גינוי שיש בו מידה של צביעות

כאשר גינוי הפסקת עבודת הערבים באשקלון מגיע ממי שמקדמים במרץ שורה ארוכה של חוקים אנטי דמוקרטיים בכנסת, יש בו גם מידה מסוימת של צביעות.

התמונה באדיבות shutterstock

מאמר זה פורסם לראשונה במעריב סופשבוע בתאריך 21.11.2014

הגינוי מקיר לקיר כמעט, מזהבה גלאון וציפי לבני ועד נפתלי בנט ומירי רגב, לדבריו של ראש עיריית אשקלון כי יפסיק עבודת עובדים ערבים בעירו, ראוי להערכה. מובן שדבריו של ראש העיר פוגעים קשות באוכלוסיה הערבית כולה, משדרים הדרה, ולמעשה בלתי חוקיים וסותרים את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בדמוקרטיה אין מקום לפגיעה או ליחס שונה כלפי אזרח, אך ורק משום שיוכו הקבוצתי, בין אם הלאומי ובין אם לכל קבוצה אחרת. יש לציין גם כי דבריו הינם רק דוגמא לתופעה מתרחבת והולכת של מעסיקים שמפטרים ערבים וכן של "מחאה אזרחית" גזענית, כלפי בתי עסק שמעסיקים ערבים.

אלא, שבחלק מהמקרים, הגינוי מגיע ממי שמלבים באופן פעיל הדרה ושנאה כלפי הערבים בישראל. כאשר הגינוי מגיע ממי שמקדמים במרץ שורה ארוכה של חוקים אנטי דמוקרטיים בכנסת זו ובכנסת הקודמת, יש בו גם מידה מסוימת של צביעות.

בכנסת הקודמת קודמו הצעות חקיקה רבות שנועדו לפגוע באזרחי ישראל הערבים. כך היו שורת הצעות ה"נאמנות-אזרחות", שמהם נושב המסר כי הערבים אינם נאמנים למדינה. כך היה חוק ועדות הקבלה, שמאפשר לישובים קטנים לברור את המצטרפים אליהם לפי התאמתם ל"מרקם החברתי-תרבותי של הישוב" - וזאת תחת מסר ברור של ניסיון לשמור את יישובי הנגב והגליל נקיים מערבים. זה היה המסר שנשב מהצעות שנועדו לסגור עמותות שאינן מקבלות את אופייה של ישראל כ"יהודית ודמוקרטית".

גם בכנסת הנוכחית מתגלגלות הצעות חקיקה שמשדרות מסר דומה. בראש ובראשונה, ההצעה, אשר לה מספר גרסאות, לחוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. בכל נוסחיה, ההצעה מתנכרת לערבים אזרחי ישראל, ומשדרת מסר לפיו הערבים הם אזרחים סוג ב', במדינת הלאום היהודי. זאת, בניגוד גמור למסר שיוצא ממגילת העצמאות, לפיו ישראל היא אכן מדינת הלאום של העם היהודי, אך במקביל תשמור על שוויון זכויות גמור לכל אזרחיה.

כך יוצא גם ממסריו של שר החוץ, לפיהם הערבים בישראל הם אזרחים על תנאי, שניתן בהינף יד לשלול את אזרחותם ולהעבירם למדינה הפלסטינית, לכשתוקם. כמו כן, זה המסר עולה מהתרעמותה של חברת הכנסת מירי רגב על שימושו "הפרובוקטיבי" של חבר הכנסת גטאס בכאפיה על דוכן הכנסת, כאילו כאפיה היא סמל הכרחי לטרור.

מדוע אם כן מישהו מופתע, כאשר מסרים אלה מופנמים היטב על ידי אזרחי המדינה, ובמקרה זה גם על ידי ראש עיר חשובה בישראל? מובן שכשאלה המסרים שנושבים מהממשלה ומהכנסת, כמו גם מרבנים בכירים (שאסרו בפסק הלכה על השכרת דירות לערבים בצפת), אין להתפלא שהם מביאים להקצנה ולפרקטיקות מפלות וגזעניות.

הכנסת אמורה לייצג מופת של ערכים ושל דמוקרטיה. לא די בגינויים למקרים קיצוניים של גזענות. הכנסת חייבת ראשית כל לחדול ממעשיה היומיומיים, שמלבים את הניכור, הגזענות והאפלייה הממוסדת כלפי ערבים.