חייבים לעגן את הזכות לשוויון

מדינת ישראל היא ככל הנראה המדינה היחידה בעולם הדמוקרטי שבחוקתה או בחוקי היסוד שלה אין שום אזכור לזכות לשוויון. כעת, פרסום שמו של סגן אלוף מחמוד ח'יר א-דין ז"ל הצית מחדש ויכוח סוער על החוק. ההתעלמות בחוקי היסוד מהמיעוטים, ואי אזכור הזכות לשוויון זועקים לשמיים, ואת החסר ניתן לתקן במגוון דרכים

פרסום שמו של סגן אלוף מחמוד ח'יר א-דין, זכרו לברכה, הצית ויכוח סוער. וזה המקום להגיד, מדינת ישראל היא ככל הנראה המדינה היחידה בעולם הדמוקרטי, שבחוקתה או בחוקי היסוד שלה אין שום אזכור לזכות לשוויון. זו אמירה אלמנטרית ממש: כל אזרחי המדינה שווים. בכך אנו נמצאים ב"גרעון" דמוקרטי בולט.

למרות שבמגילת העצמאות נכתב כי המדינה "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה", למסמך זה אין תוקף של חוק יסוד. המגילה אמנם שמשה כהשראה פרשנית בידי בית המשפט העליון, שלאורך השנים קבע "מגילת זכויות אדם שיפוטית", בהן הזכות לשוויון, ולימים גם פירש כי היבטים מסויימים מהזכות לשוויון נכללים ב"כבוד האדם" שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אך בכך אין לאיין את החוסר באזכור מפורש של הזכות. אבל מדוע עדיין יש בכך צורך?

ראשית, משום שפרשנות של בית המשפט היא חשובה אבל יכולה להשתנות, ותלוייה בזהות השופטים. כמו כן משום שמדובר בפרשנות, היא נתונה לביקורת ולדה לגיטימציה בשל "אקטיביזם שיפוטי". זכות אלמנטרית כמו הזכות לשוויון צריכה להיות כתובה בפירוש בחוק יסוד של הכנסת, ולא כפרשנות.

שנית, חוק הלאום חידד מאד את החוסר בזכות לשוויון. חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי (בשמו הרשמי) קבע קביעות שמחד היו מובנות מאליהן, על כך שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, אך מאידך התעלם מקיומם של מיעוטים במדינה, בניגוד לפסקאות מבוא דומות במדינות לאום אחרות, שדאגו להכיר באזרחותם השווה של המיעוטים.

מעבר לכך שהחוק לא קבע שהמדינה היא גם מדינתם של אזרחיה הלא יהודים, לא היו בו אפילו אזכורים לכך שהמדינה היא מדינה דמוקרטית, המעניקה שוויון זכויות לאזרחיה, ולא היה בו אזכור למגילת העצמאות. מכאן, שהמסר מחוק הלאום היה בוטה מאד, ולמעשה העביר לאזרחים הלא יהודים מסר של הדרה, לפיו הם אינם אזרחים באותו מעמד של אזרחי המדינה היהודים.

גם כאן, פסיקת בית המשפט העליון, בעתירה שנדחתה סביב חוקתיות חוק הלאום, תרמה לריכוך הבעיה מבחינה משפטית: בית המשפט קבע כי חוק הלאום לא סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ומכאן שאינו סותר את זכותו לשוויון של אף אדם במדינה.

מדוע אם כן עדיין אנו חייבים לעגן את הזכות לשוויון בחוק יסוד?

אף אם נניח שחוק הלאום לא פוגע מבחינה משפטית במיעוטים, לחוקה יש משמעות חינוכית- והצהרתית. ‏ היא איננה ‏רק‏ רשימת ‏ ‏זכויות‏ משפטיות. זהו מסמך מכונן, זה המכנה המשותף, או ה"אני מאמין" של המדינה. כן, ‏אנחנו רוצים לחנך את אזרחי המדינה לאורו של מסמך זה, ושכל אזרח במדינה יוכל להזדהות איתו. לכן, ההתעלמות בחוקי היסוד מהמיעוטים, ואי אזכור הזכות לשוויון "זועקים לשמיים". פרשנות בית המשפט, חשובה ככל שתהיה, לא תלויה על קיר בית הספר, ולכן חסרה מאד במובן החינוכי.

את החסר ניתן לתקן במגוון דרכים: תיקון חוק הלאום; אימוץ של חוק יסוד: השוויון; או תיקון חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שמאמץ את הזכות לשוויון בין הזכויות המוכרות בו. כמו כן, כמהלך משלים, ניתן לאמץ את מגילת העצמאות כחוק יסוד: מבוא לחוקה. השארת המצב על כנו היא אלטרנטיבה רעה מאוד, שמשאירה את ישראל כדמוקרטיה היחידה שבה אין עיגון רשמי לזכות לשוויון.

פורסם לראשונה בהארץ