של מי הממלכתיות?
הוספת ערך הממלכתיות למסמך רוח צה"ל שגויה ומיותרת במקרה הטוב. השימושים השונים בו החלישו את יכולתו לשמש כמושג ניטרלי, ובשם הממלכתיות מפקדים עלולים לחשוש מלהביע עמדה ערכית.
בשלהי כהונתו בישר השבוע הרמטכ״ל כוכבי על עדכון במסמך רוח צה״ל והוספת ערך הממלכתיות כערך יסוד רביעי, אחרי הגנת המדינה אזרחיה ותושביה, אהבת המולדת ונאמנות למדינה, וכבוד האדם. על פי הנוסח שהתקבל ואושר במטכ״ל: "צה"ל הוא צבא העם, צבא ממלכתי, הנתון למרות החוק והממשלה. חיילי צה"ל יפעלו כשרק המשימה, ערכי צה"ל וביטחון המדינה ראשונים לנגד עיניהם, ויעשו זאת ביושרה, בענייניות ובייצוגיות".
בצה"ל ציינו את ההוספה בחגיגיות, הרי מי יתנגד לכך שכולנו, כולל החיילים הקצינים בצבא, נהיה "ממלכתיים"? אלא שבחינת הסוגיה מלמדת שמדובר בצעד שגוי ומיותר במקרה הטוב. הדבר קשור הן לאופיו ומעמדו של מסמך רוח צה"ל, והן למושג הממלכתיות ולמטען שמגיע איתו.
ראשית, אף שמסמך רוח צה"ל נעדר מעמד משפטי מחייב, הוא מהווה מסמך מכונן ומרכזי ובעל מעמד מיוחד. ככזה, קיימת חשיבות מיוחדת לשמור על יציבותו . הכוח החינוכי והמעצב של קודים אתיים תלוי במידה רבה בכך שלא משנים אותם. כך נוצרת שפה ערכית שמונחלת מדור לדור, שפה שבה מנתחים אירועים בעבר ומחשבים את הצעדים לקראת העתיד.
שני צידוקים אפשריים יכולים היו להצדיק בכל זאת את פתיחתו של המסמך: (א) קיומה של לקונה בנוסח הקיים המותירה את המסמך ללא מענה הולם לדרישת הממלכתיות, או (ב) כרסום חמור בערך הממלכתיות באופן שמחייב הרמת דגל ומסר נחרץ.
עמדתנו היא שלא רק שאף אחד מן הצידוקים הללו איננו מתקיים, אלא שבגלל טעמים אחרים יש מקום לחשש שהעדכון החגיגי יגרום יותר סערה ברוח הצה"לית, מאשר שקט ממלכתי.
באשר לאפשרות הראשונה, די במבט קצר במסמך כדי להיווכח שממלכתיות כפי שמקובל להבין אותה מקופלת כבר בתוכו באופן הדוק. היא מצויה בהקדמה בה נאמר בבירור שצה"ל פועל "בכפיפות לרשויות השלטון האזרחי הדמוקרטי ולחוקי המדינה", והיא מונחת ביסודם של הערכים המנויים בו, במיוחד 'מקצועיות', 'משמעת' ו'שליחות'. אין אפוא שום לקונה במסמך 'רוח צה"ל' שהיה צורך למלא.
באשר לאפשרות השנייה, דומה שהיא נובעת מהענקת משקל יתר לאירועים בודדים או להתבטאויות בודדות שבהם מבוטאת לכאורה מחויבות של חיילים או מפקדים ל"אג'נדות" אידיאולוגיות, פוליטיות או דתיות, על חשבון מחויבות לערכים המקובלים על כלל הציבור ולמדיניות הממשלה. להערכתנו חשש זה מוגזם. אם בכלל, בהינתן האופי המקוטב של החברה הישראלית, מפתיע עד כמה צה"ל מצליח להישאר מחוץ למחלוקות הפוליטיות העמוקות; איך חיילים שמאלנים, רובם ככולם, מגנים על התנחלויות שהם מתנגדים לקיומן, ואיך חיילים ימניים, רובם ככולם, משרתים בצבא שמפנה מאחזים והתנחלויות ושבעיני חלקם "קושר את הידיים" במאבק נגד הטרור.
בנוסף, הגבול בין התנהגות ממלכתית לפי ההגדרה שלעיל לבין הימנעות מנקיטת עמדה ערכית דק. הפחד להיות מואשם בחוסר ממלכתיות עלול לעודד מפקדים לא להתמודד עם האתגרים הערכיים והחברתיים שהם ניצבים בפניהם. איננו חפצים במפקדים החוששים, בשם הממלכתיות, מפני התמודדות כזאת. חשוב להבהיר: ההתנגדות להוספת ערך הממלכתיות לרוח צה"ל לא מבטאת התנגדות לחובת הממלכתיות. ואמנם, בפני הצבא עומדים אתגרים המחייבים הבנה עמוקה של מהי דרישת הממלכתיות ואלו פעולות חורגות ממנה, בעיקר במרחבים שבהם קיימת רגישות חברתית או פוליטית. אולם אלה לא ייפתרו באמצעות הוספת ערך יסוד לקוד האתי. הם דורשים מפקדים ומפקדות בעלי תבונה ונכונות להתמודד עמם והם דורשים גם אחריות, אמינות, דוגמא אישית ומקצועיות. כל אלה מצויים במסמך כיום. אם הוא לא חסר – אל תוסיפו לו.
*פרופ' דני סטטמן, ממנסחי מסמך רוח צה"ל, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה
*ד"ר עידית שפרן גיטלמן, ראש התכנית ליחסי צבא חברה במכון הישראלי לדמוקרטיה