שינויי המשטר הצפויים רוכבים על שקר

כבר היום לא ניתן למנות שופט שהקואליציה אינה תומכת במינויו. ההצעות לשינוי שיטת המינוי מבקשות להעניק כוח מוחלט לפוליטיקאים, שאינם כשירים לבחינת האיכות המקצועית של מועמדים לשפיטה.

Shutterstock

הכשרת הלבבות לשינויים חוקתיים שיעלו, כנראה, בקרוב על שולחן הכנסת נעשית באמצעות דיס-אינפורמציה: הטעיות, חצאי אמיתות, הוצאת דברים מהקשרם, וכיוצא באלה. במסגרת הנרטיב הכוזב מספרים לנו שנשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק המציא מראשו את הביקורת השיפוטית על חוקים, בשעה שהביקורת השיפוטית הזו, כפי שהוכרז עליה בפסק דין מזרחי, הייתה מהלך פרשני מבוסס ומתבקש של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שהכנסת כוננה - מהלך שקיבל גושפנקא נוספת מטעם הכנסת ב-1994. 

משווים בין ההתגברות הנקודתית לצורך ספציפי (לאפשר איסור על יבוא בשר בלתי כשר) שהוכנסה לחוק יסוד חופש העיסוק להצעה הנוכחית, שנועדה לאפשר התגברות על כל זכויות האדם שלנו, ובכללן החשובות ביותר, כגון הזכויות לחיים, לחירות ולכבוד אנושי. יוצרים את הרושם כאילו בית המשפט מנע בביקורתו על חוקים לחוקק אלפי חוקים, כאשר בסך הכל ביטל בית המשפט בעשרים ושבע שנים 22 הוראות חוק.

מספרים לנו שאין הבדל בין רוב קואליציוני לבין רצון העם, כאשר נוסחת ההשוואה הזו מאפשרת לרוב לדכא כל מיעוט. מספרים לנו שעד שהגיעה שקד למשרד המשפטים מונו לבית המשפט רק שמאלנים אנטי ציוניים – טענה שאין לה שחר, ועוד ועוד.

ברשימה זו אתמקד בהיבטים אחדים הנוגעים למינוי שופטים לבית המשפט העליון, שכן בכך מדובר בהקשר של פסקת ההתגברות. מספרים לנו שבית המשפט העליון שלנו הוא בית משפט חוקתי, אך זו חצי אמת. חלק קטן מתפקידו של בית המשפט העליון שלנו הוא ביקורת שיפוטית חוקתית, ורוב עבודתו היא ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת וערכאת ערעור עליונה בכל תחומי המשפט. ברור שהשיקול המרכזי בבחירת שופטים לבית המשפט העליון צריך להיות מצוינותם המקצועית – בהתאם למה שהם עסוקים בו רוב זמנם. מן הטעם האמור, ההשוואה הרלוונטית היא לבתי משפט שיש להם אופי דומה (גם אם לא זהה), ואין רבים כאלה. רוב הדוגמאות שנותנים מצדדי שינוי שיטת הבחירה הם של בתי משפט חוקתיים, או שעוסקים בעיקר בשאלות חוקתיות.

על הרקע הזה, חשוב לשים לב שבישראל יש לקואליציה (כמו גם לשופטי העליון, אם הם רואים עין בעין) וטו על מינוי שופטים לבית המשפט העליון. כלומר, כבר היום לא ניתן למנות שופט שהקואליציה אינה תומכת במינויו. ההצעות לשינוי שיטת המינוי מבקשות להעניק כוח מוחלט לפוליטיקאים, שאינם כשירים לבחינת האיכות המקצועית של מועמדים לשפיטה. וזאת, במדינה נטולת חוקה, שמערכת האיזונים והריסונים שלה חלשה במיוחד וכוחו של הרוב הקואליציוני הוא עצום. מדובר, לכן, מהלך פרוע שיפגע קשות בעצמאות השפיטה. 

מספרים לנו שרוב קואליציוני הוא המתכונת המקובלת למינוי שופטים לערכאה העליונה, ולא היא.  יש דגמים שונים למינוי השופטים. למשל: המינוי לבית המשפט החוקתי הפדרלי בארצות הברית (שהוא שונה מאד מבית המשפט שלנו ושונה גם מבתי המשפט של מדינות ארצות הברית) מערב  שתי רשויות שלטוניות שאינן עשויות בהכרח מעור אחד - הנשיא והסנאט. 

בגרמניה נדרש רוב של שני שלישים בגוף הבוחר המחייב את הקואליציה והאופוזיציה להגיע להסכמה על השופטים המתמנים. וגם כאן מדובר בבית משפט חוקתי שאינו דומה לבית המשפט שלנו. גם מה שנראה על פני הדברים כמינוי על ידי הפוליטיקאים שבשלטון איננו כזה, לאמיתו של דבר, אם מביאים בחשבון - מה שהכרחי לעשות - את התרבות הפוליטית הנהוגה במדינות דמוקרטיות מתוקנות. התרבות הזו מכתיבה מינויים על בסיס ייעוץ מקצועי (פורמלי או בלתי פורמלי), שיש לו מעמד של כבוד בלתי מעורער. בדומה למשקלה של חוות הדעת הרפואית של רופא צבאי על מצבו הבריאותי של חייל שהיא המלצה מחייבת מבחינת המפקד.  הייעוץ הזה מאפשר לפוליטיקאים לערוך מינויים ראויים מבחינה מקצועית.; וטעות היא לתאר את מינוי השופטים באותן מדינות כמינוי פוליטי טהור.

למרבה הצער, לא התפתחה בישראל גישה כזו לייעוץ מקצועי, ולכן לא ניתן להשוותנו למדינות אלה. אצלנו, כורח הוא שאנשי מקצוע מעולים יהיו חברים בעלי כוח השפעה מכריע בוועדה עצמה.

במעבר משיטות מינוי ישנות לשיטות מינוי מודרניות, נהוג לגוון את הליך המינוי באמצעות שיתוף רשויות שלטון שונות וגורמים פוליטיים מגוונים. מינוי שאינו עומד באמת המידה של מקצועיות ונעדר ממנו היבט ממלכתי, כלל-אזרחי, יתקשה ליהנות מלגיטימציה ציבורית-חברתית.  מבחינה זו, הקדימה ישראל את המגמה העולמית בשילוב של גורמים מקצועיים וגורמים פוליטיים מגוונים (כפי שהיה בעת שאחד מחברי הוועדה היה חבר אופוזיציה). את השילוב הזה, שיש להתברך בו, צריך לקיים.

אומרים שהאמון של הציבור בבית המשפט ירד, וזה נכון. אך אין אומרים שתרמו לכך התקפות משולחות רסן (לא ביקורת) על בית המשפט מצדם של מנהיגי ציבור שבהכרח השפיעו לרעה על מידת האמון בבית המשפט – אמון שעדיין גבוה בהרבה מן האמון ברשויות הפוליטיות. פוליטיזציה במינוי השופטים והתגברות על פסיקותיהם יפגעו עוד יותר באמון הציבור בבית המשפט. אם חפצי חירות אנחנו, עלינו לשמור על עצמאות השפיטה כעל בבת עינינו.