מינוי יו"ר כנסת: שאלות ותשובות
מנוע מכהונה בוועדות, ממלא את מקום הנשיא, מוזמן לכל הטקסים הממלכתיים. המדריך המלא למהות ומרחב הפעולה בתפקיד יושב ראש הכנסת.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
יו"ר הכנסת נבחר על ידי חברי הכנסת בתקופה שבין השבעת הכנסת לבין הצבעת האמון בממשלה (סעיף 1 לתקנון הכנסת). זוהי הצבעה גלויה, וכדי להיבחר יש צורך ברוב רגיל: אם יש כמה מועמדים, נבחר מי שזכה לתמיכה הגדולה ביותר מביניהם.
בתקופה שבין השבעת הכנסת ועד בחירת היו"ר הקבוע מכהן יו"ר זמני בתפקיד זה: עד הכנסת ה-15 היה זה זקן חברי הכנסת; בכנסות 20-16 – חבר הכנסת הוותיק ביותר שאינו ממלא תפקיד בממשלה. החל מהכנסת ה-21, זהו יו"ר הכנסת היוצאת – אלא אם הוא לא נבחר בבחירות, ובמצב כזה ממונה לתפקיד ותיק חברי הכנסת שאינו חבר בממשלה.
מינויו הוא לכל כהונת הכנסת, ואפשר להחליפו במהלכה רק בשלושה מקרים: (1) התפטרות או פטירה של היו"ר; (2) הצבעה ברוב רגיל להשעיה או סיום כהונתו של היו"ר בשל הגשת כתב אישום כנגדו או לאחר שנפתחו הליכים פליליים כנגדו (בכפוף לאישור של ועדת הכנסת); (3) אם הוגשה לוועדת הכנסת קובלנה ודרישה להחלפתו על ידי 61 חברי כנסת לפחות או על ידי ועדת האתיקה, וההצעה עברה בוועדה ברוב של שלושה רבעים מחברי ועדת הכנסת וברוב של 90 חברי כנסת לפחות במליאה. עד היום מעולם לא הודח יו"ר כנסת מכהן מתפקידו, וכולם - למעט שלושה מיושבי ראש הכנסת הקבועים - השלימו את כהונתם (שניים נפטרו בעת במהלך כהונתם – יוסף שפרינצק במהלך הכנסת השנייה וראובן ברקת במהלך הכנסת השביעית; ואחד התפטר במהלך תפקידו – בני גנץ במהלך כהונת הכנסת ה-23).
לאחר הבחירות האחרונות המשיך היו"ר היוצא, ח"כ מיקי לוי מיש עתיד, לשמש כיו"ר. אמנם טרם הושבעה ממשלה חדשה, אך לאחר שיותר מ-60 ח"כים הגישו בקשה לקיים הצבעה על בחירת יו"ר חדש, ולאור סיכום בין הליכוד ליש עתיד, התקיימה הצבעה שבה נבחר ח"כ יריב לוין מהליכוד ליו"ר כנסת קבוע (ולא זמני, כפי שנשמע לעתים בתקשורת). לפי הדיווחים, יש סבירות גבוהה שלוין יתפטר בהמשך, ואז ייבחר יו"ר חדש שיזכה לתמיכת הקואליציה.
זהו תפקיד ממלכתי: אמנם היו"ר הוא חלק מסיעה פוליטית – לרוב סיעת השלטון – אך מרגע שנכנס לתפקידו עליו לייצג את כלל חברי הכנסת, מכל הסיעות המיוצגות בה, באופן שווה.
סמכויותיו של יו"ר הכנסת מעוגנות בחוק יסוד: הכנסת, בחוק הכנסת ובתקנון הכנסת.
ניהול ענייני הכנסת:
יו"ר הכנסת עומד בראש הכנסת ובראש נשיאות הכנסת, הכוללת את היו"ר וסגניו (אשר נבחרים על ידי ועדת הכנסת). יו"ר הכנסת הוא שקובע את סדר יומה של המליאה ומציג אותו בפני שאר חברי הנשיאות. הנשיאות אחראית על אישור שאילתות, הצעות לסדר היום והצעות החוק הפרטיות וקביעת סדר העלתן לדיון במליאה. יו"ר הכנסת או אחד מסגניו הם גם אלה שמנהלים את ישיבות המליאה בפועל. כמו כן, יו"ר הכנסת אחראי על מינוי ארבעת חבריה של ועדת האתיקה, ומתוכם יו"ר הוועדה.
סמכות חשובה במיוחד שניתנה לנשיאות הכנסת מ-1984 היא פסילת הצעת חוק פרטית אם ההיא סבורה כי ההצעה גזענית או שהיא שוללת את קיומה של ישראל כמדינה יהודית (סעיף 134 לתקנון הכנסת).
אחריות על ההיבט המנהלי והתפעולי של הכנסת:
יו"ר הכנסת אחראי על הניהול השוטף של הכנסת – על יחידות מינהליות כמו מינהל הכנסת, מזכירות הכנסת ומשמר הכנסת; על מינויים כמו קצין הכנסת, מזכיר הכנסת והיועץ המשפטי של הכנסת (לאחר הליך שבו מעורבים גורמים נוספים); ועל ניהול תקציב הכנסת והעברת כספי מימון מפלגות לסיעות.
תפקידים סמליים וטקסיים:
יו"ר הכנסת הוא אחד מראשי המדינה. מתוקף מעמדו, הוא מוזמן לכל הטקסים הממלכתיים המתקיימים במדינה ורשאי לנאום בהם. הוא הגורם המרכזי בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, בפתיחת יום העצמאות. יש לו תפקיד מרכזי בייצוג הפרלמנט הישראלי כלפי גורמי חוץ, למשל באירוח משלחות וראשי מדינות בעת ביקורן בכנסת. הוא זכאי להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
יו"ר הכנסת משמש כממלא מקום נשיא המדינה אם נבצר מהנשיא למלא את תפקידו (למשל מטעמי בריאות) או אם יצא את גבולות המדינה. כך למשל, ב-2007, במהלך כהונתה של יושבת ראש הכנסת דליה איציק, יצא נשיא המדינה דאז משה קצב לנבצרות עקב הגשת כתב האישום נגדו, ואיציק שימשה כממלאת מקום הנשיא ומילאה כמה מתפקידיו, כגון חנינת אסירים והשבעת שגרירים. עם התפטרותו של קצב מתפקידו כנשיא, היא שימשה במשך שבועיים כנשיאה בפועל, עד לכניסתו לתפקיד של שמעון פרס.
כאמור, יו"ר הכנסת נדרש למלא את תפקידו באופן ממלכתי ולייצג את סיעות הכנסת ללא אפליה. כחלק מכך הוא אמנם רשאי להצביע במליאה, אך הוא לא יכול לכהן בוועדות הכנסת (למעט בוועדת הפירושים).
החלטות יו"ר הכנסת כפופות לביקורת שיפוטית של בג"ץ, אך בית המשפט נוטה שלא להתערב בהחלטות הללו כל עוד מדובר בניהול פנימי של הפרלמנט. דוגמה לכך היא פסק הדין מ-1981 בו דחה בג"ץ את עתירתו של חבר הכנסת יוסי שריד כנגד יו"ר הכנסת דאז מנחם סבידור, בשל החלטתו לדחות את הדיון בהצבעת אי אמון שהגישה סיעת המערך (בג"ץ 81/652, שריד נ' יו"ר הכנסת).
עם זאת, בג"ץ מצא לנכון להתערב בהתנהלות היו"ר אם סבר כי יש בכך פגיעה של ממש ביסודות המשטר החוקתי. המקרה הבולט ביותר לכך היה ב-2020. בעקבות סירובו של יו"ר הכנסת הזמני יולי אדלשטיין לקיים הצבעה על בחירת יו"ר לאחר הבחירות לכנסת ה-23, אף ש-61 ח"כים דרשו זאת, הוגשו כמה עתירות לבג"ץ. בית המשפט הורה לאדלשטיין לקיים את ההצבעה עד יומיים לאחר מתן פסק הדין. כאשר הגיע מועד זה הודיע אדלשטיין שהוא מתפטר מתפקידו ללא קיום ההצבעה. הוועדה המסדרת של הכנסת הסמיכה את ותיק חברי הכנסת, עמיר פרץ, להחליף את אדלשטיין בתפקידו. אף שהתפטרותו של אדלשטיין היתה אמורה להכנס לתוקפה רק כ-48 שעות לאחר מכן, בג"ץ אישר את "קיצור ההליכים", כך שפרץ ניהל את ההצבעה יום לאחר ההתפטרות. ח"כ בני גנץ נבחר לתפקיד יו"ר הכנסת החדש (לאחר הרכבת הממשלה הוא התפטר, ויריב לוין נבחר לתפקיד).