דרושים: רעיונות ליום שאחרי הפצצה האיראנית

לנוכח נחישותו של משטר האייתולות, פשרנותו של הממשל האמריקאי, והמכשולים המצטברים בפני פעולה צבאית ישראלית באיראן, כל ממשלה ישראלית אחראית שתיבחר בנובמבר תהיה חייבת לקחת בחשבון את האפשרות שמאמצי הסיכול ייכשלו, ושיום אחד נתעורר לכותרות שחורות המבשרות על ניסוי גרעיני ממזרח. גם מי שמעריך את הסתברות התממשותו של תרחיש כזה כקלושה חייב לקחת אותו ברצינות.

על פי הדיווחים המתקבלים משיחות הגרעין בווינה, המגעים בין איראן למדינות ה-P5+1 נקלעו למשבר. בין אם ייחתם הסכם מחודש ובין אם לאו, מדינת ישראל צריכה להתחיל להיערך לקראת האתגרים הרבים שטומן בחובו מזרח תיכון גרעיני, והיערכות משמעה לימוד לקחי ההיסטוריה. כפי שאמר קנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק: "הטיפש לומד מהניסיון; החכם לומד מניסיונם של אחרים".

למרות המשבר בשיחות, הסימנים מעידים על כך שהסכם עם איראן קרב. האיראנים משוועים להסרת המצור הכלכלי על ארצם. ואילו ממשל ביידן להוט להחזיר את השד הגרעיני לבקבוק על מנת להתמקד באתגרים גלובליים אחרים, החל מעליית הציר הסיני-רוסי וכלה במשבר האקלים. מבחינת ישראל, אלו הן חדשות מעורבות. מצד אחד, בשעה שהממשל האמריקאי משדר היעדר נכונות להפעיל כוח צבאי בכדי לעצור את פרויקט הגרעין האיראני, ההסכם מכניס את הפרויקט למסגרת הסדרית שמעכבת את התפתחותו באופן משמעותי. מצד שני, כפי שמדגישים מבקרי ההסכם, רבים מן העיכובים המעוגנים בו הינם זמניים בלבד.

אכן, הבקבוק אולי חדש אך היין הוא אותו היין, כולל אותם סעיפים בעייתיים בהסכם המקורי משנת 2015, לפיהם תוקפן של מגבלות מרכזיות על תכנית הגרעין האיראנית יפקע במהלך העשור הקרוב. כך, למשל, כבר בשנה הבאה תוסרנה הסנקציות על תכנית הטילים האיראנית, ועד סוף 2030 תפקענה המגבלות על העשרת אורניום. כל אלה יקרבו עד מאד את האייתולות, לו יחפצו בכך, להשלמת יכולת גרעינית צבאית. וכמובן שאם לא ייחתם לבסוף הסכם, טווחי זמן אלה רק יתקצרו.

פצצה גרעינית בידי הרפובליקה האסלאמית תשנה מן היסוד את משוואת הכוחות במזרח התיכון ותציב איום מסדר גודל אחר על מדינת ישראל. מסיבה זו כל ממשלה שתיבחר צריכה להתמיד במאמצים להאט את ההתקדמות האיראנית. יהיה עליה להמשיך בדרך שאותה התווה מנחם בגין לפני 41 שנים, כאשר הצהיר אחרי מבצע "אופרה": "אנחנו בשום תנאי לא נרשה לאויב לפתח נגד עמנו נשק להשמדה המונית. נגן על אזרחי ישראל, ובעוד מועד, בכל האמצעים העומדים לרשותנו".

"דוקטרינת בגין" הוכיחה את עצמה במשך למעלה מארבעה עשורים של עשיה מודיעינית וצבאית מרשימה, ששיאיה בהרס הכור העיראקי ב-1981, בהשמדת הכור הסורי ב-2007, ובמאמצים מתמשכים כנגד פרויקט הגרעין האיראני מאז אמצע שנות התשעים. אך כמה זמן יצליחו המאמצים ההירואיים של מדינת ישראל לדחות את הקץ? אולי לא לעולם חוסן?

הסכם גרעין קונה זמן יקר שאותו חייבת ישראל לנצל לא רק להכנת אופציה צבאית, אלא להיערכות לאפשרות שתיכשל. או אז תהיה במזרח התיכון מציאות אסטרטגית חדשה. מציאות שבה איראן ובהמשך מעצמות אזוריות נוספות ממשיכות לנהל את הסכסוכים ההיסטוריים ביניהן ועם מדינת ישראל כשהן חמושות בנשק יום הדין. כיצד ניתן להיערך למציאות שכזו, מבלי לרפות את ידי העוסקים במלאכת המניעה?

ישנם תחומי היערכות שהשתיקה יפה להם. וישנם תחומים השמורים למומחים. אולם כפי שלמדו האמריקאים ב-1949, כאשר הסובייטים פוצצו פצצה משלהם ואיינו בבת אחת את המונופול האמריקאי על הגרעין, מימדי האתגר חורגים בהרבה מתחום הפיזיקה הגרעינית או הטילנות. לרשותה של ישראל, שלא כמו לרשות האמריקאים של ראשית המלחמה הקרה, עומד לא רק זמן אלא ניסיון. לא ניסיון עצמי, כמובן, אבל ניסיון של אחרים. 77 שנים מתקיימת האנושות בצל הפצצה הגרעינית. כמעט שמונה עשורים של משברים גרעיניים, מרוצי חימוש, תאונות ומלחמות — בינתיים בלא שנורתה ולו יריה גרעינית אחת (מאז נגסאקי). התמודדות אפקטיבית עם מזרח תיכון גרעיני מתחילה בהכרה שיש תקדימים חשובים לאתגר הממשמש ובא, שמהם אנו יכולים וצריכים להתחיל ללמוד.

שמונה (ולפי פרסומים זרים, תשע) מדינות כבר חברות במועדון הגרעין, והניסיון המצטבר שלהן הוא משאב יקר ערך למקבלי החלטות ולקהילת המחקר בישראל. כיצד מתמודדת דמוקרטיה עם מסע טרור אסלאמי המתנהל בחסות הפצצה? היחסים המתוחים בין הודו לפקיסטן בשלושת העשורים האחרונים הם מקרה מבחן מאלף. האם צפויה איראן להשתמש בגרעין לצרכים הגנתיים בלבד? התפיסות הגרעיניות של קים ג'ונג און וסדאם חוסיין מספקות רמזים מדאיגים. האם נכון יהיה לישראל לשים את יהבה על מערכות יירוט נוסח החץ, או שמא עליה לחשוב מחדש על תחום ההגנה האזרחית? ארצות הברית ושווייץ נותנות תשובות הפוכות. היכן צריכים יהיו מדינאי העתיד שלנו להשקיע את מירב מאמציהם — במאמצי בקרת נשק אזוריים או ביישוב סכסוכים גאו-פוליטיים? סיפור הקמתה של חומת ברלין מלמד לקח חשוב. בידי מי יש להפקיד את הסמכויות על הכוח הגרעיני? סין הקומוניסטית ובריטניה הדמוקרטית מציגות מודלים שונים. וכן הלאה בשאלות של בטיחות גרעינית, הרתעה, יציבות ועוד.