בחירות מרחוק
האם בחירות מקוונות אכן מגדילות את שיעור ההשתתפות בבחירות? התשובה לכך מהפריימריז בשבועות האחרונים ומדוגמאות מהעולם אינה חד משמעית. מה שבטוח, הוא שהיתרונות לכך ברורים, כמו גם החסרונות והאיום על טוהר הבחירות.
בשבועיים האחרונים נערכו בליכוד, בעבודה, במרצ ובציונות הדתית פריימריז לקביעת רשימות המועמדים שלהן לכנסת ה-25. למעט הליכוד, שאר המפלגות החליטו לאפשר למתפקדים שלהן להצביע באופן מקוון, במקביל להצבעה במספר מועט של קלפיות פיזיות.
השנתיים האחרונות, שבמהלכן התמודדנו עם מגפת הקורונה, לימדו אותנו שהליך בחירות פיזי (הכרוך בהגעה לקלפיות) יכול להיות לפעמים מאתגר. הצבעה מקוונת מייתרת את הצורך להגיע לעמדת הצבעה כלשהי. היא מנגישה את הליך ההצבעה לבעלי מוגבלות ומקלה על אנשים להצביע מבלי להטריח עצמם ולבזבז זמן לצורך הגעה לקלפי ועמידה בתור. על פניו, יתרון משמעותי זה עשוי לעודד את ההשתתפות של הבוחרים בתהליך הדמוקרטי הפנים מפלגתי, לחבר אותם יותר למפלגה ולנציגים שלהם ולחזק את תחושת ההשפעה שלהם על המפלגה ואת האמון שלהם בה.
נשאלת השאלה: האם תהליך הצבעה מקוון אכן מזוהה עם עלייה בהשתתפות בבחירות? בבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה בפברואר 2019, אשר נערכו באמצעות הצבעה ממוחשבת בקלפיות פיזיות, שיעור ההצבעה היה 37% בלבד. בפריימריז הבאים לרשימת המפלגה, שנערכו בפברואר 2021 בעיקר באמצעות הצבעה מקוונת, שיעור ההצבעה עמד על 40%. לעומת זאת בבחירות המקוונות שנערכו החודש צמח אחוז ההצבעה משמעותית ל-59%. עם זאת, גם שיעורי ההצבעה בפריימריז לרשימת הליכוד, הן ב-2019 והן עכשיו, היו דומים (58%-59%) – אף שההצבעה הייתה פיזית בלבד.
עדות אפשרית נוספת להשפעה חיובית של הבחירות המקוונות על שיעור ההצעה הוא ההשתתפות המרשימה בפריימריז העכשוויים של מרצ והציונות הדתית - 81%. עם זאת, לא בטוח שאפשר לייחס זאת לבחירות המקוונות: בציונות הדתית אלו היו הפריימריז הראשונים, אך במרצ שיעורי ההשתתפות היו אפילו נמוכים מעט יותר מהפריימריז הקודמים, ב-2019, שנערכו באופן פיזי בקלפיות (אז הוא עמד על 83%).
קשה אפוא ללמוד הרבה מהניסיון של מפלגות בישראל. כפי שאפרט בהמשך, מחקרים על בחירות מקוונות בעולם לא מצאו שבחירות מקוונות מגדילות באופן מובהק את שיעורי ההצבעה, כך שייתכן שהגידול בשיעורי ההצבעה בפריימריז האחרונים במפלגת העבודה ושיעורי ההשתתפות הגבוהים יחסית במרצ בציונות הדתית נובעים ממידת העניין שמערכת הבחירות מייצרת ולאו דווקא מאופן ההצבעה.
יתרון נוסף של בחירות מקוונות הוא ביכולת לחשב את התוצאות באופן מהיר ומיידי. ואכן במקרה של מפלגת העבודה, מרצ והציונות הדתית תוצאות הבחירות והרכב הרשימה היו ידועים פחות או יותר מיד לאחר שההצבעה נסגרה, ואילו בליכוד התוצאות חושבו במשך היממה שלאחר מכן, והערעורים נמשכו עוד זמן רב.
באופן כללי, בעידן שבו חלק גדול מהחיים שלנו מתקיים במרחב המקוון –מרחב שבו אנו מתקשרים זה עם זה, צורכים מידע וגם מבצעים פעולות בירוקרטיות פרטיות ורגישות והעברות כספים – אפשר לטעון שמתבקש שגם פעולת הצבעה תתאפשר במרחב הזה.
אז בעצם למה לא לאמץ הצבעה מקוונת גם בבחירות לכנסת? התשובה העיקרית היא חוסר היכולת להבטיח את טוהר הבחירות. מומחי סייבר ברחבי העולם טוענים שבמקרה של בחירות מקוונות לא ניתן למנוע התערבות זרה בהליך ההצבעה, לא ניתן להבטיח את זליגת המידע, ולא ניתן להבטיח את אחד מהעקרונות המרכזיים של הבחירות – חשאיות ההצבעה.
בעיה מרכזית אחת שחוקרי סייבר מדגישים היא שבניגוד לחלק מהפעולות האחרות שמתקיימות במרחב המקוון, ההצבעה המקוונת צריכה להיות אנונימית על מנת להבטיח שלא ניתן יהיה להתחקות אחר הבחירה של אותו אזרח ובכך לפגוע בחשאיות או בחופשיות הבחירה. עם זאת, האנונימיות באה על חשבון היכולת לפקח ולשחזר (Auditability) את ההצבעות במקרה של חשש מזיוף או פריצה למערכת. אם מוותרים על הבטחת האנונימיות של הבחירה לטובת היכולת לפקח ולשחזר, אז המערכת פתוחה לזליגת מידע ולפגיעה בפרטיות. אם מוותרים על היכולת לפקח ולשחזר – לא ניתן יהיה לזהות זיופים וניסיונות התערבות חיצוניים ובכך טוהר הבחירות ייפגע. בכל מקרה, התוצאה עלולה להיות זיהום של הליך הבחירה וכתוצאה מכך פגיעה באמון במפלגות ובהליך הבחירה. בשל כך, ההמלצה של מומחי סייבר למפלגות היא לנסות ככל האפשר להימנע מבחירות מקוונות (שמיר ובכר, 2019).
עם זאת, יש להבחין בין בחירות כלליות, למשל לפרלמנט, לבחירות פנים-מפלגתיות:
בכל הנוגע לבחירות כלליות לפרלמנטים ברחבי העולם, המדינה היחידה בעולם שמקיימת בחירות מקוונות לכלל האוכלוסייה היא אסטוניה. מדינות אחרות שערכו ניסיונות שונים לקיים בחירות מקוונות בבחירות מקומיות, כמו נורווגיה, או שפתחו את האפשרות להצבעה של קהלים ספציפיים, חזרו בהן וויתרו בסופו של דבר על האפשרות לקיים את הבחירות באופן מקוון (בקר, 2019). החשש מזליגת מידע, חוסר היכולת להבטיח את טוהר הבחירות והחשש מכך שיהיו קהלים שיתקשו לבצע את הפעולות במרחב המקוון (מעוטי יכולת; מבוגרים ללא אוריינות דיגיטלית) הכריעו את הכף כנגד השיטה.
על כך יש להוסיף את העובדה שבמקומות בהן נערכה הצבעה מקוונת, הדבר לא הביא באופן משמעותי להגדלת ההשתתפות בבחירות (לדוגמא באסטוניה, וכן בפיילוטים שנערכו בנורווגיה וברמה המקומית בשוויץ) (בקר ואחרים, 2019 Ehin et al., 2022;). הטענה המרכזית במחקרים הללו היא שמי שחשוב לו להצביע ולהשתתף בבחירות יעשה זאת בין אם ההצבעה נערכת באופן מקוון או לא (Germann & Serdült, 2017). לפיכך המסקנה העיקרית היא שההתמקדות בשינוי טכנולוגי לבדו לא יכולה להביא לשיפור בהשתתפות האזרחים.
בניגוד לבחירות כלליות, בחירות מוקדמות הן עניין פנימי של מפלגות. ואכן ברחבי העולם מפלגות רבות משתמשות במערכות מקוונות – לצורך בחירת המועמדים או המנהיגים שלהן בפרט (למשל רוב המפלגות בקנדה ובספרד), ובתהליך קבלת ההחלטות בכלל.
יש לכך כמה סיבות: ראשית, בחירות פנים מפלגתיות מושכות פחות עניין מצד גורמים שירצו להתקיף או לזייף את התוצאות בתוך המפלגות. שנית, מפלגות במדינות אחרות לא נוהגות להעניק לציבור המצביעים שליטה מוחלטת על בחירת המועמדים, אלא מותירות השפעה רבה גם להנהגת המפלגה, שיכולה לעתים קרובות "לסנן" מועמדים לא רצויים. לכן, המפלגה ומוסדותיה חשים שהן שולטות בדרך כלל מראש בזהות המועמדים והבחירות נועדות לדירוגם בלבד – כך שגם אם תהיה התערבות זרה, השפעתה לא תהיה כה דרמטית. שלישית, העלות הכספית של קיום בחירות פיזיות בדרך כלל גבוהה יותר בצורה משמעותית לעומת קיום בחירות מקוונות והעלות הזו משמעותית יותר עבור מפלגות מאשר עבור המדינה.
עם זאת, חשוב לדעת שקיום הליכים פנים מפלגתיים דמוקרטיים מקוונים לא מבטיחים שהם יהיו פתוחים באמת להשפעה של חברים. שתי הדוגמאות הבולטות לכך הן פודמוס הספרדית ותנועת חמשת הכוכבים האיטלקית. מפלגות אלה אימצו פלטפורמות אינטרנטיות לבחירת המועמדים שלהן ולתהליכי הדיינות וקבלת החלטות, ולמעשה ביססו חלק נכבד מהונם הפוליטי על בסיס האפשרויות המקוונות שהן מעניקות להשתתפות חבריהן בהליך קבלת ההחלטות. מחקרים שונים שנעשו על שתי המפלגות מצביעים על כך שבהיעדר תקנות ומנגנונים פנים מפלגתיים שיבטיחו שקיפות כלפי חברי המפלגה וכן את ביטחונם ופרטיותם, מפלגות אלה הינן למעשה ריכוזיות מאד: חבריהן, באמצעות ההצבעה המקוונת, למעשה משמשים כחותמות גומי להחלטות שנתקבלו אצל קברניטי המפלגה (von Nostitz & Sandri, 2021; Gerbaudo, 2021). עדות לכך היא למשל שיעור ההשתתפות בבחירות המקוונות, שהלך וירד עם השנים: בתנועת חמשת הכוכבים, מממוצע של 33% ב2013-2014 לשפל של 14% ב2017.
אם כך, המפלגות צריכות לעשות את שיקולי העלות-תועלת שלהן בכל הנוגע לקיום בחירות מקדימות מקוונות. היתרונות העיקריים נוגעים לנגישות וחיזוק הקשר עם החברים (אם כי, כאמור, גם חיזוק הקשר עם החברים אינו מובן מאליו). ברור גם שבזמנים שבהם הנגישות להצבעה פיזית לא אפשרית או מוטלת בספק, למשל בעת מבצע צבאי או מגפה, היתרונות של בחירות מקוונות בולטים במיוחד. עם זאת, המפלגות צריכות להביא בחשבון את הסכנות הקשורות בשמירה על טוהר הבחירות ופרטיות בעלי זכות הבחירה, ולנקוט אמצעים מתאימים להגנה מכסימלית עליהם.
בקר, אהוד (2019). בחירות ממוחשבות: מבט משווה. מרכז המחקר והמידע של הכנסת. https://main.knesset.gov.il/activity/info/research/pages/incident.aspx?ver=2&docid=546ff390-bc86-e911-80fb-00155d0a754a
בקר, אהוד, (2019). מרכז המידע והמחקר של הכנסת.
שמיר, רון ואלי בכר (2019). התקפות סייבר על מערכת הבחירות- איך מתמודדים?. מחקר מדיניות 136. המכון הישראלי לדמוקרטיה. התקפות סייבר על מערכת הבחירות - איך מתמודדים? - המכון הישראלי לדמוקרטיה (idi.org.il)
Ehin, P., Solvak, M., Willemson, J., & Vinkel, P. (2022). Internet voting in Estonia 2005–2019: Evidence from eleven elections. Government Information Quarterly, https://doi.org/10.1016/j.giq.2022.101718
Gerbaudo, P. (2021). Are digital parties more democratic than traditional parties? Evaluating Podemos and Movimento 5 Stelle’s online decision-making platforms. Party Politics, 27(4), 730-742.
Germann, M., & Serdült, U. (2017). Internet voting and turnout: Evidence from Switzerland. Electoral Studies, 47, 1-12
von Nostitz, F., Sandri, G. (2021). i-Voting Regulation Within Digital Parties: The Case of Podemos and Five Stars Movement. In: Barberà, O., Sandri, G., Correa, P., Rodríguez-Teruel, J. (eds) Digital Parties. Studies in Digital Politics and Governance. Springer, Cham. https://doi.org/10.1007/978-3-030-78668-7_5