כיצד למנוע את התופעה החוזרת של פיזור הכנסת בטרם עת

מאמר זה פורסם לראשונה בעיתון בשבע

תופעת פיזור הכנסת לפני המועד החוקי מיוחסת, בצדק, לחולשת המערכת הפוליטית. אזרחי ישראל מעדיפים, כך על פי הסקרים, להימנע מבחירות, אולם הפוליטיקאים שמרגישים קושי אמיתי ליישם את מדיניותם – בוחרים לחזור אל העם.

ראשית, יש לשנות את הגישה לפיה הקמת ממשלה חלופית באותה כנסת, ללא הליכה לבחירות, היא תרגיל פוליטי לא קביל. הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה פרלמנטרית. ראש הממשלה לא נבחר ע"י העם, אלא נבחר לאחר שמרבית חברי הבית הביעו בו ובממשלתו אמון. אם יכול אדם אחר להשיג רוב בכנסת הנבחרת, ללא בחירות – אין בכך פסול. לו התקשורת לא הייתה מכנה כל פעולה כזו "דיל" ומתייחסת אליה באור שלילי כל כך – ייתכן שהיינו רואים היום ממשלה חלופית שבה מכהנים החרדים במקומו של לפיד. ייתכן גם שלפיד היה מצליח להקים ממשלה אחרת עם העבודה, מרצ, ליברמן ואחרים – שתי הממשלות לגיטימיות באותה מידה.

היבט אחר נוגע למעמד המפלגות. המפלגות שבאופן מסורתי היו המפלגות הגדולות, המרכיבות את הממשלה, נחלשו מאד, והציבור מחפש תחליפים במפלגות אחרות. ריבוי המפלגות מחליש את יכולת הקואליציה לתפקד. המכון הישראלי לדמוקרטיה מציע במחקריו שורת הצעות שנועדו לחזק את המפלגות המקיימות הליכים דמוקרטיים: תגמול נוסף מהמדינה על קיום הליכים דמוקרטיים דוגמת פריימריז, הפניית משאבים לפעילות רעיונית בתוך מוסדות המפלגה - דבר שיחזק את מחויבות האנשים למפלגה ויקשה עליהם לעזוב אותה לטובת מפלגה חדשה, החמרת המגבלות על פיצול סיעות – כל אלו צעדים שיחזקו את המפלגות הגדולות, ויובילו לכך שכאשר הן ירכיבו ממשלה – היא תהיה ממשלה שבה יש מפלגה אחת מרכזית, גדולה, וסביבה מפלגות אחדות הקרובות לה באופן רעיוני, ומסייעות לה להוציא לפועל את מדיניותה. את המדיניות הזו – ישפוט הציבור, בתקווה, פעם בארבע שנים.