דמוקרטיה גם לתושבי הכפרים הלא מוכרים
היעדר פתרונות הולמים להצבעה בכפרים הבלתי מוכרים פוגעת בייצוגם בכנסת ובסיכויים להעלות את הסוגיות הבוערות להם על סדר היום הציבורי. צריך להיאבק על מנת להסיר חסמים אלה מהאוכלוסייה הבדווית.
בניגוד למה שרבים חושבים, המלה דמוקרטיה – דמוס קרטוס - אינה "שלטון הרוב". דמוס הוא דלת העם, וקרטוס הוא עוצמה. כך היא גם הדמוקרטיה, ולא רק המילה. לא מדובר בשלטון העם או שלטון הרוב בלבד, אלא שיטה שאמורה להעניק עוצמה גם למי שאין לו הרבה נכסים, משאבים ויכולות. לכן המבחן האולטימטיבי של דמוקרטיה הוא מידת העוצמה שהיא מעניקה לאוכלוסיות מוחלשות, ובכלל זה גישה אל המוסדות השלטוניים, מוקדי קבלת ההחלטות וכמובן, היכולת לבחור ולהיבחר. דמוקרטיה, כשיטת משטר, נועדה להסיר חסמים ממשיים, מוסדיים ותודעתיים, להנגיש את התהליך הפוליטי, ובכך להרחיב את בסיס ההשתתפות הפוליטית של האזרחים.
אלא שבישראל 2022 עדיין מוערמים קשיים על חלק ניכר מהאזרחים המוחלשים. ואם להיות נדיב עם המדינה, נאמר שאין התמודדות עם החסמים העומדים בפני מימוש זכותם הבסיסית והאלמנטרית של אותם אזרחים ואזרחיות להצביע בבחירות לכנסת. הדוגמה המובהקת ביותר היא מימוש זכות ההצבעה בנגב. רק בשבוע שעבר הסתבר שלוועדת הבחירות המרכזית יש שלל תירוצים מדוע לא להציב קלפיות ביישובים הלא מוכרים בנגב, בהם כי אין נתונים מדויקים לגבי מקום מגוריהם של תושבי הכפרים. מה שכמובן פוגע ביכולתם של עשרות אלפי בעלי זכות בחירה מהאזרחים הבדווים בנגב לממשה, לבחור את נציגיהם לכנסת ובהתאם לכך לנסות לקדם מדיניות המבטאת את הצרכים האקוטיים של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים. כלומר, אם לא די בכך שהאוכלוסייה הבדווית בכלל והבדווים בכפרים הבלתי מוכרים בפרט סובלים מבעיות רבות במישור הכלכלי, החברתי, התכנוני, והחינוכי - מצבם קשה שבעתיים הן בהשוואה לאוכלוסייה היהודית והן בהשוואה לממוצע הכללי באוכלוסייה הערבית – הרי שאין להם את האמצעים הפורמאליים הנדרשים כדי לנסות לשנות את מצבם. אין לדמוס עוצמה מינימאלית.
נכון, קיים קושי. עשרות אלפי בדווים חיים בכפרים "בלתי מוכרים", כך שאין להם כתובת, מה שמקשה על איתורם ועל בדיקת זהותם בבואם להצביע. אבל מדינה שרוצה באמת ובצמים להיות דמוקרטית, צריכה לפעול כדי לשנות את המצב הזה ולא להנציח אותה. עוד נזכיר כי בכל היישובים היהודים הקטנים ישנה קלפי - רק בכפרים הבלתי מוכרים אין – מה שמצביע על האפשרות הממשית שלא מדובר בקושי טכני גרידא. העובדה שלא הוצעו פתרונות הולמים המתמודדים עם המציאות הייחודית בכפרים הבלתי מוכרים פוגעת בייצוג אוכלוסייה זו ובסיכויים להניח את הסוגיות האקוטיות הבוערות להם על סדר היום הציבורי ובמוקד סדרי העדיפויות של המוסדות השלטוניים. למעשה, בגלגול האחריות מצד ממשלת ישראל וועדת הבחירות המרכזית מבלי להציע פתרונות הולמים ותואמים לסוגיה זו המדינה מוותרת על חלק לא מבוטל מאזרחיה ומכריזה עליהם כעל נתינים. מן הסתם, הקשיים להגיע לקלפי, והידיעה שהמדינה ספק לא מסוגלת לטפל בכך ספק מעוניינת להנציח את המצב - פוגעת במוטיבציה של האזרחים הבדווים לקחת חלק במציאות הישראלית וביכולתם להשפיע על מציאות חייהם. זה לא דמוס קרטוס.
בחירות אינן מבטאות רק את זכותו של כל אדם לבחור ולהיבחר, הן הזדמנות לאפשר ביטוי ולהעניק עוצמה, כוח והשפעה לקבוצות שלא נמצאות במוקד העשייה השלטונית. הסרת חסמים מהדקת את החיבור של הפוליטיקה למציאות ומורידה אותה לקרקע.
סוגיית הצבת קלפיות ביישובים הבלתי מוכרים בנגב היא אחד המחדלים השלטוניים והציבוריים שמלווים אותנו כבר עשרות שנים: אי-הכרה של המדינה בעשרות כפרים בנגב, חוסר השקעה בהם והיעדר רצון או יכולת להתמודד עם הצרכים והבעיות במישור התכנוני, כלכלי, חינוכי ותשתיתי.
כל מי שהדמוקרטיה יקרה לליבו בישראל וחרד לעתידה צריך להיאבק על מנת להסיר חסמים מוסדיים ותודעתיים בפני האוכלוסייה הבדווית בכפרים הבלתי מוכרים בפרט.
זה לא צריך להיות מאבק רק של החברה הבדווית, אלא של כל מי שרוצה דמוקרטיה בישראל.
פורסם לראשונה ב"הארץ"
ד"ר מוחמד ח'לאילה, חוקר בתכנית לחברה הערבית במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באוניברסיטת חיפה