בעקבות סערת טיבי וכסיף: מהי חסינות של חברי כנסת?
לאחר שח"כ עופר כסיף תועד השבוע תוקף פיזית שוטר, וח"כ אחמד טיבי סייע לחשוד להימלט מהמשטרה, לא נפתחה חקירה נגד אף אחד מהם מאחר ויש להם חסינות, אך במשטרה ביקשו מהיועמ"שית לאשר בכל זאת את המהלך. מהם סוגי החסינות של חברי הכנסת, ובאיזה הליכים ניתן בכל זאת לנקוט נגדם כשביצעו עבירה? חוקרי המכון מסבירים
מהם גבולות חסינות חברי הכנסת?
ראשית, לחברי הכנסת מוקנית חסינות בכדי להבטיח להם חופש פעולה לפעול למען תפקידם ללא חשש, ולהבטיח עצמאות ואי תלות ברשויות האחרות.
לחברי הכנסת יש שני סוגי חסינות:
חסינות דיונית – חסינות שמונעת את העמדתו לדין של חבר הכנסת במהלך כהונתו, ונוגעת לכל עבירה בגינה הוגש נגדו כתב-אישום. בעבר, הייתה מוענקת החסינות באופן אוטומטי והיה צורך להסיר אותה בבקשה מיוחדת של היועץ המשפטי לממשלה. מאז שנת 2005 לחבר-הכנסת אין חסינות דיונית אוטומטית, אלא הוא יכול לבקש אותה מן הכנסת בהתקיימן של מספר עילות. כך שברירת המחדל היא שאין חסינות דיונית, אלא אם כן הכנסת החליטה להעניק אותה.
חסינות מהותית - מגנה על פעולות שקשורות באופן ישיר בתפקידו של חבר הכנסת ("בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת"). מדובר בעיקר על חופש הביטוי של חבר הכנסת, הצבעה ופעולות שמגשימות את תפקידו כחבר-כנסת. זוהי חסינות שסותרת את האחריות הפלילית, היא אינה פוקעת לאחר סוף הכהונה ולא ניתנת להסרה. בית המשפט פרש אותה ככזו שמשמשת רק על "מתחם הסיכון הטבעי" של פעולתו של חבר הכנסת. מטרתה, בעיקר, היא לאפשר לחבר הכנסת לפעול כפרלמנטר: לנאום, להצביע ולפעול בחופשיות בתפקידו הפרלמנטרי ללא חשש מעבירות ותביעות. היא לא נועדה לאפשר לחבר הכנסת לבצע עבירות פליליות מתוכננות.
כמו כן, ישנן חסינויות דיוניות נוספות לחברי הכנסת: חסינות מפני חיפוש ומפני האזנה, בכפוף לחריגים בהחלטת שופט מבית המשפט העליון; וכן חסינות מפני מעצר, למעט "אם נתפש בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח או הפרעת השלום או בגידה".
גם חופש התנועה של חברי הכנסת מוגדר בחוק חסינות חברי הכנסת ("שום הוראה האוסרת או המגבילה את הגישה לכל מקום במדינה, שאינו רשות היחיד, לא תחול על חבר הכנסת, אלא אם היה האיסור או ההגבלה מטעמים של בטחון המדינה או של סוד צבאי").
מהם האמצעים בהם ניתן לנקוט כנגד חברי הכנסת?
שלטון החוק מחייב כי גם חברי הכנסת, בכפוף לחסינות המהותית (המשמשת כאמור, רק לפעולות שנועדו להגשים את תפקידם כחברי הכנסת), כפופים לחוק. ניתן לפתוח נגדם בחקירה פלילית (לפי הנחיות היועמ"ש, נדרש אישור יועמ"ש לפתיחה בחקירה). החוק קובע מקרים ברורים בהם ניתן לעצור חבר כנסת (גם ללא הסרת חסינותו): "אם נתפש בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח או הפרעת השלום או בגידה"). בכפוף לבקשת חסינות מצדם, ניתן להעמידם לדין.
כאשר חבר הכנסת חשוד בעבירות חמורות, ניתן לבקש להאזין או להתיר אצלו חיפוש, לפי צו של שופט בית המשפט העליון. גם הכנסת רשאית, כאשר יש צורך בכך, לאחר החלטת ועדת הכנסת, להסיר את חסינות חבר הכנסת מפני מעצר, חיפוש או האזנת סתר, אך היא אינה רשאית להסיר את החסינות המהותית.
במקרים בהם ח"כ הרים יד או פגע בנציג רשמי של מדינת ישראל – באילו אמצעים ניתן לנקוט?
לצורך כך, בין אם מדובר בנציג רשמי של מדינת או בכל אדם אחר: על פניו פעולה אלימה של חבר כנסת לא מוגנת בחסינות המהותית (בכפוף כמובן לנסיבות המקרה, ולשאלות של דיני הגנה עצמית). החסינות המהותית לא נועדה לתת הגנה למעשים אלימים. לאחר מעשה, ככל שאכן מדובר בחשדות לעבירה פלילית, ניתן לפתוח בחקירה ואולי אף להעמיד לדין (בכפוף לנסיבות האירוע ולבקשת חסינות דיונית).
בנפרד מההליכים הפליליים, ניתן לטפל בהתנהלות לא נאותה של חברי הכנסת באמצעות ועדת האתיקה, שלא הוקמה בכנסת הנוכחית עקב מחלוקת בין הקואליציה לאופוזיציה. ועדת האתיקה היא קריטית לתפקוד הכנסת ולאמון הציבור בכנסת: בלעדיה לא ניתן למנוע השתוללות חסרת רסן של חברי הכנסת, ואי-הקמתה תורמת להמשך דרדור השיח בכנסת ומעמיקה את המשבר הפוליטי בו אנו מצויים.
פורסם לראשונה ב-N12