הפוליטיקה הערבית בישראל: מאזן של חמש מערכות בחירות לכנסת (2019–2022) ואתגרים לעתיד

כל המפלגות הערביות פתחו את מערכת הבחירות במקומות שנחשבו מעוזי תמיכה מובהקים שלהן. בכנסת החדשה הן יתמודדו לא רק עם היותן אופוזיציה לקואליציה ימנית אלא גם עם אופוזיציה לאומית משלהן בזירה החוץ-פרלמנטרית.

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

המערכת הפוליטית הערבית בישראל מורכבת משני רבדים השלובים זה בזה: הרובד האחד – ההתארגנות הפוליטית של המפלגות לקראת הבחירות, והרובד השני – התנהגות המצביעים הערבים ביום הבחירות. נתוני ההצבעה בחברה הערבית בכל מערכת בחירות תלויים בקשרי הגומלין בין שני הרבדים האלה.

בתוך פחות מחמש שנים (2019–2022) נערכו בישראל חמש מערכות בחירות לכנסת. מדובר בתקדים היסטורי בכל משטר דמוקרטי במדינות המפותחות. בתקופה זו לא היו תנודות גדולות בשיעור ההצבעה הכלל-הארצי; שיעור ההצבעה ביישובים שאינם ערביים – דהיינו ביישובים יהודיים ובערים המעורבות – שמר על רמה קבועה (72% בממוצע). לעומת זאת, שיעור השתתפות בבחירות ביישובים הערביים והדרוזיים רשם עליות ומורדות חדות. בד בבד, בשנים האלה נעו המפלגות הערביות ללא הרף בין אחדות לפירוד. בפרק זמן קצר חוותה המערכת הפוליטית הערבית טלטלות ותהפוכות מרחיקות לכת, הן בכל הקשור להתארגנות הפוליטית של המפלגות, הן בשיעורי ההשתתפות של המצביעים. מצב זה מחדד עוד יותר את קשרי הגומלין וההשפעה ההדדית בין שני הרבדים האמורים לעיל.

שיעור ההשתתפות של המצביעים ביישובים הערביים והדרוזיים בבחירות לכנסת ה-25 עמד על 53.2%. מדובר בשיעור גבוה במידה ניכרת בהשוואה לשפל שנמדד בבחירות הקודמות, 2021 (44.6%). מפרספקטיבה בת עשור (2013–2022) נרשם בבחירות האחרונות תקדים: זו הפעם היחידה שבה נרשמה עלייה של ממש בשיעור ההשתתפות של המצביעים הערבים בבחירות לכנסת, למרות שהמערכת הפוליטית הערבית לא הייתה מאוחדת כשם שהייתה בתקופת הרשימה המשותפת. בכל שאר הפעמים בעשור האחרון עלה שיעור ההצבעה במערכת בחירות מסוימת לעומת קודמתה רק כאשר שררה אחדות במערכת הפוליטית הערבית, וירד כאשר שררו פירוד ופילוג בין המפלגות הערביות. החידוש בבחירות האחרונות התבטא במגמה הפוכה זו.

זאת ועוד, העלייה שנרשמה בשיעור ההשתתפות של המצביעים הערבים בבחירות האחרונות לעומת הבחירות שקדמו להן (2021) דומה לעלייה שנרשמה בשיעור ההשתתפות שלהם כאשר הוקמה הרשימה המשותפת (2015), או הוקמה מחדש לאחר מערכת בחירות שבה שרר פיצול בין המפלגות הערביות (ספטמבר 2019). עובדה זו מלמדת כי הפיצול במערכת הפוליטית הערבית בבחירות האחרונות – התמודדותן של שלוש רשימות ערביות המייצגות ארבע מפלגות: רע"מ, חד"ש-תע"ל ובל"ד – לא דיכא את השתתפותם של האזרחים הערבים בבחירות, כפי שקרה בעבר הלא-רחוק, נהפוך הוא.

השתתפות אזרחי ישראל בבחירות לכנסת, 1999–2022 (ב-%)

 

הגורמים לעלייה בשיעור ההצבעה של האזרחים הערבים

מה מסביר את העלייה בשיעור ההצבעה בבחירות האחרונות? אפשר להצביע על שני גורמים עיקריים. הראשון, למרות תנאי פתיחה לא מעודדים, בצל משבר נוסף בשורות הרשימה המשותפת שהוביל להתמודדותן העצמאית של חד"ש-תע"ל ושל בל"ד, כל המפלגות הערביות – לרבות רע"מ שהתמודדה גם הפעם בנפרד – נרתמו במרץ למסע הבחירות שלהן, ופתחו את מערכת הבחירות במקומות שנחשבו מעוזי תמיכה מובהקים שלהן: רע"מ – ביישובי הבדואים (בנגב ובצפון הארץ), חד"ש-תע"ל – באזור נצרת, ובל"ד – בצפון המשולש. ההיענות הציבורית הרחבה לכינוסים הפוליטיים הראשונים שיזמו המפלגות שידרה מסר של הצלחה ויצרה מומנטום חיובי להמשך הדרך. מכאן המשיכו ראשי המפלגות להשקיע את מאמציהם בעבודת שטח ובמפגשים פנים-אל-פנים עם קהל בוחריהם. יתר על כן, הם עשו כמיטב יכולתם להימנע מהטחה הדדית של מסרים שליליים. תחת זאת הם אימצו שיח פוליטי חיובי והבליטו את ייחודיות המצע של מפלגותיהם כדי לעודד את הבוחרים להצביע להם דווקא.

הגורם השני, אומנם תקופת פעילותה של הרשימה המשותפת (2015–2021) עמדה בסימן אחדות השורה ברחוב הערבי, אולם הרשימה המשותפת סבלה מהיעדר סינרגיה בין מרכיביה. חמור מכך, בעבור חלקים גדולים בציבור הערבי טשטשה הרשימה המשותפת את ההבדלים בין המפלגות, והותירה אותם ממורמרים ומתוסכלים לנוכח כישלון האחדות. בבחירות האחרונות שבה המערכת הפוליטית הערבית למבנה המשולש שאפיין אותה עד הקמת הרשימה המשותפת. בפעם הראשונה זה עשור עמדו בפני הבוחרים הערבים שלוש אלטרנטיבות פוליטיות ראויות.

העלייה בשיעור ההצבעה מלמדת כי הרחוב הערבי היה צמא לשיח פוליטי, וכך נוצר עניין מחודש בהשתתפות בבחירות. הפיצול בין הרשימות עודד דווקא את קהל התומכים שלהן להשתתף בבחירות. חלקם הרגישו כעת נוח יותר להצביע לרשימה המייצגת אותם, ורק לה, בלי לקשור זאת בעסקת חבילה עם גורמים פוליטיים נוספים. אחרים, שנמנעו מהצבעה בבחירות הקודמות (2021), מצאו לבסוף כתובת לפתק שלהם בקלפי, גם אם לא עשו זאת בנפש שלמה, ובלבד שלא יוותרו על זכותם להצביע. בצד זאת, לא מעט ממי שהצהירו ברשתות החברתיות על כוונתם להחרים את הבחירות חזרו בהם מן ההחלטה. חלקם הצביעו לבל"ד, לאו דווקא מתוך הזדהות רעיונית עם מצע המפלגה, אלא בעיקר מתוך אהדה ליו"ר המפלגה, סאמי אבו שחאדה, ומתוך הרצון לסייע לבל"ד לעבור את אחוז החסימה.

ואף על פי כן, שיעור ההשתתפות של האזרחים הערבים בבחירות האלה (53.2%) נותר נמוך, ואף נמוך מעט מהממוצע הכללי המאפיין את שיעורי השתתפותם בבחירות בעשור האחרון (2013–2022) – 55.9%. למרות העלייה בשיעור ההשתתפות בבחירות התמונה ברורה: מחצית מבעלי זכות הבחירה הערבים (עדיין) אינם משתתפים בבחירות לכנסת.

 

הערכת תוצאות הבחירות לכנסת בחברה הערבית

תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת טומנות בחובן חדשות טובות וחדשות רעות לפוליטיקה הערבית בישראל. החדשות הטובות הן שחלק לא מבוטל מהציבור הערבי חזר לגלות עניין בבחירות. שיעור ההשתתפות בבחירות של האזרחים הערבים רשם עלייה ניכרת בהשוואה לשפל ההיסטורי שנרשם בבחירות 2021. התפתחות זו התרחשה דווקא לאחר התפרקותה (הסופית, כנראה) של הרשימה המשותפת, כאשר המערכת הפוליטית הערבית חזרה למבנה המשולש שאפיין אותה תקופה ארוכה יחסית (1999–2013), עד הקמת הרשימה המשותפת בפעם הראשונה.

הנקודה המעניינת היא שהעלייה הניכרת בשיעור ההשתתפות של האזרחים הערבים בבחירות האחרונות, שנרשמה דווקא לאחר התפרקותה האחרונה של הרשימה המשותפת, מזכירה מבחינות רבות את העליות בשיעור ההשתתפות שנצפו רק לפני שנים אחדות – בפעם הראשונה כאשר הוקמה הרשימה המשותפת לקראת הבחירות לכנסת ה-20 (2015), ובפעם השנייה לקראת הבחירות לכנסת ה-22 (ספטמבר 2019). תופעה זו מעידה עד כמה היו הבוחרים הערבים צמאים לשיח פוליטי שיבהיר להם את ההבדלים בין תפיסותיהן הפוליטיות של המפלגות השונות. האחדות הערבית היא אכן משאלת לב של רבים בציבור הערבי, אולם ההבדלים בין המפלגות הערביות היטשטשו כאשר הן היו מאוגדות במסגרת הרשימה המשותפת. מתברר אפוא כי קמפיין בחירות ממוקד ואפקטיבי של המפלגות והצגת אלטרנטיבות פוליטיות ברורות ומובחנות זו מזו עשויים לעורר את הציבור לפעולה.

עדיין מוקדם לדעת אם בחירות 2022 הן נקודת מפנה המסמנת את שובן של המפלגות הערביות להנהגת הציבור הערבי, אולם הן עשויות לבשר על חידוש הקשר הישיר בין המפלגות הערביות לבוחר. ייתכן שאלו החדשות הטובות ביותר העולות ממערכת הבחירות הזאת.

החדשות הרעות הן שבפעם הראשונה מבחירות 1996 לא כל הזרמים האידאולוגיים הפעילים בחברה הערבית זוכים לייצוג פוליטי בכנסת ישראל. שתי הרשימות שנכנסו לכנסת מייצגות זרם אסלאמי (רע"מ), זרם ערבי-יהודי לא-ציוני (חד"ש) וגישה לאומית מתונה (תע"ל); אולם המייצגת העיקרית של הזרם הלאומי בחברה הערבית, מפלגת בל"ד, נותרה מחוץ לכנסת בפעם הראשונה מאז הקמתה באמצע שנות ה-90. אומנם כל אחת משתי הרשימות, רע"מ וחד"ש-תע"ל, הגדילה את כוחה, ושתיהן יחד הבטיחו כי ייצוגן של המפלגות הערביות בכנסת ה-25, 10 מושבים בסך הכול, לא ירד מתחת לרף המינימלי שנרשם בשנים האחרונות בכל פעם שהמערכת הפוליטית הערבית סבלה מפיצול פוליטי (אפריל 2019, מרץ 2021). אולם זו נחמה פורתא.

המקרה של בל"ד בבחירות האחרונות הוא דוגמה מובהקת לאמירה "הניתוח הצליח, אך החולה מת". אין ספק שהתמודדותה העצמאית של בל"ד בבחירות האחרונות הזרימה דם חדש לאווירת הבחירות ברחוב הערבי, ושהיא ההסבר לעלייה הניכרת בשיעור ההשתתפות של האזרחים הערבים בבחירות האלה. אלא ש"כמעט" אינו מספיק, ובל"ד נותרה מחוץ לכנסת. וכך, על הפיצול הפוליטי הקיים ממילא ברחוב הערבי תתווסף כעת העובדה שחלקו של הציבור מיוצג בכנסת, ואילו חלק אחר, לא מבוטל, אינו מיוצג.

 

אתגרים עתידיים של המפלגות הערביות

המפלגות הערביות המיוצגות בכנסת החדשה יתמודדו מעתה לא רק עם היותן אופוזיציה לקואליציה ימנית בתוך כותלי המשכן, אלא גם עם אופוזיציה לאומית משלהן בזירה החוץ-פרלמנטרית. להתפתחות זו עשויות להיות השלכות על תפקודה של ועדת המעקב העליונה, המאגדת את כל המפלגות הערביות (הפרלמנטריות) ואת הגורמים הפוליטיים האחרים (חוץ-פרלמנטריים). כעת, בעקבות הבחירות האחרונות, יעלה משקלם היחסי של הגופים החוץ-פרלמנטריים בתוך הוועדה במידה ניכרת. אחת ההשפעות המהותיות שעשויות להיות להתפתחות זאת היא התחדדות הדיון בשאלה המעסיקה כבר כמה שנים את המנהיגות הערבית: האם ועדת המעקב צריכה לשמש גוף ההנהגה העליון של המיעוט הערבי בישראל, והאם היא צריכה לשמש תחליף למפלגות המיוצגות בכנסת?

אלא שלא המפלגות ולא הציבור יוותרו על הכנסת. השאלה הפוליטית העומדת על סדר היום של הציבור הערבי איננה אם להשתתף בהליך הפרלמנטרי המקובל במדינה – באמצעות הצגת רשימות והתמודדות בבחירות לכנסת – אלא כיצד להפוך אותו ליעיל יותר בשביל האזרחים הערבים. מתוך הנחת יסוד זו נגזרים כיווני פעולה שונים לכל מפלגה ומפלגה.

האתגר של רע"מ בכנסת הבאה הוא להוכיח את הרלוונטיות שלה ואת יכולת השפעתה על מדיניות הממשלה, גם כאשר היא חובשת את ספסלי האופוזיציה. עמדה זו אינה זרה לרע"מ. לאורך השנים ידעו חברי הכנסת מטעמה בעודם באופוזיציה לקיים שיתוף פעולה שקט ויעיל עם ממשלות הימין בראשות בנימין נתניהו. זו תכלית "הגישה החדשה" (אל-נהג' אל-ג'דיד, בערבית) שעליה הצהיר מנסור עבאס לפני שנתיים, הגישה שסללה את דרכה של רע"מ בפעם הראשונה בתולדותיה לקואליציה בממשלת בנט-לפיד. העובדה שרע"מ איננה פוסלת שיתוף פעולה עם כל ממשלה שהיא כל עוד יטופלו הבעיות הבוערות של החברה הערבית עשויה לחזק את הרלוונטיות שלה בשיתופי פעולה נקודתיים עם ממשלת נתניהו החדשה. אם רע"מ תצליח לעשות זאת היא תקיים את סיסמת הבחירות שלה, "מעשים, לא דיבורים", ותצא נשכרת מכך גם בבחירות הבאות.

חד"ש-תע"ל מכירה היטב את עמדת האופוזיציה בכנסת, אולם כעת היא תידרש להחליט אם להיות חלק אינטגרלי מהאופוזיציה בראשות יש עתיד, או שמא להמשיך לאמץ קו עצמאי שאינו עולה בקנה אחד בהכרח עם עמדת האופוזיציה. סיסמת הבחירות של הברית בין חד"ש לתע"ל הייתה "השפעה בכבוד" (תאת'יר בכראמה, בערבית), וכעת עליהן ליצוק משמעות הן לעניין ה"השפעה" והן לעניין ה"כבוד". השאלה היא באיזו מידה תהיינה שתי המפלגות מוכנות למחול על כבודן כדי לחזק את שיתוף הפעולה עם מפלגות האופוזיציה, מתוך מבט לתרחיש אפשרי בעתיד, שבו ישובו מפלגות אלו להיות בקואליציה. העובדה שסבב בחירות חדש אינו נראה באופק עשויה לשרת במיוחד את חד"ש, שאינה פוסלת שיתוף פעולה עם הגוש בראשות יאיר לפיד אך מאמצת גישה זהירה והדרגתית בעניין זה.

האתגר של בל"ד מורכב יותר. בעקבות כישלונה לעבור את אחוז החסימה הצהיר יו"ר המפלגה, סאמי אבו שחאדה, כי הייצוג בכנסת איננו המדד האמיתי למשקלו וחשיבותו של הזרם הלאומי בחברה הערבית. למעשה, עוד לפני מערכת הבחירות האחרונה, ועל רקע התסכול המתמשך של אנשי הזרם הלאומי מהייצוג הנמוך של בל"ד בתוך הרשימה המשותפת, נשמעו קולות שקראו למפלגה לפרוש מהזירה הפרלמנטרית כדי להיערך מחדש ולבחון את דרכה הפוליטית. רצה הגורל ובל"ד יצאה לעת עתה מזירה זו, אולם יש להניח שאנשי בל"ד לא יוותרו על ייצוג פרלמנטרי בעתיד. מפרספקטיבה היסטורית, הצלחתו של הזרם הלאומי בשנות ה-90 להקים את מפלגת בל"ד ולזכות בייצוג בכנסת הושגה רק לאחר שאנשיו השכילו להבין שהייצוג הפרלמנטרי הכרחי לשם העמקת הקשר עם הציבור. בצד זאת, הייצוג הפרלמנטרי של הזרם הלאומי מעמיד אלטרנטיבה פוליטית ריאלית לחלק גדול בציבור הערבי שאינו מזדהה עם דרכן של חד"ש או רע"מ. לפיכך יש להניח שאנשי בל"ד ינצלו את ההפסקה שנכפתה עליהם מהפעילות בכנסת ויפנו לחדש את השיח הפוליטי שלהם, ואולי גם לכונן בריתות חדשות עם גורמים בעלי השפעה בחברה הערבית. בל"ד אומנם לא הצליחה לעת עתה לזכות בייצוג בכנסת, אולם תוצאות הבחירות האחרונות מלמדות כי יש למפלגה בסיס תמיכה עממי גדול דיו שיאפשר לה להיבנות מחדש ולהיערך להמשך הדרך.

אם אכן סבב בחירות נוסף אינו נראה באופק, למפלגות הערביות, בכנסת ומחוץ לה, עומד כעת פרק זמן מספק להיערכות לפעילות פוליטית מאורגנת. לכל אחת מהמפלגות אתגר משלה הנגזר מדרכה הפוליטית, אך לכולן אתגר משותף: חיזוק הקשר עם הציבור. הרוב המכריע של הבוחרים הערבים מושפעים בראש ובראשונה מהתנהלות המפלגות הערביות, אלא שגם למעטפת הפוליטית הכללית, קרי הרכב הכנסת ומדיניות הממשלה, השפעה לא מבוטלת על האקלים הפוליטי בחברה הערבית. הדומיננטיות של מפלגות הימין בכנסת ה-25 עשויה להציב לפני המפלגות הערביות אתגרים לא מעטים, אך הניסיון של השנים האחרונות, בדמות תוכניות החומש לחברה הערבית – מס' 922 (2015) ומס' 292 (2021), מלמד כי פעילות פוליטית אפקטיבית נושאת פירות.

האזרחים הערבים תולים תקוות רבות בנבחריהם, יהיה הרכב הכנסת אשר יהיה. ההיערכות לקראת הבחירות הבאות מתחילה היום.