מה אומרת ההלכה על שאלת הקלון?
גישתם של מרבית הפוסקים לסוגיית הכשירות של עבריינים היתה מחמירה בהרבה מזו המקובלת במשפט הישראלי. לכן ראוי שכל המפלגות המעוניינות לחזק את אופייה היהודי של ישראל יקפידו על בחירת מנהיגים ללא רבב.
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
הבחירות הסתיימו, ונכון לכעת המשא ומתן הקואליציוני מתקדם לקראת השבעת ממשלה חדשה. לבושת כולנו, בין המיועדים לתפקידים בכירים מצויים עבריינים לשעבר, שהורשעו על ידי בתי המשפט בביצוע עבירות שונות, חלקן חמורות. האם מי שהורשע בביצוע עבירה ראוי לשוב לחיים ציבוריים בתפקיד בכיר? האם ריצוי העונש יכול למרק את עברו הבעייתי של אדם? למותר לציין כי אף שהתשובה לשאלות אלה צפויה להשליך על אישיות פוליטית זו אחרת, מדובר בסוגיה עקרונית, וככזו יש לדון בה.
לשמחתנו, אנו חיים במדינה יהודית. טוב נעשה אפוא אם נשאל עצמנו מהי עמדת מקורות ההלכה בשאלה זו. במיוחד אמורים הדברים שעה שמדובר במועמדים מטעם מפלגות, המעלות על נס את חיזוק רעיון המדינה היהודית ואת חיבור החברה הישראלית אל המסורת. משנעשה כן, נגלה כי דווקא מסורת יהודית זו תובעת ממנהיגי הציבור שיהיו בעל עבר נקי לגמרי מהרשעות, ומתעקשת על כך שבעלי השררה יהיו דוגמה ומופת בניקיון כפיהם. קשה לחשוב על אבסורד הלכתי גדול יותר, מזה שדווקא מפלגות דתיות, המייצגות את המסורת היהודית, יעמידו בראשן עבריינים מורשעים.
על פי חוק יסוד: הממשלה, אדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, ועברו שבע שנים מיום שסיים לרצות את עונשו, כשיר להתמנות לשר. על פי המחוקק הישראלי, השילוב שבין ריצוי העונש לבין חלוף פרק זמן משמעותי, די בו כדי למרק את עברו הפלילי של אדם ולהכשיר את מינויו. בג"ץ נקט עמדה מחמירה יותר, בקובעו כי העובדה שעבריין לשעבר כשיר להתמנות לתפקיד שר לא הופכת את מינויו לסביר, ובנסיבות מסוימות דרוש פרק זמן ארוך יותר כדי שמינויו לתפקיד שר יעמוד במבחן הסבירות, בבחינת "כשרות לחוד, ושיקול דעת לחוד". ברם, גם לדעת בג"ץ, די בחלוף פרק זמן משמעותי כדי להכשיר את מינויו של העבריין לשעבר לתפקיד שר.
מרבית פוסקי ההלכה היהודית נקטו גישה מחמירה הרבה יותר. על פי גישתם, אמנם ענישה מכפרת על עבירות שאדם עשה ומחזירה אותו לכשרותו, "כיוון שלקה הריהו כאחיך" (משנה מכות ג, טו). ברם, גם אם העבריין נענש כנדרש הוא אינו כשיר לעולם להתמנות לתפקיד ציבורי, שכן מנהיגות דורשת עבר נקי ללא רבב. ההרחקה של עבריין לשעבר מתפקידים ציבוריים צריכה להיות, כך הדגישו פוסקים רבים, לצמיתות.
כך למשל, פסק רבי משה סופר, מגדולי פוסקי אשכנז בראשית המאה הי"ט, בעניין מי שנתפסו בקבלת שוחד. לשיטת החתם סופר, מקבלי השוחד פסולים מעתה ואילך לכהן בגופים הקהילתיים, וזאת אף לאחר שיחזירו את השוחד, ויתחייבו שלא ישובו עוד לסורם: "אמנם אותם המקבלים שוחד לא יבואו לתוך האסיפה כלל אפילו אחר שהחזירו השוחד ויקבלו עליהם באלה ושבועה שלא יקבלו תו [=גם, עוד] שום שוחד עבור זה, מכל מקום לא יבואו אל המינוי הזה כלל. ואפשר אפילו לעולם פסולים להתמניות עד שישובו בתשובה" (שו"ת חתם סופר חלק ה (חושן משפט) סימן קס).
פסיקה דומה, ובמידת מה אף מחמירה יותר, אנו מוצאים אצל רבי רפאל אנאקווה, מחשובי הרבנים במרוקו במפנה המאות הי"ט-כ': "מי שהיה באיזה שררה ועבר עבירה אפילו בשוגג ועבר ממשרתו אפילו חזר בו אין חוזר למקומו... והטעם פשוט דבשררה... אינו כבוד לציבור להיות עליהם שר ומושל איש פגום. והגם שאמרו אין ממנין על הציבור פרנס אלא מי שיש לו קופה של שרצים תלויה מאחוריו, לא אמרו אלא להיות תלויה מאחוריו, אבל אם הוא עצמו שרץ בוודאי אינו כבוד הציבור, לכך בשררה אם עבר אינו חוזר למנויו" (שו"ת תועפות ראם, חלק א, סימן עה). לדעתו, אפילו עבירה בשוגג פוסלת אדם לעולם מלהתמנות לתפקיד ציבורי, קל וחומר עבירה שעשה במזיד.
הפוסקים הסכימו לשקול חריג אחד בולט כדי לאפשר את חזרתו לחיים ציבוריים של העבריין לשעבר: אם יחזור בתשובה כנה ושלמה, וישכנע אותנו כי בחייו חלה תפנית עמוקה הכוללת חרטה על מעשיו, חזרה ממה שעשה, ובחירה בנתיב חדש מזה שהלך בו עד כה. כך למשל כתב רבי ישראל איסרליין, לגבי רצונה של קהילה למנות אדם שנתפס בשבועת שקר לתפקיד אחד מטובי הקהל: "אמנם כך דעתי נוטה שאין אתם רשאין להושיבו בקהל כדמבואר, אלא אם כן יעשה כבר תשובה על פי אחד מרבותינו בעלי הוראות" (תרומת הדשן, פסקים וכתבים סימן ריד). ברם, הפוסקים הדגישו כי אין ללכת שבי אחר מצגי שווא חיצוניים של חזרה בתשובה, אלא יש להשתכנע בכנות התפנית בחייו של אותו אדם (שו"ת זכרון יהודה, סימן פז).
גישתם של מרבית פוסקי ההלכה הייתה אפוא מחמירה הרבה יותר מן הגישה המקובלת במשפט הישראלי, בהתעקשם על כך שלתפקידי ההנהגה הציבורית ימונו אנשים ללא רבב, וודאי לא עבריינים מורשעים. הרשעה בפלילים הייתה כתם בעברו של המועמד לתפקיד ציבורי, שאין די בענישה או בחלוף פרק זמן כדי למחותו. אין לכחד כי בתוך ים ההלכה יש מקורות נוספים הדורשים עיון, החורג מגבולות יריעה קצרצרה זו. מכל מקום, די במקורות שראינו כדי להציב סימן שאלה גדול סביב בחירתן של מפלגות דתיות, אשר רוממות היהדות והמסורת בפיהן, להעמיד בראשן עבריינים לשעבר. עליהם כדאי לקרוא את דברי רבי רפאל אנאקווה: "אינו כבוד לציבור להיות עליהם שר ומושל איש פגום".
טוב יעשו אפוא החפצים בחיזוק אופייה היהודי של מדינת ישראל ובהעמקת זיקתה של החברה הישראלית אל מסורת ישראל סבא, אם יקפידו פי כמה וכמה ממפלגות אחרות להעמיד בראשן אנשים ישרי לב, נקיי כפיים, כל שכן בעלי עבר נקי מהרשעות.
המאמר פורסם לראשונה באתר "סרוגים"