נאסרה הפליה כנגד תלמידות ממוצא מזרחי כתוצאה מהפליה עדתית במוסדות חינוך לבנות השייכים למוסד בית יעקב בירושלים, נאסרה הפליה כלפי ערבים בבידוק משפיל על ידי חברת תעופה ונפסל סירוב לפרסם פלייר בבית דפוס "צבע הכסף" רק כי העמותה שביקשה את השירות שמה לה למטרה להגן על זכויות להט"בים – שינוי החוק יהפוך מקרים אלה לחוקיים. ראוי לציין כי גם כאשר סטודנט שהוזמן לפעילות אקדמית שבה הוגש אוכל לא כשר, ועל כן לא יכול היה לקחת חלק בפעילות, בית המשפט הכיר בהפליה כנגדו על רקע אורח חיים דתי.

שלישית, ההצעה תאפשר יצירה וקיום קהילות מגורים על רקע דתי, כך שבפועל ניתן יהיה למנוע מאדם לרכוש או לשכור נכס, רק בשל השתייכותו הקבוצתית. ראוי לציין שהפסיקה הכירה בעבר בזכות של קהילות מיעוט המעוניינות לשמר את ייחודיותן הוכרה בפסיקה והיא כשלעצמה איננה מנוגדת לחוק. אולם זכות זו הוכרה כל עוד מוגנות זכויות בסיסיות והסירוב למכור או להשכיר הוא על בסיס אורח חיים ולא על בסיס לאום או נטייה מינית, מצב משפחתי ועוד. בפועל, החשש הוא שתיקון החוק כך שניתן יהיה ליצור קהילות מגורים על בסיס רקע דתי, לא רק יהווה כסות להפליה אסורה אלא שיאפשר לשלב בין התיקונים המוצעים ולהשתית ערכים של הפרדה מגדרית באיזורי מגורים אלו (כדוגמת הפרדה ברחובות, בכניסות נפרדות למבנים ציבוריים), באופן המנוגד לערכי השוויון.

לסיום, בין אם חקיקה זו תעבור בסופו של דבר ותהווה פגיעה דרמטית בערך השוויון וכבוד האדם ובין אם בסופו של דבר תסוכל, קשה שלא לדאוג מכך שהצעות אלו כלל עולות וצוברות אהדה בקרב חברי וחברות כנסת. לא לפני שנים רבות, עת חוקק חוק זה, גורמי קואליציה ואופוזיציה כאחד, חברו להם לעמוד כנגד תופעות גזענות, כדוגמת חבר הכנסת רובי ריבלין (כתוארו אז), שהיה באותה עת באופוזיציה ועל אף זאת תמך "במצב שבו אנחנו נמצאים, בחברה חופשית, פלורליסטית, ועד אשר כל אחד ימצא את דרכו הנכונה...אני באמת חושב, שעשינו עבודה חשובה בוועדת החוקה, חוק ומשפט, כאשר באנו ומצאנו את כל אותם איזונים וגם בלמים ליצרים שיכולים להיות קיימים כאשר אנחנו מחוקקים חוק כזה, תוך אפשרות למתן חופש לפעילות פרטית. אני מציע לכל חברי, גם לאלה שבטוחים שהם צודקים, להתאחד סביב חוק זה".