הבחירות לפרלמנט האירופי

מבוא

בשבוע הראשון של יוני 2009 התקיימו באיחוד האירופי בחירות ישירות לפרלמנט האירופי (European Parliament). רשימה זו נועדה לתאר ולנתח את תוצאות הבחירות ולקשור ניתוח זה עם הצלחותיו ועם כישלונותיו של הפרלמנט האירופי ושל האיחוד האירופי עצמו.

האיחוד האירופי 

האיחוד האירופי הוא הישות האזורית המורכבת והמתקדמת ביותר בעולם, וככזאת היא נתפסת בזירת המשפט הבין-לאומי והמוסדות הבין-לאומיים כיחידה במינה (sui generis). בימיו הראשונים של האיחוד האירופי (או בשמו אז "הקהילה הכלכלית האירופית"), היו שראו בו תכנית כלכלית צנועה ותו לא. במהלך השנים התברר כי מדובר בניסיון ייחודי, מרתק ומוצלח של מדינות אחדות שלהן היסטוריה ארוכה של סכסוכים חמושים מן הצד האחד ומסורות תרבותיות, לשוניות, משפטיות וכלכליות מגוונות מן הצד האחר, לכרוך זו בזו את גורלן, והכול תחת משטר משפטי אחד ונפרד בעל עליונות נורמטיבית. משטר זה שימש ברבות הימים תשתית איתנה לאינטגרציה משפטית, כלכלית, מדינית וחברתית חסרת תקדים בהיקפה ובעומקה.

תחומי הפעילות של האיחוד האירופי התרחבו עם השנים, כשהם גורעים נתחי ריבונות מהמדינות החברות בו ומעבירים אותם למסגרת פאן-אירופית. כיום מחזיק האיחוד האירופי במדיניות פאן-אירופית במגוון של תחומים כלכליים, יש לו מטבע משותף, מדיניות מוניטרית משותפת ומדיניות חוץ וביטחון משותפת. עם זאת, לב לבו של האיחוד האירופי היה ונותר השוק המשותף (או השוק הפנימי). בשוק זה, המונה 27 מדינות ואוכלוסייתו מונה קרוב ל-500 מיליון אזרחים, מובטחת ככלל תנועה חופשית של טובין, שירותים, הון ואנשים.

במקביל להעמקת סמכויותיו הגדיל האיחוד האירופי את המדינות השותפות בו. לשש המדינות המייסדות (גרמניה, צרפת, איטליה, הולנד בלגיה ולוקסמבורג 1951 1957) הצטרפו בריטניה, אירלנד ודנמרק (1973), יוון (1981), ספרד ופורטוגל (1986), אוסטריה, פינלנד ושוודיה (1995), קפריסין, מלטה, פולין, הונגריה, הרפובליקה הצ'כית, סלובקיה, סלובניה, אסטוניה, לטביה וליטא (2004), ורומניה ובולגריה (2007). גם מדינות מערב הבלקן יצטרפו ככל הנראה, ואולי אף תורכיה. נראה כי בכך ייחתמו גבולותיו של האיחוד האירופי. לאחר קרוב לשישים שנות אינטגרציה אזורית רשאי האיחוד האירופי להביט בסיפוק בניסיונו להפוך יבשת שסועה ומוכת מלחמות ופילוג לאומני, לאזור של שלום, יציבות, הגנה על זכויות אדם ושגשוג כלכלי.

הצלחה זו מושתתת על תשתית מוסדית מסועפת שכוללת בעיקר שלושה מוסדות פוליטיים (הפרלמנט האירופי, מועצת השרים [The Council of the European Union] והנציבות [The Commission]), זרוע שיפוטית (בית המשפט של האיחוד האירופי [European Court of Justice]), בנק מרכזי (European Central Bank) ומוסד ביקורות (Court of Auditors). רשימה זו תתמקד בפרלמנט האירופי ובתוצאות הבחירות האחרונות לו.

הפרלמנט האירופי

הפרלמנט האירופי הוא אחד משלושת המוסדות הפוליטיים של האיחוד האירופי, המחזיק, כמו שיפורט בהמשך הדברים, בסמכויות פיקוח על הרשות המבצעת של האיחוד וכן בסמכויות חקיקה וייעוץ. מקום מושבו הרשמי הוא בשטרסבורג, צרפת, אך בשל הרצון לקיים קשר רציף עם מועצת השרים ועם הנציבות, עבודתו נעשית גם בבריסל ובלוקסמבורג.

הפרלמנט האירופי מחויב להתכנס אחת לשנה וכן למושבים יוצאים מן הכלל בהתאם לבקשה של רוב חבריו.סעיף 196 לאמנת רומא, ראו: http://eur-lex.europa.eu/en/treaties/index.htm. לספרות נוספת בדבר הפרלמנט האירופי ראו: אריה רייך, משפט האיחוד האירופי: מוסדות ועקרונות (נייר עמדה 3/04), האגודה הישראלית לחקר האינטגרציה האירופית, רמת גן: בר אילן, 2004; בפועל הוא מתכנס אחת לחודש. רוב עבודתו מתבצעת בעשרים ועדות מקצועיות, והדיונים במליאת הפרלמנט מתבססים על עבודתן של אלה.

הפרלמנט האירופי מונה כיום 736 חברים. לכל מדינה הוענקה מכסה של חברי פרלמנט בהתאם לגודל אוכלוסייתה, והם נבחרים על ידי האזרחים. עם זאת, המפתח המספרי מעניק העדפה מתקנת למדינות קטנות מבחינה דמוגרפית.סעיף 190(2) לאמנת רומא. אוסטריה זכאית ל-17 מושבים, בלגיה ל-22 מושבים, בולגריה ל-17, קפריסין ל-6, צ'כיה ל-22, דנמרק ל-13, אסטוניה ל-6, פינלנד ל-13, צרפת ל-72, גרמניה ל-99, יוון ל-22, הונגריה ל-22, אירלנד ל-12, איטליה ל-72, לטביה ל-8, ליטא ל-12, לוקסמבורג ל-6, מלטה ל-5, הולנד ל-25, פולין ל-50, פורטוגל ל-22, רומניה ל-33, סלובקיה ל-13, סלובניה ל-7, ספרד ל-50, שוודיה ל-18 ובריטניה ל-72 מושבים. לשון אחר, העיקרון הדמוקרטי הבסיסי של one person one vote איננו מוצא ביטוי בבחירות לפרלמנט האירופי.

בתוך הפרלמנט האירופי החלוקה הפנימית אינה נעשית על פי שייכות לאומית, אלא על פי שייכות לסיעות הפוליטיות הפועלות בו. כמו שנקבע באמנת רומא, שייסדה את הקהילה האירופית: "Political parties at European level are important as a factor for integration within the Union. They contribute to forming a European awareness and to expressing the political will of the citizens of the Union".סעיף 191 לאמנת רומא.
כיום קיימים בפרלמנט האירופי שמונה גושים פוליטיים. כדי לגבש גוש פוליטי, עליו לכלול לכל הפחות 25 חברים מ-7 מדינות לפחות שחברות באיחוד. ואכן, סדר הישיבה בפרלמנט וכן החלוקה לוועדות נקבעים על פי מפתח פוליטי-גושי, חוצה גבולות לאומיים. מצב עניינים זה מחזק את אופיו העל-לאומי של הפרלמנט האירופי, ובאופן עקיף את זה של האיחוד האירופי עצמו.

האיחוד האירופי הוא ישות בין-לאומית, שנטלה מהפרלמנטים הלאומיים סמכויות חקיקה מגוונות והעבירה אותן לגופים לא נבחרים (המועצה והנציבות). האחרונים הפעילו סמכויות אלה בהליכים שאינם שקופים לאזרח האירופי. הפרלמנט האירופי, שיכל למתן מצב עניינים זה, נוסד כגוף ייצוגי-המלצתי החסר סמכויות חשובות בתחום החקיקה והפיקוח על הרשות המבצעת של האיחוד. כתוצאה מכך, יכולת ההשפעה של אזרחי האיחוד האירופי על הליכי החקיקה נחלשו, ובכך נפער אותו "גירעון דמוקרטי" (democratic deficit) שמעיב על מעמדו של האיחוד ועל הלגיטימיות שרוחשים לו אזרחיו.סעיף 191 לאמנת רומא.יעל הדר, "מוסדות האיחוד האירופי: האמנם דמוקרטיים במידה הרצויה?", הפרלמנט 62, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, מאי 2009 ואולם מאז הקמתו אנו עדים למגמה מובהקת של עיבוי וביצור סמכויותיו של הפרלמנט האירופי בכל הנוגע לפיקוח, חקיקה, תקציב וייעוץ, ומגמה זו באה לידי ביטוי הן בדרך של חקיקה שיפוטית, והן בדרך של תיקון האמנה המכוננת.

ובאשר לפיקוח על הרשות המבצעת (הנציבות), הפרלמנט האירופי מאשר את הנציבות, את נשיאה ואת נציביה כמקשה אחת. במסגרת זו רשאי הפרלמנט לקיים שימוע למועמדים. מעורבות זו מקנה לו מידה של השפעה, ולו עקיפה, על פועלה של הנציבות. הפרלמנט האירופי אחראי גם על פיקוח שוטף על פעולתה של הנציבות, ובמסגרת זו הוא יכול לקיים דיונים בוועדותיו, להציג שאילתות במליאת הפרלמנט ולדרוש מהנציבות להגיש לו דו"חות. עוד מוסמך הפרלמנט להקים ועדות חקירה פרלמנטריות לבדיקת הפרות של דיני האיחוד האירופי על ידי מי ממוסדותיו ולבחינה של ניהולם התקין.סעיף 193 לאמנת רומא. הפרלמנט האירופי גם מוסמך למנות אומבודסמן (האחראי לטפל בתלונות שמגישים אליו אזרחי האיחוד וארגונים ותאגידים אירופיים ביחס למוסדות השונים, למעט בית המשפט האירופי לצדק בהפעילו פונקציות שפיטה).סעיף 195 לאמנת רומא. הנציבות, מצדה, מגישה לפרלמנט מדי שנה דו"ח כללי על פעילותה.סעיף 212 לאמנת רומא.

לפרלמנט האירופי ניתנה גם הסמכות להצביע, בהליך מיוחד שטעון רוב מיוחס, אי-אמון בנציבות.סעיף 201 לאמנת רומא. משמעה של הצבעה כזאת היא העברת נשיא הנציבות וכל נציבי הנציבות מתפקידם כמקשה אחת. ברם, סמכות זו איננה כוללת את היכולת לבחור את הרכבה החדש של הנציבות, שכן בבחירה מחודשת זו שולטות כאמור המדינות החברות עצמן, בכפוף להליך אישור הבחירה על ידי הפרלמנט האירופי. לפיכך, לא מן הנמנע כי המדינות החברות יבחרו מחדש את חברי הנציבות המודחת, כולם או מקצתם.

נוסף על סמכויותיו בתחום הפיקוח על הרשות המבצעת, לפרלמנט האירופי סמכויות בתחום חקיקת החוקים של האיחוד האירופי.סעיפים 251-252 לאמנת רומא. היקף סמכויות החקיקה שלו אינו קבוע, אלא משתנה מתחום חקיקה אחד למשנהו, בהתאם לקבוע באמנת רומא (1957). אמנת רומא יצרה ארבעה הליכי חקיקה: בהליך הראשון קיימים כמה תחומי חקיקה שבהם הנציבות ומועצת השרים רשאים לחוקק חוק אף בלי להיזקק באופן רשמי לעמדתו של הפרלמנט האירופי. בהליך השני (Consultation) מועצת השרים חייבת להתייעץ עם הפרלמנט האירופי לפני גיבושה הסופי של החקיקה. הליך החקיקה השלישי (Cooperation) מאפשר לפרלמנט האירופי להציג התנגדויות להצעת החוק, ובמקרה כזה זו תתקבל רק אם מועצת השרים תגבש רוב מוחלט בעדה. בהליך החקיקה הרביעי (Co-decision), הפרלמנט נהנה מזכות וטו על החקיקה המוצעת.סעיף 251 לאמנת רומא. עם השנים הועברו יותר ויותר תחומי חקיקה לתהליך הרביעי (co-decision), מגמה שחיזקה את מעמדו החקיקתי של הפרלמנט האירופי. כפועל יוצא כיום יכול הפרלמנט להשפיע על חיי היום-יום של האזרח האירופי בתחומים חשובים רבים, בכללם איכות הסביבה, סחר, זכויות עובדים, הגירה ועוד (גם אם אינו יכול ליזום את החקיקה, אלא רק להשתתף בהליך עיצובה ואישורה).

אישורו של הפרלמנט האירופי (Assent) נדרש גם במקרים אחרים בכללם אימוץ אמנות בין-לאומיות מסוימות כדוגמת הסכם ההתאגדות בין הקהילה האירופית למדינת ישראל, צירוף מדינה לאיחוד האירופי והטלת סנקציות על מדינה חברה בגין הפרות בוטות של משטר זכויות האדם של האיחוד. עוד נתונות בידי הפרלמנט סמכויות בתחום גיבוש התקציב האירופי, שכן ביחס לאחדים מסעיפי התקציב נתונה לו "זכות המילה האחרונה", כלומר התנגדותו לסעיפים מסעיפי התקציב תוביל לדחיית התקציב, en bloc.

לפרלמנט האירופי גם תפקידי ייעוץ בתחומים שונים בכללם מדיניות החוץ והביטחון של האיחוד האירופי,סעיף 21 לאמנת האיחוד האירופאי. המשטרה ושיתוף פעולה שיפוטי-פלילי.

ביצור סמכויות הדרגתי זה של הפרלמנט האירופי צמצם אך לא חיסל את בעיית "הגירעון הדמוקרטי" של האיחוד, ובהשוואה לשני המוסדות הפוליטיים האחרים - מועצת השרים והנציבות - הפרלמנט נותר המוסד הפוליטי החלש ביותר. אמנת הרפורמה של ליסבון (Lisbon Reform Treaty), שנועדה לתקן את האמנות המכוננות, נועדה להמשיך במגמה של ביצור והרחבת סמכויותיו ומעמדו של הפרלמנט האירופי. האמנה נחתמה בשנת 2007, אך כניסתה לתוקף עדיין טעונה את אישורו של העם האירי במשאל עם.

ובאשר לזווית הישראלית - מכלל מוסדותיו של האיחוד האירופי, הפרלמנט הוא המוסד הפוליטי הביקורתי ביותר כלפי ישראל. עובדה זו באה לידי ביטוי בעיכוב הממושך שעיכב הפרלמנט את האישור של הסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי לישראל משנת 1995 וכן בקריאות שהועלו בפרלמנט בזמן מבצע "חומת מגן" להקפאת מעמדה המסחרי המועדף של ישראל באיחוד האירופי.

הבחירות לפרלמנט האירופי 

בפרלמנט האירופי יש כיום 736 חברים. חברי הפרלמנט נבחרים לכהונה של חמש שנים, הניתנת להארכה,סעיף 190(3) לאמנת רומא. ומקרבם הם בוחרים את נשיא הפרלמנט.סעיף 197 לאמנת רומא.

מאז שנת 1979 אזרחי האיחוד הם שבוחרים את חברי הפרלמנט בבחירה ישירה.סעיפים 189-190 לאמנת רומא. ואמנם, חשיבותו הייחודית של הפרלמנט היא בעצם היותו פרלמנט שפועל על בסיס רב-לאומי ואת נציגיו בוחרים ישירות אזרחי המדינות החברות באיחוד האירופי.סעיף 190 לאמנת רומא. ככזה משמש הפרלמנט האירופי שופר דמוקרטי חוצה גבולות ועל-לאומי של אזרחי האיחוד. במובן זה (כמו במובנים אחרים), האיחוד האירופי הוא יחיד במינו, בהיותו הארגון הבין-לאומי היחיד המאפשר פעילות דמוקרטית חוצת גבולות והשתתפות פעילה, ולו עקיפה, של אזרחי המדינות החברות בו בפעילות החקיקה שלו. עובדה זו מקנה לו נופך ייחודי בזירת המשפט הבין-לאומי והמוסדות הבין-לאומיים, זירה שבאופן מסורתי מתאפיינת במידור ובהדרת הפרט.

כיום יש כ-380 מיליון בעלי זכות הצבעה לפרלמנט האירופי. אזרחי מדינה חברה באיחוד שהם תושבים במדינה חברה אחרת רשאים לבחור ולהיבחר לפרלמנט האירופי על פי אותם תנאים שחלים על אזרחי המדינה האחרת. האיחוד שואף לאמץ כללי בחירה אחידים לפרלמנט האירופי, אך כל עוד כללים אלה לא אומצו, כל מדינה קובעת את הסדרי הבחירה שלה. כך למשל יש מדינות שמקיימות בחירות כלל-ארציות,כך למשל ספרד. אחרות אזוריות,כך למשל אנגליה ופולין. ואחרות בחירות מעורבות.כך למשל גרמניה. ברוב מדינות האיחוד ההצבעה לפרלמנט האירופי היא רשות, אבל בבלגיה, בקפריסין, ביוון ולוקסמבורג הבחירה היא חובה על פי דין.

תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי – יוני 2009 

מהתוצאות הרשמיות של הבחירות האחרונות כפי שפרסם האיחוד האירופי עצמוResults of the 2009 European elections, May 2009:  http://www.elections2009-results.eu/en/index_en.html עולה כי גוש מפלגות המרכז-ימין (EPP-ED: Group of the European People's Party [Christian Democrats] and European Democrats) זכה במספר המושבים הגדול ביותר - 264 מושבים, שהם כ-36% מכלל המושבים (בהשוואה לכ-37% בבחירות הקודמות); הסוציאליסטים (PES: Socialist Group in the European Parliament) זכו ב-161 מושבים שהם 22% בלבד (בהשוואה לכמעט 28% בבחירות הקודמות); הליברלים (ALDE: Group of the Alliance of Liberals and Democrats for Europe) זכו ב-80 מושבים, 11% מכלל המושבים (בהשוואה לכ-13% בבחירות הקודמות), ואילו הירוקים (GREENS/EFA: Group of the Greens/ European Free Alliance) זכו ב-53 מושבים, שהם כ-7% מכלל המושבים (בהשוואה לכ-5% בבחירות הקודמות). שאר המושבים, המהווים כ-24%, מתחלקים בין ארבעה גושים פוליטיים קטנים: UEN: Union for Europe of the Nations Group, UE/NGL: Confederal Group of the European United Left - Nordic Green Left וה-IND/DEM: Independence/Democracy Group ואחרים.

ניתוח התוצאות 

א. אחוזי ההצבעה
בבחירות הראשונות לפרלמנט האירופי (1979) עמד אחוז המצביעים על כ-62%. מאז אנו עדים לירידה מתמדת באחוזי ההצבעה (כ-60% ב-1984, כ-58% ב-1989, כ-56% ב-1994, כ-50% ב 1999, וכ-46% ב-2004). מגמה זו מצאה את ביטוייה בבחירות אלו, כאשר אחוז ההצבעה ירד לשיא שלילי של 43%. עובדה זו מעוררת תמיהה שהרי אחוזי ההצבעה יורדים בהדרגה בזמן שסמכויותיו ועוצמתו של הפרלמנט האירופי בזירה המוסדית הולכים וגדלים. לדיסוננס זה כמה הסברים.

ראשית, האזרח האירופי תלוש במידה רבה מהאיחוד האירופי וממוסדותיו. האזרח הממוצע רואה באיחוד ישות ערטילאית, מופשטת, טכנוקרטית, לא יעילה ולא שקופה, ורק שיעור קטן מהמצביעים הפוטנציאלים מכירים את סמכויותיו של הפרלמנט האירופי ומודעים לכוחו העולה.

שנית, ברחבי האיחוד האירופי התקשורת נותרה במידה רבה לאומית, וככזאת היא נוטה שלא לסקר בהרחבה את פעילותו של הפרלמנט האירופי. יתרה מזאת, הסיקור המוגבל מתמקד פעמים רבות בתנאי העבודה הטובים של חברי הפרלמנט ובחוסר יעילותו (שמקורה בעובדה שהוא פועל בשטרסבורג, בבריסל ובלוקסמבורג).

שלישית, הפרלמנט האירופי פועל כאמור על בסיס של גושים פוליטיים, כאשר שלושת הגושים הגדולים הם גוש המרכז-ימין (המורכב מהשמרנים), גוש המרכז-שמאל (הסוציאליסטים) וגוש הליברלים. ההבדלים בין הגושים אינם תמיד ברורים, ובדרך כלל מנסה הפרלמנט לגבש תמיכה רחבה תוך כדי כריתת בריתות מלאכותיות ביניהם. תוצאות הבחירות אינן נתפסות אפוא כגורליות.

רביעית, אזרחי אירופה אינם רואים בחברי הפרלמנט האירופי את העלית הפוליטית של ארצם. להפך, הפרלמנט האירופי נתפס, במידה מסוימת של צדק, כ"סיביר" של הפוליטיקה האירופית המקומית, שאליו "מוגלים" פוליטיקאים שכשלו בזירה המקומית.
כדי להשלים את התמונה ביחס לאחוזי ההצבעה, ראוי להדגיש כי אחוז ההצבעה היה אף נמוך יותר אלמלא כמה מדינות, כדוגמת בלגיה, לא היו מחייבות בחוק את אזרחיהן להצביע. עם זה יש להדגיש כי גם אם אחוז ההצבעה (43%) היה הנמוך ביותר בתולדות האיחוד האירופי, עדיין מדובר באחוז הצבעה שאינו נופל במידה ניכרת מאחוזי ההצבעה המוכרים בכמה דמוקרטיות לאומיות מובילות, כדוגמת ארצות הברית.

ב. חיזוק המחנה המרכזי-ימני
כמו שעולה מהתיאור למעלה, הבוחר האירופי נטה לבחור במפלגות המרכז-ימין. כך בצרפת, באיטליה, בפולין, בבלגיה ובגרמניה זכו מפלגות השלטון הימניות באחוז תמיכה גבוה. השמאל האירופי לעומת זאת ספג מכה ניצחת. מפלגת השלטון בבריטניה, ה-Labour, ספגה תבוסה משפילה. כך נכשלה גם המפלגה הסוציאליסטית בצרפת והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה.
ניתן לצפות כי החיזוק היחסי של מחנה הימין-מרכז בהשוואה לגוש הליברלי והגוש הסוציאליסטי יוביל לקידום חקיקה שתומכת יותר בכלכלה חופשית, באסדרה (רגולציה) מוגבלת יותר בתחום הגנת הסביבה, ובאסדרה מחמירה יותר בתחום ההגירה. עם זה חשוב לזכור כי גוש המרכז-ימין מחזיק רק כ-36% מכלל המושבים, ולכן יהיה עליו להגיע להסכמה עם גושים אחרים כדי לקדם את מדיניותו.
 
ג. הקצנת הבוחרים
בשל אדישות הבוחר, כפועל יוצא מאחוזי ההצבעה הנמוכים וכן בשל המשבר הכלכלי העולמיד"ר שלמה פרלה, "חזרה אל 'השוביניזם הכלכלי' - הרחבת הסדקים במרקם הסולידאריות האירופית לנוכח המשבר הכלכלי', הפרלמנט 62, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, מאי 2009 והקשיים שאיתן מתמודדות מדינות אירופה ביחס להגירה ממדינות אחרות, זכו מפלגות הימין הקיצוני וכן מפלגות פופוליסטיות ואזוטריות להצלחות בולטות. כך קרה בהולנד ובאוסטריה, שם זכו מפלגות הימין הקיצוני להישגים מרשימים, וכך קרה בבריטניה, שם זכתה ה-British National Party, שאיננה חלק מהפרלמנט הבריטי, בשני מושבים בפרלמנט האירופי. יודגש כי לעתים קרובות מפלגות הימין הקיצוני מקדמות מצע שקורא לביטולו של האיחוד האירופי.

ד. לוקליזציה של הבחירות האירופיות
הפרלמנט האירופי הוא מוסד על-לאומי שפועל על בסיס גושים פוליטיים חוצי גבולות שמקדמים סדר יום פוליטי כלל אירופי. ואולם במדינות רבות התמקדו מערכת הבחירות בנושאים מקומיים ולא אירופיים. כך בבריטניה עסקו הבוחרים בשאלת השחיתויות הכספיות שהתגלו לאחרונה בפרלמנט הבריטי ובמעמדו המתערער של ראש הממשלה בראון; באיטליה בשערוריות האופפות את התנהלותו של ראש הממשלה ברלוסקוני; באוסטריה בשאלת היחס לזרים; וביוון בכישלונותיה של מפלגת השלטון הימנית. מפלגות האופוזיציה ניסו להשתמש בבחירות ככלי לניגוח הממשלה (כך נעשה בהצלחה ביוון ובבריטניה), ואילו הפרשנים הפוליטיים ראו בבחירות לפרלמנט האירופי "בלון ניסוי" לבחירות הלאומיות הבאות. כיוון שכך הבחירות לפרלמנט האירופי - שיכלו לשמש דוגמה ייחודית לדמוקרטיה שיתופית, חוצת גבולות - סבלו לעתים קרובות מדי מלוקליזציה של הדיון הציבורי ושל דפוסי ההצבעה. לשון אחר, האזרח האירופי לא הפנים באופן מלא את אופיו הייחודי של האיחוד האירופי כארגון בין-לאומי, שהוא במידה רבה על-לאומי.

סיכום

הבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי הן הבחירות הטרנס-לאומיות הגדולות בהיסטוריה העולמית. העובדה כי יותר מ-160 מיליון אזרחים הצביעו בסוף שבוע אחד ב-27 מדינות למוסד בין-לאומי באופן שאִפשר להם להשתתף באופן ישיר בבחירת נציגיהם, מבטאת את ייחודיותו של האיחוד האירופי כארגון דמוקרטי, על-לאומי שמושתת על דמוקרטיה שיתופית. עם זאת, אחוזי ההצבעה הנמוכים, הלוקליזציה של הדיון הציבורי ושל דפוסי ההצבעה ועליית קרנן של מפלגות ימין קיצוני, מפלגות פופוליסטיות ומפלגות אזוטריות מעיבים על הצלחת הבחירות כמו על הצלחתו של האיחוד האירופי עצמו.

האתגר הגדול ביותר העומד לפני האיחוד האירופי בימים אלו הוא בניית זהות אירופית משותפת וקידום תחושה של לכידות, סולידריות חברתית ושותפות גורל אירופית. עד כה תרומתו של הפרלמנט האירופי בחזית זו נותרה צנועה, כמו שעלה מהבחירות האחרונות.

מקורות

 Clifford J. Carrubba and Richard J. Timpone, "Explaining Vote Switching across First and Second Order Elections: Evidence from Europe", ComparativePolitical Studies38 (2005), pp. 260-81;

Federico Ferrara and J. Timo Weishaupt, "Get your Act Together: Party Performance in European Parliament Election", European Union Politics 5 (2004), pp. 283-306;

New European Parliament elected: http://ec.europa.e/news/eu_explained/090608_en.htm;

Sara B. Hobolt, Jae-Jae Spoon and James Tilley (2009), "A Vote against Europe? Explaining Defection at the 1999 and 2004: European Parliament Elections", British Journal of Political Science (forthcoming);

Simon Hix and Michael Marsh, "Punishment or Protest? Understanding European Parliament Elections" The Journal of Politics 69 (2007), pp. 495-510;

Thaddeus Kousser, "Retrospective Voting and Strategic Behaviour in European Parliament Elections", Electoral Studies 23 (2004), pp. 1-21;

Wouter van der Brug and Cees van der Eijk, European Elections and Domestic Politics: Lessons from the Past and Scenarios for the Future, Notre Dame: University of Notre Dame Press, 2007.