נתניהו ומרכז הליכוד: שונאים, סיפור אהבה

היוזמה הנוכחית של נתניהו להקדים את הפריימריז בליכוד מאירה את היחסים העכורים בין ראש הממשלה לבין מרכז הליכוד והעומד בראשו. האם הפעם הקרע בין מנהיג הליכוד לבין מרכז מפלגתו הגיע לנקודה המעמידה בסכנה את "ליכוד הליכוד"? ומה זה מלמד על התמורות האידיאולוגיות אשר חווה המפלגה בשנים האחרונות?

פורסם לראשונה בפלוג של טל שניידר בתאריך 22.10.14

בימים האחרונים מדווחת התקשורת על קולות הנשמעים מסביבת ראש הממשלה בדבר רצונו להקדים את הפריימריז לתפקיד יו"ר הליכוד. צעד זה, אותו שכמותו כבר נקט נתניהו פעמיים בעבר, יכול להתפרש בשני אופנים. על פי פרשנות ממלכתית-תנועתית, נתניהו מעריך כי קיים סיכוי לא מבוטל שהבחירות לכנסת ה-20 ייערכו במהלך שנת 2015, וברצונו להכין את מפלגתו לכזה תרחיש, כך שתהיה פנויה למאבק בין-מפלגתי במקום להיות עסוקה במאבקים פנימיים. על פי פרשנות אינטרסנטית-אישית, נתניהו מעוניין בפריימריז מהירים כדי לתפוס את יריביו להנהגה לא מוכנים וכך לבסס את סמכותו במפלגה.

יהיו אשר יהיו מניעיו בצעדו זה, ברור כי נתניהו מוטרד לאחרונה ממרכז המפלגה, שהפך ללעומתי, בייחוד מאז בחירתו של דני דנון ליושב ראש המרכז. דא עקא, כדי להקדים את הפריימריז נתניהו זקוק לאישור המהלך על ידי חברי המרכז. יש לומר: אף שכינוסי המרכז מתאפיינים לרוב באי-סדרים, במאבקים מרים על סדר היום ובמחטפים, הליכוד היא מפלגה הפועלת על פי חוקה ובהתאם להליכים דמוקרטיים. היא אף מוקמה במקום השני במדד הדמוקרטיה המפלגתית שהתפרסם ערב בחירות 2013. מנהיג המפלגה, אם כן, איננו שליט כל יכול – בניגוד לכמה מנהיגים של מפלגות אחרות – ולכן הוא חייב לקבל את אישורי המוסדות ליוזמותיו.

יחסים מתוחים בין מרכז הליכוד לבין מנהיג המפלגה אינם בגדר תופעה חדשה. אם מתבוננים בשני העשורים האחרונים אפשר לטעון שמרכז הליכוד תמיד היה "אידאולוגי" יותר, לפחות מהבחינה המדינית, מאשר מנהיגי המפלגה. הדבר בלט במיוחד בתקופות שבהן כיהן מנהיג הליכוד כראש ממשלה, ומתוקף תפקידו הפגין קו מדיני מתון יותר שלא נשא חן בעיני מרבית צירי המרכז. בראשית שנות התשעים מרכז המפלגה, תחת השפעתו של אריאל שרון, הפגין קו לעומתי נגד ראש הממשלה יצחק שמיר. בשנים 2004–2005 היה זה שרון, בתור ראש ממשלה, שסבל ממרכז לעומתי ועוין.

גם נתניהו, כראש ממשלה, נאלץ להתמודד לעתים קרובות עם מרכז לעומתי הנהנה למרר את חייו, ובכל זאת קשה להיזכר במקרים שבהם דחה המרכז בקשות של נתניהו. כך, בראשית 2010 ביקש נתניהו לדחות את הבחירות לוועידת הליכוד ולמוסדות התנועה ביותר משנה. יוזמה זו נתקלה בביקורות פנימיות נוקבות, שבמסגרתן הואשם נתניהו בציניות, באינטרסנטיות ובהריסת הדמוקרטיה הפנים-ליכודית. והנה, בשעת מבחן הצליח לקבל אישור גורף למהלך – כ-77% מחברי המרכז אישרו את בקשתו. רבים גם יצאו נגד המהלך הבהול להקדים את הפריימריז הקודמים לראשות התנועה (לינואר 2012), אך גם הפעם נענו חברי המרכז לבקשת נתניהו. ערב הבחירות האחרונות לכנסת הפתיע נתניהו בהכרזה על התמודדות משותפת של הליכוד עם ישראל ביתנו. גם במקרה זה, רבים במפלגה לא ראו את המהלך בעין יפה. נתניהו הואשם שהצעד משרת אותו אישית ולא את הליכוד כמפלגה. ושוב, למרות הביקורת והתרעומת אישר המרכז את המהלך ברוב קולות.

אפשר לטעון אפוא שאין להגזים בתיאור הַשֶּׁבֶר בין נתניהו לבין מרכז מפלגתו. לראיה, בשעת מבחן מצליח נתניהו לעבור את המשוכה המפלגתית ולקבל את אישור המרכז לבקשותיו. אדרבה, מידה מסוימת של יחסים טעונים בין מנהיג המפלגה לבין מוסדות התנועה שלו הם בריאים ומעידים על מפלגה שוקקת חיים ובעלת חיים דמוקרטיים ממשיים.

ובכל זאת, ניתן גם לתאר נקודת מבט אחרת. דומה ששיווי המשקל העדין בין שתי אבני היסוד הרעיוניות של הליכוד – לאומיות וליברליזם – הוּפר במידה רבה לטובתה של הראשונה. הפריימריז האחרונים, שהותירו בחוץ את דן מרידור, את בני בגין ואת מיקי איתן, ונטישתם של אישים בולטים כמו משה כחלון וגדעון סער משאירים את נתניהו עם סיעה המזוהה עם היסוד הלאומי של האידאולוגיה הליכודית. הפרת שיווי המשקל הזה בולטת במיוחד במרכז הליכוד, שבעשור האחרון עבר תמורות ניכרות בהרכבו הדמוגרפי ובגוון האידאולוגי שלו. בחירתו של דני דנון ליו"ר מרכז הליכוד בקיץ 2013 משקפת את השינוי הזה. מאז בחירתו מוביל דנון קו לעומתי בולט נגד ראש הממשלה.

דנון ינסה כעת לסכל את כינוס המרכז כדי למנוע מנתניהו אפשרות להעלות את ההצעה להקדים את הפריימריז על סדר היום. אם בכל זאת יתכנס המרכז ויצביע, יעידו תוצאות ההצבעה על פני הדברים בליכוד. כישלון של נתניהו (דחיית בקשתו להקדים את הפריימריז) עלול לגרום לזעזוע פנים-מפלגתי, ולהציף סדרת שאלות: עד כמה יכול החבל להימתח? עד איזו מידה יכולה הנהגה פרגמטית של הליכוד להתנהל בצד מוסדות תנועה נִציים המסיטים את התנועה מדרכה הרעיונית? באיזה שלב יחצה הרכבו האידאולוגי של מרכז הליכוד את הגבול שבו מנהיגי התנועה הלאומית-ליברלית לא יוכלו לחיות עמו? ועד כמה מייצג מרכז הליכוד נאמנה את השקפותיהם של בוחרי הליכוד?
ואולם, אם יצליח נתניהו פעם נוספת לזכות באישור המרכז למהלכיו, נִלמד כי הגבול טרם נחצה. חברי המרכז אולי עוינים, לעומתיים וביקורתיים בכל הנוגע לנתניהו, אך גם הם מפנימים, לעת עתה, שאין כיום לליכוד מנהיג אחר מלבדו. אלה בהחלט אינם נישואים מאושרים, אך כאלה שבהם החתן והכלה תלויים זה בזה.