"מפי נשים, מחקר בין עקרות בית על קיצוב מזונות ואספקה" 1949

בימי קום המדינה היה מכון סקרים אחד שביצע סקרים בישראל. לרגל חג הפסח הוצאנו נתונים ממחקר משנת 1949 אודות מדיניות הצנע בישראל. על תפיסת תפקידם של נשים מול גברים, על תפיסות אתניות ומגדריות תוכלו לקרוא ואולי אף לחייך.

מבוא

המכון לחקר דעת קהל, לימים מכון גוטמן, היה מכון המחקר הראשון מסוגו במדינת ישראל. הסקרים שערך המכון בתקופת הקמת המדינה מלמדים אותנו לא רק על דעת הקהל באותם ימים, אלא גם על הנושאים שעניינו את חוקרי המכון ואת ממשלת ישראל, שמימנה את פעילותו בשנים הראשונות שאחרי קום המדינה. במאמר קצר זה אסקור נתונים מתוך המחקר מפי נשים: מחקר בין עקרות בית על קיצוב מזונות ואספקה. המחקר נערך במאי 1949, לקראת סיומה של מלחמת העצמאות ומיד לאחר החלטת הממשלה מאפריל 1949 על הנהגת מדיניות של קיצוב מזונות. מדיניות זו, הידועה יותר בשמה "מדיניות הצנע", הוצאה לפועל על ידי שר האספקה והקיצוב דב יוסף. המחקר משקף תפיסה של הבדלים מהותיים בין גברים לנשים הן מצדם של עורכי הסקר והן מצד הנשים שהשתתפו בו.

"נקרא לנערה ונשאל את פיה"

מכיוון שבאותה תקופה היה המחקר על דעת קהל חדש לקהל הישראלי, בתחילת החוברת הסבירו החוקרים את עצם הצורך בעריכת מחקר שכזה: אמנם הממשלה אחראית על הפיקוח על המזונות, אולם "ההצלחה תלויה באזרח האוכל את המזונות והמשלם עבורם. עזרתן, הבנתן ורצונן הטוב של רבבות עקרות בית דרושים להצלחת הפיקוח והסדר האספקה. וכדי לרכוש את שיתוף הפעולה של עקרות הבית – צריך לשאול לדעתן".

המדגם

מכון המחקר היה המכון היחיד בישראל באותה תקופה שערך סקרים המבוססים על מדגמים מייצגים של האוכלוסייה. המחקר נערך כסקר פנים-אל-פנים בקרב 1,628 נשים בערים ירושלים, תל אביב וחיפה. הנשים נדגמו באופן אקראי מתוך מפקד האוכלוסין של שנת 1948 והגיעו מארצות מוצא מגוונות עם דומיננטיות של ארצות אירופה: 15% ילידות ישראל, 31% ילידות פולניה, 32% ילידות ארצות נוספות באירופה וברוסיה, 2% ילידות תימן ו-20% ילידות ארצות המזרח התיכון. הנשים היו ברובן נשואות עם ילדים: 6% רווקות, 11% נשואות בלי ילדים, 24% נשואות עם ילד אחד, 30% נשואות עם שני ילדים, 12% נשואות עם שלושה ילדים, ו-15% נשואות עם ארבעה ילדים או יותר (2% מהנשים לא השיבו על השאלה). מבחינת רמת ההשכלה, 28% סיימו פחות משש שנות לימוד, 30% סיימו בית ספר עממי (יסודי), 34% ביקרו בבית ספר תיכון או סיימו אותו, ורק 6% ביקרו באוניברסיטה (2% מהנשים לא השיבו על השאלה). האיורים המלווים את הנתונים היו מקובלים באותה תקופה בארצות הברית להמחשת נתוני סקרים, ולואי גוטמן "ייבא" טכניקה זאת גם למחקריו בארץ.

מי רצו לתת עצות למשרד האספקה והקיצוב?

מעניין לראות כי בקרב הנשים שהשתתפו בסקר לא נתגלתה התלהבות רבה במתן עצות והערות למשרד האספקה והקיצוב. 71% מהנשים סברו שאין להן מה לומר ולא אכפת להן אם לא ישאלו את דעתן על סידורי האספקה והקיצוב. רק 29% מן הנשים רצו לתת עצות וביקשו שדעתן תישמע. נשים בעלות השכלה גבוהה וכאלה שניהלו תקציב ביתי מדויק רצו יותר לייעץ ולהעיר, וגם נשי מורים ונשי פקידים נטו לכך יותר מנשי בעלי חנויות ונשי פועלים פשוטים.

אילו נשים היו מרוצות מאגף המזון?

56% מהנשים חשבו שמשרד האספקה והקיצוב הצליח לחלק את המזונות באופן צודק ולמנוע את השוק השחור, והן מוגדרות במחקר "המרוצות". לעומת זאת, 44% מהנשים סברו שהמשרד לא הצליח בכך, והן מוגדרות במחקר "המתלוננות". המחקר מצא שבעלות השכלה נמוכה היו מרוצות ממשרד האספקה והקיצוב יותר מבעלות השכלה גבוהה; ילידות הארץ היו מרוצות יותר מבנות ארצות אחרות; נשות תל אביב "התלוננו" יותר מנשות חיפה וירושלים. התלונות השכיחות היו על מנות קטנות מדי, על שהפיקוח בכללותו מיותר, על שאין די חלב לילדים, על חוסר התחשבות בצרכים המיוחדים של עדות המזרח שאוכלים אוכל שמן יותר, ועל חוסר התחשבות בצורכיהם של צמחונים וחולים.

מה הייתה דעתן של הנשים על אבקת ביצים ואבקת חלב?

ביצים וחלב היו שני מוצרים עיקריים שחסרו בתקופת הקיצוב ולכן פעמים רבות הם שווקו באבקה. רוב הנשים שענו על הסקר (56%) התנגדו לאבקת הביצים, כששיעור המתנגדות הגדול ביותר לה היה בקרב יוצאות רומניה ושיעור התומכות הגדול ביותר בה בקרב יוצאות גרמניה. היתרונות שמצאו הנשים באבקת הביצים היו היותה תחליף לביצה בשעת הדחק, מחירה הזול, היכולת להשיגה בקלות והיותה טובה לבישול ולאפייה. החסרונות שמצאו היו טעמה הרע, העובדה שאיננה באמת תחליף לביצה, ריחה הרע, חוסר התאמתה לילדים והעובדה שאינה כשרה.

שיעורי ההתנגדות לאבקת החלב היו גבוהים עוד יותר, 65%. גם כאן יוצאות רומניה היו בראש המתנגדות ויוצאות גרמניה בראש התומכות. היתרונות שמצאו הנשים באבקת החלב היו היותה טובה כתחליף לחלב, היותה טובה לבישול ומחירה הזול. החסרונות שצוינו היו ריחה הרע וכן היותה לא טעימה, לא מזינה ולא מתאימה לילדים.

הרגלי קניות ותקציב של נשות ישראל

לבסוף נשאלו הנשים על הרגלי הקניות שלהן ועל ניהול התקציב הביתי. 80% מעקרות הבית דיווחו שהן עורכות קניות במכולת פרטית, 15% בצרכנייה (חנות השייכת לקואופרטיב, גדולה יותר ממכולת שכונתית אך קטנה יותר מהסופרמרקטים שאנו מכירים כיום), ו-4% גם במכולת וגם בצרכנייה. 72% מהנשים נהגו לקנות במזומנים בלבד, לעומת 20% שקנו גם במזומנים וגם בהקפה ו-6% שקנו רק בהקפה. כ-75% מהנשים דיווחו שאינן מנהלות תקציב ביתי, 10% נהגו לרשום "בערך" את הוצאותיהן, 9% ניהלו תקציב מדויק, ורק כ-3% דיווחו שהבעל הוא שמנהל את תקציב ההוצאות וההכנסות המשפחתי. בכל הנוגע לעריכת הקניות, 83% מהנשים דיווחו שהן קונות את מזונותיהן בעצמן, 7% דיווחו שהבעל עורך את הקניות, ו-7% דיווחו שאדם אחר מהמשפחה עושה זאת.

ההבדלים בין סקרי דעת קהל אז והיום

המחקר משקף תפיסה שלפיה קיימים תפקידים נפרדים לנשים ולגברים, כשהנשים הן עקרות הבית ואחראיות על הקניות ועל הבישולים. תפיסה זו באה לידי ביטוי הן בעצם עריכת הסקר בקרב נשים בלבד, הן בתשובותיהן של הנשים שבהן מתגלה למשל שברוב המקרים הנשים הן שקונות את המוצרים לבית. המחקר גם מראה כי רוב הנשים לא חשו שהן יכולות לייעץ לממשלה בנושאי מדיניות, כלומר המחקר משקף בקרבן תפיסה "נתינית" ולא אזרחית. ממצא זה זכה לכותרת שכיום הייתה נתפסת כמזלזלת ביותר – "כשנשים אין להן הערות..." – ולא פתח דיון בסיבות שנשים חשות שאינן יכולות לייעץ ולהעיר לממשלה. עוד קיימים במחקר ביטויים שכיום היו נתפסים מוטים ערכית מבחינה מגדרית או עדתית, כמו למשל האמירה שלבני עדות המזרח יש צורך מיוחד לאכול אוכל שמן, הסיווג של מי שלא הסכימו עם מדיניות הקיצוב כ"מתלוננות", או הביטוי "נקרא לנערה ונשאל את פיה", הפותח את החוברת. כיום סקרי דעת קהל מקפידים ששאלות הסקר ינוסחו באופן כמה שיותר אובייקטיבי ונוטים לדווח על התוצאות בשפה השואפת להימנע משיפוט ערכי של הממצאים.

מקורות ופרסומים נוספים

מפי נשים: מחקר בין עקרות בית על קיצוב מזונות ואספקה (על פי משאל שנערך בחודש מאי 1949), המכון לחקר דעת הקהל.

בחודשים הקרובים נעלה לאתר האינטרנט של מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה מגוון מחקרים מתקופת היווסדו של המכון. האוסף יכלול מסמכים פנימיים של חקר דעת קהל מהשנים 1948 1949, תקופת מלחמת העצמאות, אז פעל המכון במסגרת ההגנה וצה"ל; וכן פרסומים של המכון לחקר דעת הקהל מהשנים 1949-1951.

על מרכז גוטמן לסקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה

מרכז גוטמן לסקרים, הפועל במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה מאז שנת 1998, הוא מרכז מחקר עצמאי ובלתי תלוי המתמקד באיסוף, בניתוח ובשימור נתונים אמפיריים על החברה והפוליטיקה בישראל.

פרופ' אליהו (לואיס) גוטמן, חוקר בעל ניסיון רב בצבא ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, עלה ארצה ערב מלחמת השחרור והקים יחידת מחקר שהייתה חלק מארגון ההגנה. קבוצה של חוקרים מתנדבים, ובראשם פרופ' גוטמן ואוריאל פואה (סוציולוג שעלה מאיטליה), תכננו וערכו סקרי דעת קהל רבים במסגרת המחלקה למידע וחינוך של משמר העם בתל אביב. לאחר קום המדינה נהפכה היחידה למכון מחקר עצמאי בירושלים, ושמה שונָה ל"מכון הישראלי למחקר חברתי שימושי", שהיה למכון הסקרים הראשון של מדינת ישראל. פרופ' גוטמן ביקש להקים גוף חלוצי – מרכז שיוקדש למחקרי דעת קהל ולקידום מתודולוגיה במדעי החברה בישראל. הסקרים השוטפים שנערכו במסגרת המכון בעשורים הראשונים לקיומו, שנערכו בשיתוף עם האוניברסיטה העברית בירושלים, נועדו בראש ובראשונה לשמש בסיס לגיבוש מדיניות ציבורית, אך גם לספק מידע אקדמי-מחקרי. לאחר פטירתו של פרופ' גוטמן שונה שם המכון למכון גוטמן וניהל אותו פרופ' אליהוא כ"ץ עד סגירתו בשנת 1995.

בשנת 1998 יזם פרופ' אשר אריאן את הקמתו של מרכז גוטמן במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, במטרה להמיר את הנתונים שאסף מכון גוטמן במשך השנים למתכונת דיגיטלית, לבנות תוכנה לחיפוש מתקדם ויעיל במאגר ולהנגיש את הנתונים לחוקרים ולסטודנטים בארץ ובעולם. עוד יזם פרופ' אריאן את עריכתם של סקרים חדשים שימשיכו את בחינת הסוגיות הפוליטיות, המדיניות, הכלכליות והחברתיות שבהן עסק מכון גוטמן, ויותאמו גם לחזונו ולמטרותיו של המכון הישראלי לדמוקרטיה. כיום מנהלת את המרכז פרופ' תמר הרמן, ובמסגרתו נערכים סקרי מדד הדמוקרטיה, מדד השלום וכן סקרים ומחקרים אמפיריים אחרים.

הזמנת נתונים

ברשותו של מרכז גוטמן השאלונים של הסקרים שנערכו במהלך השנים וכן קובצי נתונים של סקרים שנערכו משנת 1967 ואילך (כל שאלוני הסקרים השוטפים וכן סקרים מיוחדים במגוון נושאים). המעוניינים יכולים להזמין בתשלום חיפוש שאלות במאגר והפקת התפלגויות ונתונים סטטיסטיים. להזמנת השירות או לבירור פרטים נא לפנות אל ד"ר רפאל ונטורה בכתובת הדוא"ל:   rafi@idi.org.i