קווים לדמותה של הכנסת ה-25: מי עושה קאמבק וכמה נשים יכהנו בה?
השבוע תושבע כנסת חמישית בתוך פחות מארבע שנים. כמה ח"כים חדשים יהיו בה וכמה בעלי רקע משפטי? הנתונים המלאים
פלאש 90
הכנסת ה-25 תכלול בעת השבעתה 23 חברים חדשים. שבעה מהם נבחרו מטעם הליכוד, ושבעה נוספים מטעם רשימת הציונות הדתית. שלושה ח"כים נוספים עושים קאמבק: דני דנון וניסים ואטורי (הליכוד) ויוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל). חבר הכנסת הוותיק ביותר הוא משה גפני, שנבחר לראשונה בשנת 1988 ומכהן במצטבר 31 שנים. מייד אחריו נמצא בנימין נתניהו שנבחר אף הוא ב-1988 אך נעדר מהכנסת ה-15 (2003-1999).
בין בחירות 1988 לבחירות 2015 חל זינוק כמעט עקבי במספר הנשים שנבחרו לכנסת – משבע נשים בלבד (1988) ל-29 (2015). בחמש הבחירות שנערכו מאז חל קיפאון ומספר הנשים שנבחרו נע בין 28 ל-30. בכנסת היוצאת הגיע מספר חברות הכנסת ל-36 בשל החילופים שהתבצעו במסגרת החוק הנורווגי. הכנסת הנוכחית תושבע השבוע עם 29 נשים, אך אם ייעשה שימוש חוזר בחוק הנורווגי המספר יהיה גבוה יותר.
הסיעה עם מספר הנשים הגדול ביותר (תשע) היא יש עתיד. הסיעה היחידה שבה קיים רוב נשי היא מפלגת העבודה – שלוש מבין ארבעת נציגיה בכנסת ה-25 יהיו נשים. ש"ס ויהדות התורה ממשיכות להיות הסיעות היחידות על טהרת המין הגברי. למעשה, הקואליציה שעומדת לתמוך בממשלה ה-37 תכלול תשע נשים בלבד מתוך 64 ח"כים (14%). סיעות האופוזיציה, להבדיל, ייכללו 20 נשים מתוך 56 ח"כים (36%).
ייצוגו הפרלמנטרי של המיעוט הגדול ביותר בחברה הישראלית נסוג לרמתו הנמוכה ביותר מזה שני עשורים: בכנסת הקרובה יכהנו רק 10 ח"כים לא-יהודים. הסיבה נעוצה בעיקר באחוזי ההצבעה הנמוכים ובפיצול של הרשימות הערביות, שהוביל לכך שבל"ד לא עברה את אחוז החסימה. אבל זהו רק חלק מההסבר. סיבה נוספת לשפל בייצוג הערבי בכנסת היא היעדרותם של נציגים ערביים במפלגות ה"כלליות". כך, לכנסת ה-20 (2015) נבחרו ארבעה ח"כים ערבים במפלגת העבודה, ישראל ביתנו, הליכוד ומרצ. לכנסת ה-24 (2021) נבחרו חמישה ח"כים ערבים במפלגות "כלליות": שניים במרצ ואחד בישראל ביתנו, הליכוד ומפלגת העבודה. הפעם יכהן רק הח"כ הדרוזי הוותיק חמד עמאר, שנכנס ברגע האחרון, לאחר ספירת המעטפות הכפולות.
הגיל הממוצע של חברי הכנסת הנבחרת עומד על כ-50. חברי הכנסת המבוגרים ביותר הם חיים כץ (75), נתניהו (73), מיקי לוי ויצחק גולדקנופף (71). הכנסת תכיל גם 12 נציגים בני פחות מ-40. הצעירים ביותר הם יצחק וסרלאוף (30), יוראי להב (34) ואלמוג כהן (35). הסיעה המבוגרת ביותר היא יהדות התורה (ממוצע גילאי של 64 ומעלה) ואילו הסיעה הצעירה ביותר היא הציונות הדתית (ממוצע של פחות מ-48).
המקפצה השכיחה ביותר לקריירה פרלמנטרית היא פעילות בשלטון המקומי. 34 ח"כים כיהנו בעבר בתפקידים שונים ברשויות המקומיות. רשימה זו כוללת כמה ראשי ערים (ניר ברקת בירושלים, מאיר כהן בדימונה, יעקב אשר בבני ברק, משה אבוטבול בבית שמש), ראשי מועצות אזוריות (מטי צרפתי-הרכבי במ"א יואב, אלון שוסטר במ"א שער הנגב) וראש מועצה מקומית (מיכאל ביטון, ירוחם).
רקע ביטחוני ממשיך להיות ערוץ גיוס בולט של פוליטיקאים ובכנסת הקרובה יכהנו 13 ח"כים עם קריירה ביטחונית בכירה מלבד שני הרמטכ"לים (בני גנץ וגדי אייזנקוט) תכלול הכנסת ה-25 גם שלושה אלופים (יואב גלנט, אורנה ברביבאי ואלעזר שטרן), שלושה תא"לים (מירי רגב, צביקה פוגל ושרון ניר) ואל"מ (מתן כהנא). ארבעת הנותרים היו בכירים במשטרה (מיקי לוי ויואב סגלוביץ'), בשב"כ (אבי דיכטר) ובמוסד (רם בן-ברק).
ליותר מרבע מחברי הכנסת יש השכלה משפטית, אך רק חלקם ניהלו קריירה של ממש בתחום לפני בחירתם לכנסת. ביניהם אפשר לציין את משה סעדה, טלי גוטליב, שמחה רוטמן, קארין אלהרר ודבי ביטון.
הכנסת ה-25 תכלול מעט ח"כים שהגיעו מרקע תקשורתי: אל יאיר לפיד, מרב מיכאלי, וישראל אייכלר מצטרף בועז ביסמוט.