לתקן. לא לבטל

למעלה מעשור שנים שהמכון הישראלי לדמוקרטיה תומך בתיקון נוסח העבירה של מרמה והפרת אמונים ובהחלפתו בנוסח מעודכן יותר, אך לא בביטול העבירה ולא בביטול ההוראה המהותית הגלומה בה. התיקון הוא צעד חשוב במלחמה בשחיתות השלטונית. ביטול העבירה הוא כניעה לה

בית משפט ישראלי (צילום: פלאש 90)

עבירת המרמה והפרת האמונים היא אחת מהעבירות הנפוצות. למרות זאת, נוסח העבירה הוא עמום ומורכב ממשפט אחד בלבד. מצב זה, לא רק שיוצר חוסר בהירות משפטית, אלא בעיקר פוגע ביכולת להבהיר לנבחרי הציבור בדיוק היכן עובר הגבול בין התנהגות פלילית לחוקית. כפי שנעשה בעולם, גם בישראל הגיע הזמן לכתוב מחדש באופן ברור ומפורט את נוסח העבירה, ובכך לסייע במאבק בשחיתות השלטונית.

עבירת מרמה והפרת אמונים כפי שהיא מנוסחת כיום בחוק העונשין הישראלי אינה מנוסחת באופן המיטבי כעבירה פלילית, וחוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה המליצו זה מכבר על תיקונה. יחד עם זאת, יודגש כי חוקרי המכון לא המליצו על ביטולה של העבירה, אלא על תיקונה והחלפתה בנוסח מעודכן ומפורט יותר.

איסור הפרת אמונים מבטא עיקרון מוסרי וחברתי חשוב ומרכזי של נאמנות משרתי הציבור לציבור אותו הם משרתים. נבחרי ציבור ועובדי ציבור גם יחד מחויבים לפעול למען הציבור ובנאמנות כלפיו. זהו הבסיס עליו ניצב השירות הציבורי, וממילא גם מה שמעניק לו לגיטימציה מוסדית ותפקודית. זהו  תנאי  לאמון הציבור במשרתיו, שיש לו חשיבות מרכזית ביחסים שבין השלטון לבין האזרחים. תפקיד מרכזי בהבטחת קיומה של חובת הנאמנות ואמון הציבור במשרתיו הכרוך בכך  נתון להגנה על הציבור מפני הפרת אמונים כלפיו. עיקרון זה הוא גם ביסוד המאבק נגד שחיתות שלטונית וויתור עליו משמעותו אבדן של כלי מרכזי במלחמה בשחיתות שלטונית. לא בכדי תואר המאבק בשחיתות השלטונית כנשען על שתי רגליים: עבירת השוחד והעבירה של מרמה והפרת אמונים. יש להמשיך ולהגן ועל עיקרון זה ולא להכשילו. תיקון העבירה מוצע כדי לעשות זאת באופן המיטבי, באמצעות פירוט והבהרה של העיקרון ולא באמצעות ויתור עליו. ביטול גורף של האיסור הוא ההפך הגמור מתיקונו לשם טיובו. הסתמכות על הצעת המכון לתקן את האיסור כדי להצדיק את ביטולו היא בבחינת הטעיה וזריית חול בעיניים.

שחיתות שלטונית אינה מסתכמת בעבירת השוחד אלא מתבטאת במגוון התנהגויות הכלולות כבר כיום במושג הרחב של הפרת אמונים, ידועים ומעוגנים בהסדרים בני פועל תחיקתי ובפסיקה ענפה של בתי המשפט בישראל. בין אלה נמצאים פעולות בניגוד עניינים, העדפה של מקורבים או של אינטרס אישי אחר, קבלת טובת הנאה אסורה, מרמה ציבורית, שימוש פסול במידע שלטוני, פעולה בניגוד לאינטרס הציבורי. התנהגויות אסורות אלה הן הבסיס להעמדה לדין בעבירות הפרת אמונים של אישי ציבור.

הפירוט יסייע בהנחיה ברורה של עובדי הציבור ונבחרי הציבור, כמתבקש מעקרון החוקיות, בלא ויתור על העקרונות החשובים שיש להגן עליהם, ויסייע באכיפתם.

פירוט דומה ניתן למצוא גם בחקיקה של מדינות אחרות, אשר מצאו לנכון לחדש את העבירה הוותיקה בנוסח מפורט (כמובא במאמר הנ"ל).

לעומת זאת, ביטול העבירה הקיימת ללא החלפתה חותר תחת המאבק בשחיתות שלטונית. ביטולה של העבירה לא יאפשר למצות את הדין עם כל מי שפגעו בעבר במצח נחושה באינטרס הציבורי הכללי ובאמון הציבור שניתן בהם. הוא יהפוך את המאבק בשחיתות השלטונית לבלתי אפקטיבי, ויעודד שחיתות שלטונית.

לבסוף חשוב להזכיר את נוסחו של סעיף 4 לחוק העונשין, התשל"ז -1977: "נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה – תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם – יופסקו; ניתן גזר-דין – יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה".

התגברות על סעיף 4 אינה מתיישבת עקרונות יסוד של המשפט הפלילי. לפיכך, משמעות הביטול של העבירה (במקום תיקונה בנוסח המשקף את העקרון הגלום בה כבר היום), תהיה בעלת משמעויות ברורות על הליכים תלויים ועומדים של נבחרי ציבור ועובדי ציבור.