שנה לאירועי מאי: לפני ההתפרצות הבאה, תתקדמו לטפל בערים המעורבות

חלפו חודשים מהחלטת הממשלה, אך התכנית הרב-שנתית ליישובים מעורבים טרם הובאה לאישור הממשלה. היו גורמים רבים לאירועי מאי, אך המצב החברתי-כלכלי הקשה בערים המעורבות מצמיח גם רגשות של עוינות. על הממשלה לאשר בהקדם האפשרי את התכנית מתוך ראיה לטווח רחוק, ומתוך דאגה לביטחונם של אזרחי ישראל היהודים והערבים כאחד.

באוקטובר 2021 התקבלה החלטת הממשלה על תוכנית החומש החדשה לצמצום פערים בחברה הערבית, שזכתה לשם "תקאדום" تَقَدُّمْ (התקדמות). רכיב בהחלטה שסימן פוטנציאל של ממש להתקדמות נגע לערים המעורבות, וקבע כי "הרשות לפיתוח כלכלי ומשרד ראש הממשלה יגבשו במשותף הצעה לתוכנית רב-שנתית ליישובים מעורבים, במטרה שתובא לאישור הממשלה בתוך 150 ימים מיום קבלת החלטה זו". חמשת החודשים שהקצתה הממשלה לגיבוש התוכנית חלפו, אך התוכנית טרם הובאה לאישור הממשלה. האם הסיבה לכך נעוצה בכך שמי שהופקדו על המשימה מטעם משרדי הממשלה לא עמדו בלוח הזמנים? התשובה לכך שלילית. המשרדים ניהלו עבודת מטה רצינית, במסגרתה אף זכינו להציג את ממצאי מחקרנו על תמונת המצב בערים המעורבות, שנכתב בתמיכה ובשותפות של הדרג המקצועי ברשות לפיתוח כלכלי במשרד לשוויון חברתי  ולמשרד רה"מ, והתבסס בעיקר על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

מהי אפוא הסיבה לכך שהתוכנית טרם יצאה מן הכוח אל הפועל? ניתן רק לשער שחוסר היציבות הפוליטי הוא זה שמסכל את הבאת התוכנית אל שולחן הממשלה. עובדה זו צריכה לעורר דאגה בקרב כלל אזרחי ישראל, שכן היא טומנת בחובה סכנה לחוסר יציבות משמעותי יותר מכפי שאנו רואים עכשיו שעלול להתבטא בהתפרצות נוספת במוקדם או במאוחר. אמת, נכון הדבר שהיו גורמים רבים, לרבות לאומיים ופוליטיים, להתלקחות אירועי מאי 2021. יחד עם זאת, אסור בתכלית האיסור להתעלם מהמצב החברתי-כלכלי הקשה המאפיין את התושבים הערבים בערים המעורבות, שמצמיח גם רגשות של עוינות, וגודע את תקוותם של התושבים הערבים לעתיד.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-44 אחוזים מהילדים הערבים בערים המעורבות הם מתחת לקו העוני, פי ארבע מבקרב ילדים יהודים בערים מעורבות. במחקרנו (יחד עם בן פרג'ון) אנו מראים כיצד בחמש השנים האחרונות חלה מגמת עלייה בהיקף העוני (לעומת ירידה משמעותית בקרב היהודים באותן ערים). מי שתולה את עיניו במערכת החינוך הערבית המקרטעת בתקווה שתחלץ את הילדים הערבים העניים ממעגל זה, צפוי להתאכזב: ברוב הערים המעורבות (למעט חיפה ותל אביב-יפו), מערכת זו מופלית לרעה על ידי משרד החינוך ביחס למערכת החינוך העברית, פער תקצוב של כעשרים אחוז. במציאות זו, אין פלא שגם בוגרי מערכת החינוך הערבית אינם משתלבים בהשכלה הגבוהה ובשוק העבודה. זאת לצד, מגמה נוספת מדאיגה: העלייה בשיעור חוסר המעש שנרשמת בקרבם.

היכן יהיו בני הנוער והצעירים הערבים הללו ומי יאמץ אותם אל חיקו? ככל הנראה ארגוני הפשיעה. וכשתוצת אש המהומות? התשובה ברורה מאליה. הניסיון לנתק את הקשר בין מפלס ההתפרעויות למצב החברתי כלכלי לא רק שנסמך על כרעי תרנגולת אלא מעכב את הטיפול בבעיה. אנו כמובן בעד שרשויות אכיפת החוק יעשו כל שלאל ידם כדי להבטיח ביטחון ותחושת ביטחון לתושבים יהודים וערבים כאחד, בעתות שגרה וחירום, אך בה בעת, יש לנקוט בפעולות שיצמצמו את הפערים החברתיים-כלכליים לטווח הארוך. על כל עובדת סוציאלית מהחברה הערבית, על כל מצלמה במוקדי חיכוך – יש לדאוג במקביל לצמצום הפערים הטכנולוגיים בקרב הילדים הערבים, סוגיה כאובה נוספת כפי שעולה מממצאי המחקר. תוכנית החומש בנושא איננה מושלמת, ו-300 מיליון השקלים שהוקצו בה לטובת העניין בוודאי אינם מספיקים, אך הם התחלה טובה. על הממשלה לאשר בהקדם האפשרי את התוכנית הרב-שנתית לערים המעורבות, חרף האתגרים הפוליטיים. זאת, מתוך ראיה לטווח רחוק, ומתוך דאגה לביטחונם של אזרחי ישראל הערבים והיהודים כאחד.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות